מנטור אדפטיבי
New member
מאמרבראי יום הזיכרון ליצחק רבין
תשע שנים מלאו לרצח ראש הממשלה בישראל. ראש הממשלה מסמל ריבונות, מלכות ועצמאות שנתחדשו לנו. אח"כ מגיע גם החיבור האנושי לאיש עצמו, לשם ולפנים שמאחורי התפקיד: "יצחק רבין". אפשר להסכים למורשתו או להתנגד לה ואין הדבר קשור להסתייגות המוחלטת לרצח עצמו. כמה רחוקים ישמעו דברי רבין בטקס חתימת הסכם "אוסלו": "פנינו היום….אל ימים ללא דאגה ולילות ללא חרדה…. חיינו נשתנו מקצה אל קצה, לא נחיה עוד על חרבנו, נזכה חשכנות טובה ולסופו של השכול שפקד את ביתינו, לקיצן של המלחמות….". ואת זאת אמר רק חודש לפני הירצחו "לא נחזור לקווי 67…" גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן ובפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה… ירושלים המאוחדת שתכלול גם את מעלה אדומים ופסגת זהב כבירת ישראל בריבונות ישראל… יישובים אחרים שרובם נמצאים מזרחית לקו הירוק". והנה ערב יום הזיכרון ליצחק שוב תוגברה האבטחה סביב ידידו ויועצו, ראש הממשלה-שרון. הפעם נוספו פרשים רכובים מסביבו. דומה שלא למדנו דבר. הארץ המובטחת הפכה לארץ המאובטחת. ממשיכים להסית וממשיכים גם להסיט את הדיון מהעיקר. מהו העיקר?! זהותינו, לאן פנינו, על מה אפשר להתפשר ועל מה מוכרחים להסכים יחד, איך מונעים קרע ומלחמת\ אחים-זה העיקר. לא איזה גימיק פוליטי או קומבינה מפלגתית-הגיע הזמן לדבר על יעודיינו ולא רק על גורליינו. גם ההתלהמות סביב סוגיית הסרבנות מיותרת. עם כל נזקה, אין היא עדיין בגדר מלחמת אחים, אלא מאפשרת, בין ביתר, למנוע אותה. הרי אין להשוות בין חייל המוכן לשאת כל עונש בדומיה ובכבוד ובלבד שידוע שיש מספיק אחרים לבצע את משימת הפינוי-לבין חייל או אזרח שחלילה מפנה את נשקו כנגד אחיו הבא לפנותו. לא ההתיישבות הפרטית היא העיקר, שהרי רבים נאלצים לעבור דירה מטעמי בריאות, משפחה או פרנסה, אלא שאלת הריבונות מהם גבולותינו. ולא פחות חשוב, מה עושים אנו בתוכם. ארץ ישראל השלמה נשארת כחזון, אלא שעלייה להיות שלמה בכל השלמויות-הגיאוגרפית, הדימוגרפית והמוסרית. אימרו מעתה "ארץ ישראל המושלמת". יצחק רבין היה ראש הממשלה הראשון שנולד בארץ, בדומה ליצחק אבינו שנולד בארץ, אך גם היה היחידי משלושת האבות שלא יצא ממנה. יצחק אבינו נקרא "עולה תמימה" על שום שמסר נפשו בעקידה ולא התנגד לה וכך גם יצחק רבין, אלפיי שנים אחריו. שנזכה לימים ללא התנגשויות פוליטיות, חיסולים של העולם התחתון, או רצח על רקע רומנטי כביכול. לא עוד אח שרוצח, אלא אח שרוצה אח. מלצר עמיר, עו"ד מטולה [email protected]
תשע שנים מלאו לרצח ראש הממשלה בישראל. ראש הממשלה מסמל ריבונות, מלכות ועצמאות שנתחדשו לנו. אח"כ מגיע גם החיבור האנושי לאיש עצמו, לשם ולפנים שמאחורי התפקיד: "יצחק רבין". אפשר להסכים למורשתו או להתנגד לה ואין הדבר קשור להסתייגות המוחלטת לרצח עצמו. כמה רחוקים ישמעו דברי רבין בטקס חתימת הסכם "אוסלו": "פנינו היום….אל ימים ללא דאגה ולילות ללא חרדה…. חיינו נשתנו מקצה אל קצה, לא נחיה עוד על חרבנו, נזכה חשכנות טובה ולסופו של השכול שפקד את ביתינו, לקיצן של המלחמות….". ואת זאת אמר רק חודש לפני הירצחו "לא נחזור לקווי 67…" גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן ובפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה… ירושלים המאוחדת שתכלול גם את מעלה אדומים ופסגת זהב כבירת ישראל בריבונות ישראל… יישובים אחרים שרובם נמצאים מזרחית לקו הירוק". והנה ערב יום הזיכרון ליצחק שוב תוגברה האבטחה סביב ידידו ויועצו, ראש הממשלה-שרון. הפעם נוספו פרשים רכובים מסביבו. דומה שלא למדנו דבר. הארץ המובטחת הפכה לארץ המאובטחת. ממשיכים להסית וממשיכים גם להסיט את הדיון מהעיקר. מהו העיקר?! זהותינו, לאן פנינו, על מה אפשר להתפשר ועל מה מוכרחים להסכים יחד, איך מונעים קרע ומלחמת\ אחים-זה העיקר. לא איזה גימיק פוליטי או קומבינה מפלגתית-הגיע הזמן לדבר על יעודיינו ולא רק על גורליינו. גם ההתלהמות סביב סוגיית הסרבנות מיותרת. עם כל נזקה, אין היא עדיין בגדר מלחמת אחים, אלא מאפשרת, בין ביתר, למנוע אותה. הרי אין להשוות בין חייל המוכן לשאת כל עונש בדומיה ובכבוד ובלבד שידוע שיש מספיק אחרים לבצע את משימת הפינוי-לבין חייל או אזרח שחלילה מפנה את נשקו כנגד אחיו הבא לפנותו. לא ההתיישבות הפרטית היא העיקר, שהרי רבים נאלצים לעבור דירה מטעמי בריאות, משפחה או פרנסה, אלא שאלת הריבונות מהם גבולותינו. ולא פחות חשוב, מה עושים אנו בתוכם. ארץ ישראל השלמה נשארת כחזון, אלא שעלייה להיות שלמה בכל השלמויות-הגיאוגרפית, הדימוגרפית והמוסרית. אימרו מעתה "ארץ ישראל המושלמת". יצחק רבין היה ראש הממשלה הראשון שנולד בארץ, בדומה ליצחק אבינו שנולד בארץ, אך גם היה היחידי משלושת האבות שלא יצא ממנה. יצחק אבינו נקרא "עולה תמימה" על שום שמסר נפשו בעקידה ולא התנגד לה וכך גם יצחק רבין, אלפיי שנים אחריו. שנזכה לימים ללא התנגשויות פוליטיות, חיסולים של העולם התחתון, או רצח על רקע רומנטי כביכול. לא עוד אח שרוצח, אלא אח שרוצה אח. מלצר עמיר, עו"ד מטולה [email protected]