הבחורה של וורנסקי
New member
מאמר חביב שמצאתי ביום ראשון בעיתון.
ביום ראשון , בעיתון "ידיעות אחרונות", מצאתי מאמר במדור של "שעות נוספות". זה מאמר שכתבה איריס ברנע ואני ממליצה לכולם לקרוא- אני אהבתי! "בין חג העצמאות לחג החלב" לעיתים דומה כי תהום מפרידה בין חגיגת הבשרים של המנגל המסורתי לבין מאכלי החג "הלבן" * בעיניים צימחוניות דומה שאין שני חגים שונים יותר במהותם הקולינרית מיום העצמאות ושבועות. בעוד אחד מסמליו המובהקים של יום העצמאות הוא תופעת המנגל ובליסת כמות אדירה מן האדום-אדום ההוא, בחג שבועות בחר עם ישראל בצבע הלבן: באכילת מוצרי גבינה ובביכרוי פירות וירקות. כמה עדנה, רכות ושלווה. האבולוציה של אכילת בשר עוברת דרך ציד החיות, כדי לשרוד בתקופות שבהן לא היה בנמצא עשב או פרי, דרך קניבליזם (אכילת בשר אדם) לשמו, והריגת חיות לשם העלתן כזבח, עד ימי המנגל הסוערים. למעשה במקור לא נועדנו לאכילת בשר. מערכת העיכול שלנו, בניגוד לטורפים,לא בנויה לעכל בשר. את כל המרכיבים התזונתיים שאנו טוענים שיש בבשר נוכל למצוא בפירות ובירקות. סביר שגם מבחינה רוחנית גורמת לנו אכילת בשר נזק. וראוי שנשאל עצמנו האם הריגת חיה, יצור חי שנשמה באפו, אינו ממגנט אלינו אנרגיה של הרס ואכזריות?. האם לא בקלות מידי הפכנו אדישים לדם בעלי החיים?. בשבועות, חג מתן תורה, נהוג להתענג על מוצרי חבל בגלל הדימוי הטהור והנקי שלהם, בדומה לאנרגיות החיוביות האופפות את החג הזה ומנהגיו. גם אם עבור חלק מאיתנו הגמילה (ולו הזמנית)מאכילת בשר עשויה להיות מלווה בדימעה, הרי שברינה נקצור את השימחה בבוא היום כחזונו של הושע: "לא ישא גוי אל גוי חרב ואריה כבקר יאכל תבן".
ביום ראשון , בעיתון "ידיעות אחרונות", מצאתי מאמר במדור של "שעות נוספות". זה מאמר שכתבה איריס ברנע ואני ממליצה לכולם לקרוא- אני אהבתי! "בין חג העצמאות לחג החלב" לעיתים דומה כי תהום מפרידה בין חגיגת הבשרים של המנגל המסורתי לבין מאכלי החג "הלבן" * בעיניים צימחוניות דומה שאין שני חגים שונים יותר במהותם הקולינרית מיום העצמאות ושבועות. בעוד אחד מסמליו המובהקים של יום העצמאות הוא תופעת המנגל ובליסת כמות אדירה מן האדום-אדום ההוא, בחג שבועות בחר עם ישראל בצבע הלבן: באכילת מוצרי גבינה ובביכרוי פירות וירקות. כמה עדנה, רכות ושלווה. האבולוציה של אכילת בשר עוברת דרך ציד החיות, כדי לשרוד בתקופות שבהן לא היה בנמצא עשב או פרי, דרך קניבליזם (אכילת בשר אדם) לשמו, והריגת חיות לשם העלתן כזבח, עד ימי המנגל הסוערים. למעשה במקור לא נועדנו לאכילת בשר. מערכת העיכול שלנו, בניגוד לטורפים,לא בנויה לעכל בשר. את כל המרכיבים התזונתיים שאנו טוענים שיש בבשר נוכל למצוא בפירות ובירקות. סביר שגם מבחינה רוחנית גורמת לנו אכילת בשר נזק. וראוי שנשאל עצמנו האם הריגת חיה, יצור חי שנשמה באפו, אינו ממגנט אלינו אנרגיה של הרס ואכזריות?. האם לא בקלות מידי הפכנו אדישים לדם בעלי החיים?. בשבועות, חג מתן תורה, נהוג להתענג על מוצרי חבל בגלל הדימוי הטהור והנקי שלהם, בדומה לאנרגיות החיוביות האופפות את החג הזה ומנהגיו. גם אם עבור חלק מאיתנו הגמילה (ולו הזמנית)מאכילת בשר עשויה להיות מלווה בדימעה, הרי שברינה נקצור את השימחה בבוא היום כחזונו של הושע: "לא ישא גוי אל גוי חרב ואריה כבקר יאכל תבן".