"Kindertransport" - "משלוח הילדים"
"אי-שם הרחק מן הבית" של שרה שליימר,הוצאת פלדהיים, ירושלים, 1995. שעוסק בילדים שנשלחו לאנגליה כדי שינצלו מן המלחמה, ועל הקשיים הרבים שהם עוברים באנגליה כילדים יהודים, שנולדו בגרמניה. אני מצטטת מעמ' 56 - 57, גב' בילדמן הגיעה עם בנה אריך לרציף הרכבת, אך בנה לא היה ברשימה של המורשים לעלות אל הרכבת אל החופש: "גב' בילדמן עמדה מאחורי אריך, ידיה על כתפיו, והאזינה לשמות הנקראים. אולי, חשבה, תצליח בתוך המהומה להגניב את אריך על הרכבת מבלי שיבחינו בכך. או שיוכל לקפוץ עליה ברגע האחרון. גב' בילדמן סירבה להאמין שאין סיכוי. אשה צעירה עמדה בסמוך אליה מקנחת את עיניה ונושאת את מבטה משנקרא שמה. היא לקחה את ידה הקטנה של בתה, מתכוונת לפסוע אל עבר הרכבת, אך לפתע עמדה נטועה על עמדה. "אינני יכולה לעשות זאת!" לחשה, ובקול רם יותר בכתה, "אינני יכולה לתת לה ללכת". גב' בילדמן לא יכלה להאמין למשמע אוזניה, ובהתה באשה הרכונה אל בתה ומחבקת אותה בזרועותיה. היא היתה לא יותר מבת ארבע והסתכלה באמה הבוכה והמתייסרת, כשהבעת פחד ובלבול בפניה. "אינני יכולה לתת לך ללכת", בכתה האם שוש ושוב. מנצלת את ההזדמנות, טפחה גב' בילדמן על שכמה. "סלחי לי, אך האם בטוחה את שאינך רוצה לשלוח אותה? האם נדה בראשה, דמעות שוטפות את פניה. "אני יודעת שעלי לעשות זאת, אך אינני יכולה לעמוד בזה". "אז אנא, תני לבני לתפוס את מקומהשל בתך". האשה מיהרה להסיר את תווית הזיהוי מבתה ומסרה אותה לגב' בילדמן. "הנה. משפחת פיירסטון. זה שמה של המשפחה בלונדון בביתה אמורה היתה לשהות", ועם זאת פנתה במהירות בתוך ההמון, מאמצת את ילדתה הקטנה בזרועותיה. גב' בילדמן תפשה בידו של אריך ורצה אל הרכבת. היא הצמידה אליו את התווית והושיטה לו מזוודתו וכינורו".