המסעדה הגדולה
New member
מאמר גלובוס על קדימה והתקשורת> חובה
חבורה של מזיני בולי עץ למדורת השבט דיון תקשורתי אמיתי לא מתקיים בישראל כבר 59 שנים. לכן, אין פלא שלא התקיים כזה גם בימים שחלפו מאז האירוע המוחי הראשון שעבר ראש הממשלה שרון ועד לשבץ שמוטט אותו * אם אתר אינטרנט קונספירטיבי למראה, "תיק דבקה", היה כלי התקשורת הישראלי היחיד שהתעקש כל העת להזים את הדיווחים האופטימיים בדבר בריאותו המאוששת של שרון - סימן שמשהו כאן באמת, סליחה על הביטוי, דפוק אורי משגב 13:21 16/1/06 תפקידה של תקשורת חדשותית במדינה דמוקרטית אינו להוות מדורת שבט חמימה או להזין אחת כזו בבולי עץ. תפקידה לחקור, לשאול, להקשות. דיון תקשורתי אמיתי הוא כזה שאולי יש בו תזה, אבל במקביל גם אנטיתזה, וסך כל הקולות הנשמעים מהווה סינתזה. יציב, אבל קשה דיון כזה למעשה לא מתקיים בישראל כבר 59 שנים, ואין פלא שלא התקיים גם בימים שחלפו מאז האירוע המוחי הראשון שעבר ראש הממשלה אריאל שרון ב-18 בדצמבר ועד לשבץ שמוטט אותו ב-4 בינואר; 17 ימים שבהם היה על תקשורת רצינית ואחראית לתהות על ההתנהלות הרפואית המאוד תמוהה שמתרחשת לנגד עיניה. מודעה אלא שהתקשורת הייתה שבויה בקונספציה. בדיוק כמו לפני מלחמת יום כיפור, או היציאה למבצע "שלום הגליל", או השהות המיותרת בלבנון, או ההסתה והאלימות שקדמו לרצח רבין, או הדהירה העיוורת של אהוד ברק עד לאינתיפאדה. לקונספציה במקרה של שרון קראו "מתלוצץ עם רופאיו". אין ספק שלו התקשורת הייתה גוף ציבורי, היה כאן חומר ראוי לוועדת חקירה ממלכתית. מכיוון שמדובר בתבנית חוזרת ונשנית, בהחלט אפשר להגדיר את מצבה כיציב, אך קשה. 17 ימים של קומה שיתוף פעולה בין יועצי תדמית ומומחי ספין לתקשורת רופסת ומתמסרת איפשר 17 ימים של קומה כללית, ולא צריך להיות מומחה לנוירוכירורגיה כדי להבין את טירוף המערכות הזה. כמעט כל אחד במדינה ליווה פעם קרוב משפחה במהלכם של אירוע מוחי והתאוששות ממנו. האם חזרה תוך 48 לעבודה סדירה ולשגרת יום רגילה היא תסריט סביר במקרה של אירוע כזה? האם כשמדובר באדם זקן מאוד, שמן מאוד ולא בריא במיוחד היא בכלל יכולה לעלות על הדעת? האם ישנו איזשהו היגיון בעולם לא להשאיר אדם כזה באחת ממחלקות בית החולים עד לניתוח שהוא מתכונן ממילא לעבור בקרוב? ואם לא בתחומי בית החולים אזי לפחות בקרבת מקום (מה גם שלפציינט יש דירה או שתיים בירושלים)? ואם כבר מדלגים משום מה על כל התמיהות והפרכות שלעיל, האם קיים ולו הסבר קלוש ביותר להחלטה שלא להצמיד לאיש שגורל המדינה תלוי בו דוקטור צמוד 24 שעות ביממה, אמבולנס ומסוק? ברגע האמת טיפל בשרון פראמדיק של השב"כ (טוב שלא מתנדב בן 16 מסניף מגן דוד אדום בשדרות). רופאו האישי תפס טרמפ להדסה עם השיירה בצומת מסמיה. זה הפרטאצ' הישראלי במיטבו. קשה שלא לצטט כאן משפט אלמותי של מנהל בית חולים ממשלתי שקבע כי "לא סיפקו לשרון אפוד מגן רפואי". בולדוזר שלועס קרישי דם האייל ארדים והראובן אדלרים עשו את שלהם. הכול היה כשר כדי להחזיר את שרון במהירות לתדמית הכול יכול, בולדוזר שלועס קרישי דם לארוחת הבוקר ומתלוצץ עם רופאיו בצהריים. נכון שהניתוח הצליח אבל החולה בתרדמת מאז, אלא שהם ושכמותם תמיד יכולים למצוא מפלט בספין הבא (למשל האשמת לימור לבנת ב"סיוע לרצח" בגלל שתקפה ערב השבץ את שרון על קשריו עם מרטין שלאף, או הצעתו המפחידה של אדלר למקם בכל מקרה את שרון במקום הראשון ברשימת קדימה לכנסת). הרופאים המלווים נכנעו ללחץ ומעלו בתפקידם, וסביר שתפקודם עוד ייבדק. אבל איפה לעזאזל היו העיתונאים ומערכות החדשות? דווקא "דבקה" האם מוכר למי מכם אתר האינטרנט הקונספירטיבי למראה "תיק דבקה"? זה כנראה כלי התקשורת הישראלי היחיד שהתעקש כל העת להזים את הדיווחים האופטימיים בדבר בריאותו המאוששת של שרון. כותביו הציקו בנושא יום אחר יום, טענו שהמאבק על המקום השני בקדימה הוא למעשה מאבק על המקום הראשון והתעלו על עצמם ב-26.12, כשקבעו - בניגוד גמור להלך הרוח הציבורי - כי הימים שלפני הצנתור המתוכנן הם המסוכנים ביותר וקיימת במהלכם סבירות גבוהה להופעת קרישי דם. בעיתון של המדינה פרסם באותם ימים ממש פרשן מדיני בכיר טור פמיליארי על אהבתו של ראש הממשלה לבשר לוף מטוגן, ושיער כי אחרי הצנתור ייאלץ הלה להיכנס מעתה לדיאטת לוף חמורה
חבורה של מזיני בולי עץ למדורת השבט דיון תקשורתי אמיתי לא מתקיים בישראל כבר 59 שנים. לכן, אין פלא שלא התקיים כזה גם בימים שחלפו מאז האירוע המוחי הראשון שעבר ראש הממשלה שרון ועד לשבץ שמוטט אותו * אם אתר אינטרנט קונספירטיבי למראה, "תיק דבקה", היה כלי התקשורת הישראלי היחיד שהתעקש כל העת להזים את הדיווחים האופטימיים בדבר בריאותו המאוששת של שרון - סימן שמשהו כאן באמת, סליחה על הביטוי, דפוק אורי משגב 13:21 16/1/06 תפקידה של תקשורת חדשותית במדינה דמוקרטית אינו להוות מדורת שבט חמימה או להזין אחת כזו בבולי עץ. תפקידה לחקור, לשאול, להקשות. דיון תקשורתי אמיתי הוא כזה שאולי יש בו תזה, אבל במקביל גם אנטיתזה, וסך כל הקולות הנשמעים מהווה סינתזה. יציב, אבל קשה דיון כזה למעשה לא מתקיים בישראל כבר 59 שנים, ואין פלא שלא התקיים גם בימים שחלפו מאז האירוע המוחי הראשון שעבר ראש הממשלה אריאל שרון ב-18 בדצמבר ועד לשבץ שמוטט אותו ב-4 בינואר; 17 ימים שבהם היה על תקשורת רצינית ואחראית לתהות על ההתנהלות הרפואית המאוד תמוהה שמתרחשת לנגד עיניה. מודעה אלא שהתקשורת הייתה שבויה בקונספציה. בדיוק כמו לפני מלחמת יום כיפור, או היציאה למבצע "שלום הגליל", או השהות המיותרת בלבנון, או ההסתה והאלימות שקדמו לרצח רבין, או הדהירה העיוורת של אהוד ברק עד לאינתיפאדה. לקונספציה במקרה של שרון קראו "מתלוצץ עם רופאיו". אין ספק שלו התקשורת הייתה גוף ציבורי, היה כאן חומר ראוי לוועדת חקירה ממלכתית. מכיוון שמדובר בתבנית חוזרת ונשנית, בהחלט אפשר להגדיר את מצבה כיציב, אך קשה. 17 ימים של קומה שיתוף פעולה בין יועצי תדמית ומומחי ספין לתקשורת רופסת ומתמסרת איפשר 17 ימים של קומה כללית, ולא צריך להיות מומחה לנוירוכירורגיה כדי להבין את טירוף המערכות הזה. כמעט כל אחד במדינה ליווה פעם קרוב משפחה במהלכם של אירוע מוחי והתאוששות ממנו. האם חזרה תוך 48 לעבודה סדירה ולשגרת יום רגילה היא תסריט סביר במקרה של אירוע כזה? האם כשמדובר באדם זקן מאוד, שמן מאוד ולא בריא במיוחד היא בכלל יכולה לעלות על הדעת? האם ישנו איזשהו היגיון בעולם לא להשאיר אדם כזה באחת ממחלקות בית החולים עד לניתוח שהוא מתכונן ממילא לעבור בקרוב? ואם לא בתחומי בית החולים אזי לפחות בקרבת מקום (מה גם שלפציינט יש דירה או שתיים בירושלים)? ואם כבר מדלגים משום מה על כל התמיהות והפרכות שלעיל, האם קיים ולו הסבר קלוש ביותר להחלטה שלא להצמיד לאיש שגורל המדינה תלוי בו דוקטור צמוד 24 שעות ביממה, אמבולנס ומסוק? ברגע האמת טיפל בשרון פראמדיק של השב"כ (טוב שלא מתנדב בן 16 מסניף מגן דוד אדום בשדרות). רופאו האישי תפס טרמפ להדסה עם השיירה בצומת מסמיה. זה הפרטאצ' הישראלי במיטבו. קשה שלא לצטט כאן משפט אלמותי של מנהל בית חולים ממשלתי שקבע כי "לא סיפקו לשרון אפוד מגן רפואי". בולדוזר שלועס קרישי דם האייל ארדים והראובן אדלרים עשו את שלהם. הכול היה כשר כדי להחזיר את שרון במהירות לתדמית הכול יכול, בולדוזר שלועס קרישי דם לארוחת הבוקר ומתלוצץ עם רופאיו בצהריים. נכון שהניתוח הצליח אבל החולה בתרדמת מאז, אלא שהם ושכמותם תמיד יכולים למצוא מפלט בספין הבא (למשל האשמת לימור לבנת ב"סיוע לרצח" בגלל שתקפה ערב השבץ את שרון על קשריו עם מרטין שלאף, או הצעתו המפחידה של אדלר למקם בכל מקרה את שרון במקום הראשון ברשימת קדימה לכנסת). הרופאים המלווים נכנעו ללחץ ומעלו בתפקידם, וסביר שתפקודם עוד ייבדק. אבל איפה לעזאזל היו העיתונאים ומערכות החדשות? דווקא "דבקה" האם מוכר למי מכם אתר האינטרנט הקונספירטיבי למראה "תיק דבקה"? זה כנראה כלי התקשורת הישראלי היחיד שהתעקש כל העת להזים את הדיווחים האופטימיים בדבר בריאותו המאוששת של שרון. כותביו הציקו בנושא יום אחר יום, טענו שהמאבק על המקום השני בקדימה הוא למעשה מאבק על המקום הראשון והתעלו על עצמם ב-26.12, כשקבעו - בניגוד גמור להלך הרוח הציבורי - כי הימים שלפני הצנתור המתוכנן הם המסוכנים ביותר וקיימת במהלכם סבירות גבוהה להופעת קרישי דם. בעיתון של המדינה פרסם באותם ימים ממש פרשן מדיני בכיר טור פמיליארי על אהבתו של ראש הממשלה לבשר לוף מטוגן, ושיער כי אחרי הצנתור ייאלץ הלה להיכנס מעתה לדיאטת לוף חמורה