Pantalaimon2008
New member
מאמר: ההקבלה לסיפור בראשית ב"חומריו האפלים"
כולנו יודעים שפיליפ פולמן השתמש לאורך כל הטרילוגיה, בצורה מאוד מאוד יפה ומושכת, בסיפור בראשית; אדם וחווה, הנחש, הפיתוי, הגירוש, והחטא הקדמון. כל אלה מובאים לנו בצורה ישירה; אדם הוא ויל פארי, חווה היא ליירה בלאקווה, הנחש הוא ד"ר מארי מאלון, הפיתוי הוא אהבתם של ויל וליירה, הגירוש הוא סגירת החלונות והחטא הקדמון הוא המודעות (האבק), שנותן מודעות במקום בו הוא נמצא. אך מה שאנו איננו רואים הוא הסימבוליות הנוספת של העולמות, ומה שעבר או יעבור על הדמויות לאחר הגירוש או לפניו. למשל, מהו גן העדן בחומריו האפלים? התשובה היא מורכבת, לדעתי, משום שיש מספר "גני עדן" שמובאים בהקבלה לסיפור בראשית, ויש מספר "גני עדן" שמובאים מפרי מוחו של פולמן. גן העדן שמובא, לעניות דעתי, מדמיונו של הסופר, הוא ויל לליירה, וליירה לויל. כלומר: כל אחד הוא גן העדן של השני. ואיך הגעתי למסקנה המופרכת הזו? באופן פשוט; הגירוש הוא סגירת החלונות, הלכה למעשה, אבל מה הגירוש עשה? הגירוש גרם לכך שויל לא יראה את ליירה, וליירה לא תוכל לראות את ויל. לכן, באופן טבעי, גן העדן של כל אחד נסגר ונחתם. מצד שני, יש את הפן השני של גן העדן; המקום בו בוצע, על פי הנצרות "החטא הקדמון", ובחומריו האפלים, כמו שכתבתי, האהבה של ויל וליירה, הנשיקה, הגשמת ההתאהבות הממושכת שלהם. ולמה זהו החטא הקדמון? ככה. כי זה מה שפולמן הכתיב לספרו, זה מה שאנחנו שאבנו מהספר כצמאים לדם. כל מה שכתוב בספר הוא שלמכשפות הייתה נבואה שלילדה ליירה בלאקווה יהיה את תפקיד "חווה" בסיפור בראשית חדש שאמור להתקיים בעתיד. וכמובן שעל ויל פארי הנבואה דיברה גם כן, אם כי אנחנו איננו פוגשים זאת בספרים. אולם, קיים גן עדן נוסף, שהוא המקביל לחלוטין, ויזואלית, לגן העדן התנ"כי; החורשה בה התנשקו ויל וליירה, בה קרה החטא הקדמון. התאורים של חורשה עבותה, צבעונית ויפה, מוקפת בנהר/מעיין מוכרים לנו מאיפשהו, וכן; הם מוכרים לנו מבראשית. ומהו הפרי האסור של אדם וחווה? ההסבר לכך, לדעתי, הוא מסובך מאוד, אם כי פשוט לאחר שמבינים אותו. בספר, ממש לפני הנשיקה, ליירה מגישה לוויל פרי כלשהו, שאיננו יודעים מהו (כפי שאין אנו בטוחים מהו הפרי האסור של עץ הדעת), שהביאה לה מארי מאלון (להזכירכם, תפקידה הוא הנחש המפתה), כפי שהנחש הביא את הפרי לחווה בסיפור בראשית ופיתה אותה. למעשה, הפרי האסור הוא הפרי אותו הגישה ליירה לוויל, ומה שקרה לאחר מכן, הוא למעשה החטא הקדמון; הנשיקה, המודעות לאהבה, התקבעות הדמונים. למעשה, גם לכך יש ורסיה נוספת... הפרי האסור הוא הסיפור אותו סיפרה מארי מאלון, וגם אותו, ממש כמו הפרי הלא-מוכר הזה, היא הביאה לשניה כ"מפתה", כ"נחש", והוא הסיפור על האהבה הראשונה שלה. ומיהם "השומרים" על גן העדן? בבראשית מסופר שכרובים (מלאכים) ולהט החרב המתהפכת הם השומרים והחותמים על גן עדן: "וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית, פרק ג` פסוק 24) אז, אם כן, מיהם הכרובים ומהו להט החרב המתהפכת של פולמן? האמת, שהתשובה לכך היא פשוטה, כי היא פשוט זהה. הכרובים, מילה נרדפת למלאכים, הם המלאכים, ובראשם זפניה, משום שהם ישמרו על גן עדן-על כך שוויל וליירה לא יוכלו להיפגש (אולם לא מתוך זדון), ולהט החרב המתהפכת הוא למעשה הפעולה של הסגירה (לא הסגירה עצמה, אלא הפעולה הממשית של הסגירה). לסיכום: פולמן הרבה לשתול הרבה מאוד הקבלות בין "חומריו האפלים" לבין סיפור בראשית, פרשת בראשית. חלקן גלויות, חלקן חבויות, וזה מה שהפך את ספריו לכה אינטלגינטיים. --- הערה: משום שהדגשות הנחוצות וכו' לא הופיעו כאן כראוי, כדאי לקרוא את המאמר בבלוג שלי: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1270442 , ואולי לדון בו כאן :-O
כולנו יודעים שפיליפ פולמן השתמש לאורך כל הטרילוגיה, בצורה מאוד מאוד יפה ומושכת, בסיפור בראשית; אדם וחווה, הנחש, הפיתוי, הגירוש, והחטא הקדמון. כל אלה מובאים לנו בצורה ישירה; אדם הוא ויל פארי, חווה היא ליירה בלאקווה, הנחש הוא ד"ר מארי מאלון, הפיתוי הוא אהבתם של ויל וליירה, הגירוש הוא סגירת החלונות והחטא הקדמון הוא המודעות (האבק), שנותן מודעות במקום בו הוא נמצא. אך מה שאנו איננו רואים הוא הסימבוליות הנוספת של העולמות, ומה שעבר או יעבור על הדמויות לאחר הגירוש או לפניו. למשל, מהו גן העדן בחומריו האפלים? התשובה היא מורכבת, לדעתי, משום שיש מספר "גני עדן" שמובאים בהקבלה לסיפור בראשית, ויש מספר "גני עדן" שמובאים מפרי מוחו של פולמן. גן העדן שמובא, לעניות דעתי, מדמיונו של הסופר, הוא ויל לליירה, וליירה לויל. כלומר: כל אחד הוא גן העדן של השני. ואיך הגעתי למסקנה המופרכת הזו? באופן פשוט; הגירוש הוא סגירת החלונות, הלכה למעשה, אבל מה הגירוש עשה? הגירוש גרם לכך שויל לא יראה את ליירה, וליירה לא תוכל לראות את ויל. לכן, באופן טבעי, גן העדן של כל אחד נסגר ונחתם. מצד שני, יש את הפן השני של גן העדן; המקום בו בוצע, על פי הנצרות "החטא הקדמון", ובחומריו האפלים, כמו שכתבתי, האהבה של ויל וליירה, הנשיקה, הגשמת ההתאהבות הממושכת שלהם. ולמה זהו החטא הקדמון? ככה. כי זה מה שפולמן הכתיב לספרו, זה מה שאנחנו שאבנו מהספר כצמאים לדם. כל מה שכתוב בספר הוא שלמכשפות הייתה נבואה שלילדה ליירה בלאקווה יהיה את תפקיד "חווה" בסיפור בראשית חדש שאמור להתקיים בעתיד. וכמובן שעל ויל פארי הנבואה דיברה גם כן, אם כי אנחנו איננו פוגשים זאת בספרים. אולם, קיים גן עדן נוסף, שהוא המקביל לחלוטין, ויזואלית, לגן העדן התנ"כי; החורשה בה התנשקו ויל וליירה, בה קרה החטא הקדמון. התאורים של חורשה עבותה, צבעונית ויפה, מוקפת בנהר/מעיין מוכרים לנו מאיפשהו, וכן; הם מוכרים לנו מבראשית. ומהו הפרי האסור של אדם וחווה? ההסבר לכך, לדעתי, הוא מסובך מאוד, אם כי פשוט לאחר שמבינים אותו. בספר, ממש לפני הנשיקה, ליירה מגישה לוויל פרי כלשהו, שאיננו יודעים מהו (כפי שאין אנו בטוחים מהו הפרי האסור של עץ הדעת), שהביאה לה מארי מאלון (להזכירכם, תפקידה הוא הנחש המפתה), כפי שהנחש הביא את הפרי לחווה בסיפור בראשית ופיתה אותה. למעשה, הפרי האסור הוא הפרי אותו הגישה ליירה לוויל, ומה שקרה לאחר מכן, הוא למעשה החטא הקדמון; הנשיקה, המודעות לאהבה, התקבעות הדמונים. למעשה, גם לכך יש ורסיה נוספת... הפרי האסור הוא הסיפור אותו סיפרה מארי מאלון, וגם אותו, ממש כמו הפרי הלא-מוכר הזה, היא הביאה לשניה כ"מפתה", כ"נחש", והוא הסיפור על האהבה הראשונה שלה. ומיהם "השומרים" על גן העדן? בבראשית מסופר שכרובים (מלאכים) ולהט החרב המתהפכת הם השומרים והחותמים על גן עדן: "וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית, פרק ג` פסוק 24) אז, אם כן, מיהם הכרובים ומהו להט החרב המתהפכת של פולמן? האמת, שהתשובה לכך היא פשוטה, כי היא פשוט זהה. הכרובים, מילה נרדפת למלאכים, הם המלאכים, ובראשם זפניה, משום שהם ישמרו על גן עדן-על כך שוויל וליירה לא יוכלו להיפגש (אולם לא מתוך זדון), ולהט החרב המתהפכת הוא למעשה הפעולה של הסגירה (לא הסגירה עצמה, אלא הפעולה הממשית של הסגירה). לסיכום: פולמן הרבה לשתול הרבה מאוד הקבלות בין "חומריו האפלים" לבין סיפור בראשית, פרשת בראשית. חלקן גלויות, חלקן חבויות, וזה מה שהפך את ספריו לכה אינטלגינטיים. --- הערה: משום שהדגשות הנחוצות וכו' לא הופיעו כאן כראוי, כדאי לקרוא את המאמר בבלוג שלי: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1270442 , ואולי לדון בו כאן :-O