מאמר חדש: שייקספיר ביוון העתיקה
שייקספיר ביוון העתיקה/חמוטל ילין זה לא סוד ש"זינה הנסיכה הלוחמת" הנה תוכנית אקלקטית מאד. על אף היותה ממוקמת ביוון העתיקה, על גיבוריה ואליה, התוכנית השתמשה בחומרים ממיתולוגיות של עמים שונים החל מהעונה הראשונה. וכך, בכפיפה אחת, יכולנו להיתקל בקאלי, אלת המוות ההודית, אודין, ראש האלים הנורדי, בודיקה, המלכה הקלטית הגיבורה ודוד, מלך ישראל. אך אין בכך לרמז על פגם בסדרה. נהפוכו. עצם הבחירה של יוצריה להשתמש בחומרים שונים כל כך והשימוש שנעשה בהם הופכים אותה מעניינת ומרעננת במיוחד. הרי אפילו ויליאם שייקספיר שאל את עלילות מחזותיו וגיבוריהם ממחזות קדומים יותר, מיתולוגיה, סיפורי עם וכרוניקות היסטוריות. אין זה פלא, אם כן, שבין שאר מקורות הסדרה ניתן למצוא גם את המחזאי הנודע בכבודו ובעצמו. אמנם, מעולם לא הוקדש לו פרק שלם, אך אלמנטים ממחזותיו נוכחים בפרקים רבים ושונים. מחזהו של שייקספיר "קומדיה של טעויות" (באנגלית Comedy of Errors) נמצא בבסיס כל הפרקים בהם מופיעות כפילותיה של זינה. כמו כן, הוא גם תרם את שמו לפרק Comedy of Eros. אולם הקשר בין הפרק הנזכר לעיל לבין שייקספיר אינו מסתיים בדמיון בין שם הפרק לשם אחד ממחזותיו. במסגרת העלילה המרכזית של הפרק מתרחשת שרשרת של התאהבויות. זינה מתאהבת בדרקו, שמתאהב בגבריאל, שמתאהבת בג´וקסר, שמאוהב אף הוא בגבריאל. מקור כל התאהבויות אלו (חוץ מזו של ג´וקסר) בחיציו של קופידון אשר פגעו בהם בטעות. במחזהו המפורסם של שייקספיר "חלום ליל קיץ" מתקיימת שרשרת דומה של התאהבויות, שגם במסגרתה שתי נשים ושני גברים, וגם במסגרתה שני הגברים מתאהבים באותה אישה. גם במקרה זה מקור חלק מההתאהבויות בטעות. וגם במקרה זה, האחריות העקיפה לטעות מוטלת על חיציו של קופידון. מחזה מפורסם נוסף של שייקספיר, "רומיאו ויוליה", עומד בבסיסו של הפרק הקומי Been There Done That. בפרק זה, כמו במחזה הנודע, זוג נאהבים משתי משפחות הנמצאות בסכסוך מזה שנים רבות. את הסוף הטרגי של המחזה המקורי משנה הפתרון הגאוני של זינה. הדמיון למחזה מתבטא לא רק בעלילה הכללית, אלא גם בפרטים, כגון הרוקח מוכר הרעלים ובני הדודים הלוחמים של הגיבורים. הטיפול של הסדרה בדמויות רומיות היסטוריות מושפע לא מעט מהצורה בה הוצגו במחזותיו של שייקספיר. אמנם גם מחזותיו של שייקספיר וגם פרקי הסדרה הושפעו מהפרטים ההיסטוריים הידועים לנו, אך סצנת ההתנקשות ביוליוס קיסר בפרק Ides of March מסתמכת במידה רבה על הסצנה המפורסמת במחזהו של שייקספיר "יוליוס קיסר". הסתמכות זו מתבטאת הן בדבקות בנוסח של המחזה (המילים המפורסמות "גם אתה, ברוטוס?" הן כנראה המצאה של שייקספיר, שכן אין להן סימוכין במקורות) והן בהחלטת במאי הפרק לעצב ולהציג סצנה זו באופן תיאטרלי מאד. פרק ´רומי´ נוסף המושפע מאפיון הדמויות במחזהו של שייקספיר הנוAntony and Cleopatra, שאף שאל ממחזהו של שייקספיר את שמו. אולם השפעת מחזותיו של שייקספיר ניכרת גם בפרקים בהם אין אליהם קשר מיידי. The Furies, אף על פי שאינו מסתמך על אף מחזה שייקספירי בעלילה או בדמויות, רווי נושאים וגישות התואמים שניים ממחזותיו הגדולים ביותר – "המלט" ו"המלך ליר". ב"המלט", בדומה ל-The Furies, מאשים הגיבור את אימו במות אביו (אם כי במחזה אחריות האם למות האב עקיפה). אחת הסצנות המפורסמות במחזה מתרחשת בחדר השינה של אימו של המלט. בסצנה זו פורצים חילופי דברים קשים ביניהם והמלט מרשה לעצמו לדבר עם אימו באופן מחוצף וטעון מינית. ספק כאסטרטגיה, ספק כתוצאה מאי יכולתו להחליט, המלט הופך למשוגע, או מעמיד פנים שהוא כזה. בתור משוגע הוא מדבר באופן ישיר ובוטה על מגוון נושאים, ביניהם נושא המוות. גישתו לנושא פאטליסטית מאד. בין השאר הוא מדבר על היות כולם מזון לתולעים בסופו של דבר, וטוען כי לגבי התולעים אין הבדל בין קבצן למלך. ב-The Furies, זינה מבטאת צורת חשיבה ורגשות דומים, כאשר היא אומרת: "That life is a joke! It´s a barroom joke at that! And you know what the punchline is? The punchline-- is that no matter what we do, we still end up as food for the worms." זינה המשוגעת מזכירה משוגע שייקספירי נוסף – המלך ליר. ליר הזקן מחליט לחלק את ממלכתו בין שלוש בנותיו, אך קודם שיעשה כן הוא מבקש מכל אחת מהן להגיד כמה היא אוהבת אותו. שתי בנותיו הגדולות מפריזות בתיאור אהבתן ודווקא ביתו הצעירה האהובה קורדליה מסרבת להגיד דבר. בכעסו הוא מסלק אותה ומחלק את ממלכתו בין שתי בנותיו הגדולות. עתה הוא נתון לחסדיהן, אך הן מתייחסות אליו באופן מחפיר. ליר מוצא את עצמו נודד בסערה בודד ועזוב. הדבר מביא אותו לשיגעון. אחד המאפיינים הויזואליים לשיגעונו הוא החלטתו לשזור פרחים בשערו. דבר דומה קורה לזינה בתחילת The Furies. כמו המלט וליר, כך גם זינה נעה בין הזיות והתנהגות אבסורדית מחד ושנינויות ותובנות מדהימות מאידך. כמו המלט, גם אצל זינה, קשה לקבוע בודאות האם ההתנהגות השגעונית בלתי נשלטת או שהיא חלק מאסטרטגיה. לסיכום, לסדרה "זינה הנסיכה הלוחמת" קשר אדוק עם מחזותיו של שייקספיר. קשר זה מתבטא לעיתים באופן גלוי, אך ברב המקרים זהו קשר מרומז. על אף שניתן בהחלט להנות מפרקי הסדרה גם ללא ידע קודם של שייקספיר ומחזותיו, הכרות עם האלמנטים השייקספיריים השתולים בה עשויים לספק רובד נוסף של הבנה והנאה וליצור חיבור נוסף למאגר התרבותי הנרחב העומד בבסיס הסדרה. * המאמר מתפרסם לרגל פרסום הפרק הוירטואלי החדש שלי ביום שני הבא, אשר מבוסס כולו על מחזה של שייקספיר בשם The Winter´s Tale
שייקספיר ביוון העתיקה/חמוטל ילין זה לא סוד ש"זינה הנסיכה הלוחמת" הנה תוכנית אקלקטית מאד. על אף היותה ממוקמת ביוון העתיקה, על גיבוריה ואליה, התוכנית השתמשה בחומרים ממיתולוגיות של עמים שונים החל מהעונה הראשונה. וכך, בכפיפה אחת, יכולנו להיתקל בקאלי, אלת המוות ההודית, אודין, ראש האלים הנורדי, בודיקה, המלכה הקלטית הגיבורה ודוד, מלך ישראל. אך אין בכך לרמז על פגם בסדרה. נהפוכו. עצם הבחירה של יוצריה להשתמש בחומרים שונים כל כך והשימוש שנעשה בהם הופכים אותה מעניינת ומרעננת במיוחד. הרי אפילו ויליאם שייקספיר שאל את עלילות מחזותיו וגיבוריהם ממחזות קדומים יותר, מיתולוגיה, סיפורי עם וכרוניקות היסטוריות. אין זה פלא, אם כן, שבין שאר מקורות הסדרה ניתן למצוא גם את המחזאי הנודע בכבודו ובעצמו. אמנם, מעולם לא הוקדש לו פרק שלם, אך אלמנטים ממחזותיו נוכחים בפרקים רבים ושונים. מחזהו של שייקספיר "קומדיה של טעויות" (באנגלית Comedy of Errors) נמצא בבסיס כל הפרקים בהם מופיעות כפילותיה של זינה. כמו כן, הוא גם תרם את שמו לפרק Comedy of Eros. אולם הקשר בין הפרק הנזכר לעיל לבין שייקספיר אינו מסתיים בדמיון בין שם הפרק לשם אחד ממחזותיו. במסגרת העלילה המרכזית של הפרק מתרחשת שרשרת של התאהבויות. זינה מתאהבת בדרקו, שמתאהב בגבריאל, שמתאהבת בג´וקסר, שמאוהב אף הוא בגבריאל. מקור כל התאהבויות אלו (חוץ מזו של ג´וקסר) בחיציו של קופידון אשר פגעו בהם בטעות. במחזהו המפורסם של שייקספיר "חלום ליל קיץ" מתקיימת שרשרת דומה של התאהבויות, שגם במסגרתה שתי נשים ושני גברים, וגם במסגרתה שני הגברים מתאהבים באותה אישה. גם במקרה זה מקור חלק מההתאהבויות בטעות. וגם במקרה זה, האחריות העקיפה לטעות מוטלת על חיציו של קופידון. מחזה מפורסם נוסף של שייקספיר, "רומיאו ויוליה", עומד בבסיסו של הפרק הקומי Been There Done That. בפרק זה, כמו במחזה הנודע, זוג נאהבים משתי משפחות הנמצאות בסכסוך מזה שנים רבות. את הסוף הטרגי של המחזה המקורי משנה הפתרון הגאוני של זינה. הדמיון למחזה מתבטא לא רק בעלילה הכללית, אלא גם בפרטים, כגון הרוקח מוכר הרעלים ובני הדודים הלוחמים של הגיבורים. הטיפול של הסדרה בדמויות רומיות היסטוריות מושפע לא מעט מהצורה בה הוצגו במחזותיו של שייקספיר. אמנם גם מחזותיו של שייקספיר וגם פרקי הסדרה הושפעו מהפרטים ההיסטוריים הידועים לנו, אך סצנת ההתנקשות ביוליוס קיסר בפרק Ides of March מסתמכת במידה רבה על הסצנה המפורסמת במחזהו של שייקספיר "יוליוס קיסר". הסתמכות זו מתבטאת הן בדבקות בנוסח של המחזה (המילים המפורסמות "גם אתה, ברוטוס?" הן כנראה המצאה של שייקספיר, שכן אין להן סימוכין במקורות) והן בהחלטת במאי הפרק לעצב ולהציג סצנה זו באופן תיאטרלי מאד. פרק ´רומי´ נוסף המושפע מאפיון הדמויות במחזהו של שייקספיר הנוAntony and Cleopatra, שאף שאל ממחזהו של שייקספיר את שמו. אולם השפעת מחזותיו של שייקספיר ניכרת גם בפרקים בהם אין אליהם קשר מיידי. The Furies, אף על פי שאינו מסתמך על אף מחזה שייקספירי בעלילה או בדמויות, רווי נושאים וגישות התואמים שניים ממחזותיו הגדולים ביותר – "המלט" ו"המלך ליר". ב"המלט", בדומה ל-The Furies, מאשים הגיבור את אימו במות אביו (אם כי במחזה אחריות האם למות האב עקיפה). אחת הסצנות המפורסמות במחזה מתרחשת בחדר השינה של אימו של המלט. בסצנה זו פורצים חילופי דברים קשים ביניהם והמלט מרשה לעצמו לדבר עם אימו באופן מחוצף וטעון מינית. ספק כאסטרטגיה, ספק כתוצאה מאי יכולתו להחליט, המלט הופך למשוגע, או מעמיד פנים שהוא כזה. בתור משוגע הוא מדבר באופן ישיר ובוטה על מגוון נושאים, ביניהם נושא המוות. גישתו לנושא פאטליסטית מאד. בין השאר הוא מדבר על היות כולם מזון לתולעים בסופו של דבר, וטוען כי לגבי התולעים אין הבדל בין קבצן למלך. ב-The Furies, זינה מבטאת צורת חשיבה ורגשות דומים, כאשר היא אומרת: "That life is a joke! It´s a barroom joke at that! And you know what the punchline is? The punchline-- is that no matter what we do, we still end up as food for the worms." זינה המשוגעת מזכירה משוגע שייקספירי נוסף – המלך ליר. ליר הזקן מחליט לחלק את ממלכתו בין שלוש בנותיו, אך קודם שיעשה כן הוא מבקש מכל אחת מהן להגיד כמה היא אוהבת אותו. שתי בנותיו הגדולות מפריזות בתיאור אהבתן ודווקא ביתו הצעירה האהובה קורדליה מסרבת להגיד דבר. בכעסו הוא מסלק אותה ומחלק את ממלכתו בין שתי בנותיו הגדולות. עתה הוא נתון לחסדיהן, אך הן מתייחסות אליו באופן מחפיר. ליר מוצא את עצמו נודד בסערה בודד ועזוב. הדבר מביא אותו לשיגעון. אחד המאפיינים הויזואליים לשיגעונו הוא החלטתו לשזור פרחים בשערו. דבר דומה קורה לזינה בתחילת The Furies. כמו המלט וליר, כך גם זינה נעה בין הזיות והתנהגות אבסורדית מחד ושנינויות ותובנות מדהימות מאידך. כמו המלט, גם אצל זינה, קשה לקבוע בודאות האם ההתנהגות השגעונית בלתי נשלטת או שהיא חלק מאסטרטגיה. לסיכום, לסדרה "זינה הנסיכה הלוחמת" קשר אדוק עם מחזותיו של שייקספיר. קשר זה מתבטא לעיתים באופן גלוי, אך ברב המקרים זהו קשר מרומז. על אף שניתן בהחלט להנות מפרקי הסדרה גם ללא ידע קודם של שייקספיר ומחזותיו, הכרות עם האלמנטים השייקספיריים השתולים בה עשויים לספק רובד נוסף של הבנה והנאה וליצור חיבור נוסף למאגר התרבותי הנרחב העומד בבסיס הסדרה. * המאמר מתפרסם לרגל פרסום הפרק הוירטואלי החדש שלי ביום שני הבא, אשר מבוסס כולו על מחזה של שייקספיר בשם The Winter´s Tale
