מאמר - יסודות
- פותח הנושא מיכאל לנג
- פורסם בתאריך
תודה. שאלה טכנית או שלא
למה כל ההקלטות (דיסקים) ה"אודיופיליות" כמו מוסיקת ג'אז, בלוז, קלאסי, מוקלטות בעוצמה חלשה מידי? בדיסק אודיו לרוב ההקלטות לא עולות על מינוס 10 דציבל. ולא, זה ממש לא בכדי לשמור על דווח דינאמי, אם אני בודק את ההקלטה (קובץ WAV) בתוכנת עריכת אודיו, כל השיר לא עולה על מינוס 10, כך שזה לא בגלל שאיזה קטע אחד כולל צליל בעוצמה המתקרבת ל 0 דציבל.
לדעתי זו טעות, שכן הקלטה בעוצמה נמוכה מ 0 דציבל או FULL SCALE לא מנצלת טוב את כל 16 הסביות של הדיסק! אז בסוף מקבלים הקלטה השקולה ל 12 או 14 סביות מבחינת דווח דינאמי.
אני יודע שקיימת מלחמת הלאונדנסס ושיש גרסאות REMASTER שמבצעות דחיסה דינאמית. אני לא מדבר על זה. ללא דחיסה עדיין הקלטות שמתיימרות להיות איכותיות, חלשות מידי. אגב זה נכון לכל דיסקי הסימינר שקבלתי ממך. אכן שומעים איתם מעולה, אבל כולם מוקלטים חלש מידי. אני ממש נאלץ להגביר בכדי להגיע לעוצמת שמע שאני מקבל מדיסקי מוסיקת פופ ורוק למשל. שם הם דואגים לנצל כל סיבית בדיסק. זו לדעתי הגישה הנכונה.
יותר מעצבן, זה ששלמתי יותר כסף על הקלטות איכותיות של LINN באיכות 24 ביט 96 קילוהרץ, וגם הן חלשות ולא מנצלות של כל ה 24 סביות.
שמתי לב שאין זה כך בהקלטות איכותיות בפורמט DSD. כידוע זה פורט מבוסס אפנון דלטא-סיגמה בתדר גבוה מאד (עד 11.2 גה הרץ). שם, אין לי ממש דרך להציג את ההקלטה בתוכנת מחשב באופן גראפי, ללא המרה ל PCM WAVE, אבל על סמך ההמרה לאנלוגי באופן ישיר מסטרים DSD עי הרסיבר ימהה, העוצמה המתקבלת מאד חזקה, לפחות 6 דציבל מעל לעוצמה המקסימאלית של CDDA!
מסיבה זאת עברתי ל DSD, אם כי קשה למצוא תכנים פיראטיים, ולרכוש הכל מחדש ב DSD256 החדש והכי מתקדם, יוצא 5 שח לכל שיר!
למה כל ההקלטות (דיסקים) ה"אודיופיליות" כמו מוסיקת ג'אז, בלוז, קלאסי, מוקלטות בעוצמה חלשה מידי? בדיסק אודיו לרוב ההקלטות לא עולות על מינוס 10 דציבל. ולא, זה ממש לא בכדי לשמור על דווח דינאמי, אם אני בודק את ההקלטה (קובץ WAV) בתוכנת עריכת אודיו, כל השיר לא עולה על מינוס 10, כך שזה לא בגלל שאיזה קטע אחד כולל צליל בעוצמה המתקרבת ל 0 דציבל.
לדעתי זו טעות, שכן הקלטה בעוצמה נמוכה מ 0 דציבל או FULL SCALE לא מנצלת טוב את כל 16 הסביות של הדיסק! אז בסוף מקבלים הקלטה השקולה ל 12 או 14 סביות מבחינת דווח דינאמי.
אני יודע שקיימת מלחמת הלאונדנסס ושיש גרסאות REMASTER שמבצעות דחיסה דינאמית. אני לא מדבר על זה. ללא דחיסה עדיין הקלטות שמתיימרות להיות איכותיות, חלשות מידי. אגב זה נכון לכל דיסקי הסימינר שקבלתי ממך. אכן שומעים איתם מעולה, אבל כולם מוקלטים חלש מידי. אני ממש נאלץ להגביר בכדי להגיע לעוצמת שמע שאני מקבל מדיסקי מוסיקת פופ ורוק למשל. שם הם דואגים לנצל כל סיבית בדיסק. זו לדעתי הגישה הנכונה.
יותר מעצבן, זה ששלמתי יותר כסף על הקלטות איכותיות של LINN באיכות 24 ביט 96 קילוהרץ, וגם הן חלשות ולא מנצלות של כל ה 24 סביות.
שמתי לב שאין זה כך בהקלטות איכותיות בפורמט DSD. כידוע זה פורט מבוסס אפנון דלטא-סיגמה בתדר גבוה מאד (עד 11.2 גה הרץ). שם, אין לי ממש דרך להציג את ההקלטה בתוכנת מחשב באופן גראפי, ללא המרה ל PCM WAVE, אבל על סמך ההמרה לאנלוגי באופן ישיר מסטרים DSD עי הרסיבר ימהה, העוצמה המתקבלת מאד חזקה, לפחות 6 דציבל מעל לעוצמה המקסימאלית של CDDA!
מסיבה זאת עברתי ל DSD, אם כי קשה למצוא תכנים פיראטיים, ולרכוש הכל מחדש ב DSD256 החדש והכי מתקדם, יוצא 5 שח לכל שיר!
מעולם לא בדקתי כך...מעניין
שלום
מעולם לא המרתי כותרים לקבצים ובדקתי להם תחום דינאמי או עוצמת הקלטה.
מלבד קטע אחד (15) בדיסק סמינר 6 שבו יש הקלטה של ואריאציה לפגניני של ליזט, מוקלט ע"י Reference Recording, ההקולטות האחרות בסדר.
בעיקרון, הקלטה דחוסה קל יותר להקליט "חזק" והיא גם נשמעת חזק מהקלטה לא דחוסה.
בשעתו, כאשר השתמשתי בקדם הדיגיטאלי של SONY ESD-2000ES, היה LED שנדלק ברוויה הדיגיטאלית! היה רק כותר אחד שבו זה קרה, בדיסק של TELARC עם הרדצקי מארש (1990).
https://www.yesasia.com/global/ein-straussfest-telarc-24k-gold-cd/1026037037-0-0-0-en/info.html
לגבי הקלטות של 24 סיביות שוות ל-144.5dB תחום דינאמי. בלתי סביר לשהשמיע במערכת. לכן לא נורא אם הורידו משם 10dB. זה עדין מעל ומעבר למה שכן נתין לנגן בבית בכלל ובבית משותף בפרט ואפילו באזניות.
ההקלטות שיש לי ב-DSD הן SACD. חלקן מעולות וחלקן פחות. במעולות, יש להן Adge על ה-CD, בפירוט ובאיכות. אחת מהן, זה הביצוע של Tsuyoshi Yamamoto Trio – Midnight Sugar
https://www.discogs.com/Tsuyoshi-Yamamoto-Trio-Midnight-Sugar/release/4657896
הקטע ב-PCM מצוי בדיסק הסמינר ה-1 (רצועה 2).
שלום
מעולם לא המרתי כותרים לקבצים ובדקתי להם תחום דינאמי או עוצמת הקלטה.
מלבד קטע אחד (15) בדיסק סמינר 6 שבו יש הקלטה של ואריאציה לפגניני של ליזט, מוקלט ע"י Reference Recording, ההקולטות האחרות בסדר.
בעיקרון, הקלטה דחוסה קל יותר להקליט "חזק" והיא גם נשמעת חזק מהקלטה לא דחוסה.
בשעתו, כאשר השתמשתי בקדם הדיגיטאלי של SONY ESD-2000ES, היה LED שנדלק ברוויה הדיגיטאלית! היה רק כותר אחד שבו זה קרה, בדיסק של TELARC עם הרדצקי מארש (1990).
https://www.yesasia.com/global/ein-straussfest-telarc-24k-gold-cd/1026037037-0-0-0-en/info.html
לגבי הקלטות של 24 סיביות שוות ל-144.5dB תחום דינאמי. בלתי סביר לשהשמיע במערכת. לכן לא נורא אם הורידו משם 10dB. זה עדין מעל ומעבר למה שכן נתין לנגן בבית בכלל ובבית משותף בפרט ואפילו באזניות.
ההקלטות שיש לי ב-DSD הן SACD. חלקן מעולות וחלקן פחות. במעולות, יש להן Adge על ה-CD, בפירוט ובאיכות. אחת מהן, זה הביצוע של Tsuyoshi Yamamoto Trio – Midnight Sugar
https://www.discogs.com/Tsuyoshi-Yamamoto-Trio-Midnight-Sugar/release/4657896
הקטע ב-PCM מצוי בדיסק הסמינר ה-1 (רצועה 2).
אריאל אריאלי
Member
כאשר מקליטים באמצעים דיגיטאליים, בדרך כלל
לא עוברים את ה- מינוס 12 ד"ב ביחס לכל הסקאלה.
הסיבה לכך כי ישנם "ספייקים" קצרים מאד שעלולים "לסתום" את הממיר AtoD.
הספייקים האלו קצרים אפילו עבור זמן התקיפה של קומפרסורים.
כאשר מקליטים בדגימה של 24 ביטים ממילא אין אפשרות לנצל את כל התחום הדינאמי גם בשל השכנים אבל ובעיקר כי למגבר אין תחום דינאמי המכסה את כל טווח ה-24 ביטים.
אבדן של אפילו ארבעה ביטים חסר משמעות לחלוטין.
(קח בחשבון ש- 16ביט נותן טווח דינאמי של 96 ד"ב שהוא ממש לא פרקטי בתנאי ההאזנה הביתיים.
אריאל אריאלי
לא עוברים את ה- מינוס 12 ד"ב ביחס לכל הסקאלה.
הסיבה לכך כי ישנם "ספייקים" קצרים מאד שעלולים "לסתום" את הממיר AtoD.
הספייקים האלו קצרים אפילו עבור זמן התקיפה של קומפרסורים.
כאשר מקליטים בדגימה של 24 ביטים ממילא אין אפשרות לנצל את כל התחום הדינאמי גם בשל השכנים אבל ובעיקר כי למגבר אין תחום דינאמי המכסה את כל טווח ה-24 ביטים.
אבדן של אפילו ארבעה ביטים חסר משמעות לחלוטין.
(קח בחשבון ש- 16ביט נותן טווח דינאמי של 96 ד"ב שהוא ממש לא פרקטי בתנאי ההאזנה הביתיים.
אריאל אריאלי
אני לא בטוח שהמטבע הלכה לאיבוד תחת הפנס
שלום
הגישה בהקלטות הדיגיטאליות, הולכות אחרי עוד רזולוציה.
רזולוציה אנכית (אמפליטודה), בחיפוש אחרי עוד סיביות.
רזולוציה אופקית (על ציר הזמן) בקצב דגימה יותר גבוהה.
בנוגע לקצב הדגימה, פתרו כבר את הבעיות של קצב הדגימה ב-44.1KSPS ע"י שיטות של Oversampling ו-1BIT DAC. למרות שיש שטוענים אחרת (!) אני לא מאמין שיש מידע מעבר לתחום השמע, שאנחנו לא שומעים בתדרים הגבוהים, אך משפיעים על החוויה. גם כך כל מה שמעל 12kHz זה הרמוניות. וגם מעל 8kHz, אין הרבה מידע.
ברזולוציה האנכית (סיביות) אנחנו חורגים מהר מאוד מהתחום הדינאמי האפשרי, הן בציוד והן במרחב האקוסטי.
כמה מההקלטות היותר טובות ששמעתי (וחלקם מצויים בדיסקי הסמינר
), הן
הקלטות אנלוגיות ושחזור ב-PCM של 16 סיביות ו-44.1KSPS. לגבי הנסיונות לשפר (ולמכור) הקלטות ב-HDCD ואחרים (צ'סקי ב-192ksps או 24BIT,
ו-Hi Res, לא באמת הניבו את התוצאה המבוקשת. חלקם היו טובים דיים גם בלי הגימיק.
שלום
הגישה בהקלטות הדיגיטאליות, הולכות אחרי עוד רזולוציה.
רזולוציה אנכית (אמפליטודה), בחיפוש אחרי עוד סיביות.
רזולוציה אופקית (על ציר הזמן) בקצב דגימה יותר גבוהה.
בנוגע לקצב הדגימה, פתרו כבר את הבעיות של קצב הדגימה ב-44.1KSPS ע"י שיטות של Oversampling ו-1BIT DAC. למרות שיש שטוענים אחרת (!) אני לא מאמין שיש מידע מעבר לתחום השמע, שאנחנו לא שומעים בתדרים הגבוהים, אך משפיעים על החוויה. גם כך כל מה שמעל 12kHz זה הרמוניות. וגם מעל 8kHz, אין הרבה מידע.
ברזולוציה האנכית (סיביות) אנחנו חורגים מהר מאוד מהתחום הדינאמי האפשרי, הן בציוד והן במרחב האקוסטי.
כמה מההקלטות היותר טובות ששמעתי (וחלקם מצויים בדיסקי הסמינר
הקלטות אנלוגיות ושחזור ב-PCM של 16 סיביות ו-44.1KSPS. לגבי הנסיונות לשפר (ולמכור) הקלטות ב-HDCD ואחרים (צ'סקי ב-192ksps או 24BIT,
ו-Hi Res, לא באמת הניבו את התוצאה המבוקשת. חלקם היו טובים דיים גם בלי הגימיק.
עזוב טווח דינאמי כרגע. זה לא הענין
טווח דינאמי מדבר על פערים בין קטעים חלשים לחזקים בעוצמה. בו נניח לרגע שאני איזה חייזר שנהנה להאזין לצליל סינוס טהור בתדר 1kHz. כיצד יש להקליט צליל כזה דיגיטאלי? טווח הדינאמי שלו זה 0 דציבל, כי האמפליטודה שלו לא משתנה בזמן (ערכו הרגעי משתנה, אבל זה משהו אחר). ברור שאני ארצה להקליט אותו מראש ב 0 דציבל FULL SCALE של כל 16 הסביות. אם אני אקליט אות כזה בעוצמה מלאה ואקליט אותו שנית במחצית העוצמה, ואז אני אנתח את הספקטרום של שני האותות ללא סינון (ז"א את פונק' המדרגות דמיויית הסינוס המתקבלת), מה לדעתך נקבל? ברור שמדד ה THD של האות השוקלטת תוך ניצול כל 16 הסביות יהיה נמוך יותר משמעותית. לאחר שמהנדס הקול סיים לערוך את המאסטר, צריך לבדוק מהו הצליל החזק ביותר, ולדאוג שהוא מועתק ל 0 דציבל בקידוד ה PCM.
בהקלטות קלאסיות זה יותר בעייתי, כי ברוב היצירה העוצמה מאד חלשה ורק לקראת הסוף היא עולה, ואז רוב ההקלטה מקודדת במס סביות מוגבל. אבל לא כולם שומעים מוסיקה קלאסית... שוב, הקלטה בעוצמה שלא מנצלת את כל הסביות היא בעייתית
לאחרונה נוספה שיטת הצפנה ייחודית לכל שיטות הקידוד, אשר נקראת Master Quality Authentication או בקיצור MQA. ראיתי שיש כבר דיסקים שקודדו כך, וגם קבצי FLAC ו DSD למכירה שכוללים את הסטנדרד הזה.
התקן מבטיח שההקלטה לא עברה שום עיבוד שאינו מאושר עי מהנדס הסאונד המקורי. זה כולל עוצמות, מהנדס הסאונד בעצמו יוצר מאסטרים ב 16, 20 ו 24 סביות להפצה ורק הוא רשאי לקבוע מהי העוצמה וה EQ וכיצד תראה כל סיבית כאשר ההקלטה תגיע למאזין בבית. ה MQA זה בסה"כ חתימה אלקטרונית ב METADATA של הקובץ או הדיסק שמבטיח נאמנות למקור ולרצונו של מהנדס הקול באולפן. ה MQA מונע את בעיית מלחמת ה LOUDNESS שקיימת. בצורה זאת כל מי שרוצה הקלטה איכותית ונאמנת למקור, שישלם יותר בכדי לקבל קובץ\דיסק שכולל את האישור MQA שזה למעשה הרחבה ל DRM.
יש כבר נגנים ותוכנות שקבלו עדכון תוכנה בכדי לזהות ולתמוך ב MQA.
https://www.whathifi.com/advice/mqa-audio-what-it-how-can-you-get-it
טווח דינאמי מדבר על פערים בין קטעים חלשים לחזקים בעוצמה. בו נניח לרגע שאני איזה חייזר שנהנה להאזין לצליל סינוס טהור בתדר 1kHz. כיצד יש להקליט צליל כזה דיגיטאלי? טווח הדינאמי שלו זה 0 דציבל, כי האמפליטודה שלו לא משתנה בזמן (ערכו הרגעי משתנה, אבל זה משהו אחר). ברור שאני ארצה להקליט אותו מראש ב 0 דציבל FULL SCALE של כל 16 הסביות. אם אני אקליט אות כזה בעוצמה מלאה ואקליט אותו שנית במחצית העוצמה, ואז אני אנתח את הספקטרום של שני האותות ללא סינון (ז"א את פונק' המדרגות דמיויית הסינוס המתקבלת), מה לדעתך נקבל? ברור שמדד ה THD של האות השוקלטת תוך ניצול כל 16 הסביות יהיה נמוך יותר משמעותית. לאחר שמהנדס הקול סיים לערוך את המאסטר, צריך לבדוק מהו הצליל החזק ביותר, ולדאוג שהוא מועתק ל 0 דציבל בקידוד ה PCM.
בהקלטות קלאסיות זה יותר בעייתי, כי ברוב היצירה העוצמה מאד חלשה ורק לקראת הסוף היא עולה, ואז רוב ההקלטה מקודדת במס סביות מוגבל. אבל לא כולם שומעים מוסיקה קלאסית... שוב, הקלטה בעוצמה שלא מנצלת את כל הסביות היא בעייתית
לאחרונה נוספה שיטת הצפנה ייחודית לכל שיטות הקידוד, אשר נקראת Master Quality Authentication או בקיצור MQA. ראיתי שיש כבר דיסקים שקודדו כך, וגם קבצי FLAC ו DSD למכירה שכוללים את הסטנדרד הזה.
התקן מבטיח שההקלטה לא עברה שום עיבוד שאינו מאושר עי מהנדס הסאונד המקורי. זה כולל עוצמות, מהנדס הסאונד בעצמו יוצר מאסטרים ב 16, 20 ו 24 סביות להפצה ורק הוא רשאי לקבוע מהי העוצמה וה EQ וכיצד תראה כל סיבית כאשר ההקלטה תגיע למאזין בבית. ה MQA זה בסה"כ חתימה אלקטרונית ב METADATA של הקובץ או הדיסק שמבטיח נאמנות למקור ולרצונו של מהנדס הקול באולפן. ה MQA מונע את בעיית מלחמת ה LOUDNESS שקיימת. בצורה זאת כל מי שרוצה הקלטה איכותית ונאמנת למקור, שישלם יותר בכדי לקבל קובץ\דיסק שכולל את האישור MQA שזה למעשה הרחבה ל DRM.
יש כבר נגנים ותוכנות שקבלו עדכון תוכנה בכדי לזהות ולתמוך ב MQA.
https://www.whathifi.com/advice/mqa-audio-what-it-how-can-you-get-it
מוזר
שלום
פוסט הפתיחה שלך בעקבות המאמר (וללא קשר אליו) מלין על הקלטות חלשות ותחום דינאמי (צמצום האמפליטודה בהקלטה). ועכשיו אתה כותב: "עזוב טווח דינאמי כרגע. זה לא הענין"!
האם תוכל להסביר על מה הדיון פה אמור להתנהל?
אגב, הדוגמא שלך, על הגל סינוס, אינה רלוונטית להקלטת מוזיקה. במיוחד שהתדר והאמפליטודה של הגל סינוס ידועות, הן מחזוריות ונותרות קבועות, והכימות שלו לסיביות יתכן ב-FS או כפי שאתה קורא לו 0dB.
בקטע מוזיקאלי, העניין דינאמי ויכול להגיע ל-100dB! והיחס בין הקטעים החלשים לחזקים בד"כ מגיע ל-1:20 ויותר. הוא גם לא תמיד ידוע מראש, מפני שקטע מוזיקלי מנוגן כל פעם קצת אחרת. במיוחד אם יש בו כמה נגנים.
שלום
פוסט הפתיחה שלך בעקבות המאמר (וללא קשר אליו) מלין על הקלטות חלשות ותחום דינאמי (צמצום האמפליטודה בהקלטה). ועכשיו אתה כותב: "עזוב טווח דינאמי כרגע. זה לא הענין"!
האם תוכל להסביר על מה הדיון פה אמור להתנהל?
אגב, הדוגמא שלך, על הגל סינוס, אינה רלוונטית להקלטת מוזיקה. במיוחד שהתדר והאמפליטודה של הגל סינוס ידועות, הן מחזוריות ונותרות קבועות, והכימות שלו לסיביות יתכן ב-FS או כפי שאתה קורא לו 0dB.
בקטע מוזיקאלי, העניין דינאמי ויכול להגיע ל-100dB! והיחס בין הקטעים החלשים לחזקים בד"כ מגיע ל-1:20 ויותר. הוא גם לא תמיד ידוע מראש, מפני שקטע מוזיקלי מנוגן כל פעם קצת אחרת. במיוחד אם יש בו כמה נגנים.
יש קטעי מוסיקה ויש קטעי מוסיקה
למשל לדוגמה הקטע הפתיחה של Carmina Burana בן כ 4.5 דקות מתוכן כל 3.5 הדקות הראשונות הוא מאד חלש בעוצמה, ואז עולה ביחס של 1:20. אז כאן אין הרבה ברירה, ואתה נאלץ "לסבול" את רוב הקטע בקידוד מוגבל של 8 מתוך 16 סביות. עדיין, בדיסק שיש לי, גם בסוף הקטע העוצמה המרבית לא מגיעה לשיא של FULL SCALE שהם 0 דציבל רפרנס. וזה לא ברור לי! זה אומר שרוב הדיסק הזה מקודד ב 5 סביות בממוצע..
אבל יש גם קטעי מוסיקת רוק, ששם אין פערים של 1:20 ולכל היותר יש 1:2. אז מדוע גם אלו לא תמיד מוקלטים בשיא העוצמה בכדי לנצל את רוב הסיביות?
למשל לדוגמה הקטע הפתיחה של Carmina Burana בן כ 4.5 דקות מתוכן כל 3.5 הדקות הראשונות הוא מאד חלש בעוצמה, ואז עולה ביחס של 1:20. אז כאן אין הרבה ברירה, ואתה נאלץ "לסבול" את רוב הקטע בקידוד מוגבל של 8 מתוך 16 סביות. עדיין, בדיסק שיש לי, גם בסוף הקטע העוצמה המרבית לא מגיעה לשיא של FULL SCALE שהם 0 דציבל רפרנס. וזה לא ברור לי! זה אומר שרוב הדיסק הזה מקודד ב 5 סביות בממוצע..
אבל יש גם קטעי מוסיקת רוק, ששם אין פערים של 1:20 ולכל היותר יש 1:2. אז מדוע גם אלו לא תמיד מוקלטים בשיא העוצמה בכדי לנצל את רוב הסיביות?
דוגמה יפה
שלום
ליצירה Carmina Burana יש ביצועים רבים (לי יש לפחות 3) חלקן טוב יותר וחלקן טוב פחות. הן מבחינת ביצוע והן באיכות ההקלטה.
החביבה עלי היא זו:
https://www.discogs.com/Carl-Orff-Berliner-Philharmoniker-Seiji-Ozawa-Carmina-Burana/release/2614577
אני אוהב את הרצועה ה-14, בטברנה, שגם מתחילה חלש ומתגברת מאוד. אני מסופק אם בהקלטה הנ"ל זה גם רחוק ה-0dB המירבי...
ההקלטה של TELARC שאמורה להיות מוקפדת: https://www.discogs.com/Carl-Orff-P...rus-Judith-Blegen-Hakan-Hageg/release/2090253
הרבה פחות טובה מהראשונה.
הקטע המיוחס https://www.youtube.com/watch?v=ujD9fyH9Hew
החל מהדקה 7:41. זה לא הביצוע של Berliner Philharmoniker / Seiji Ozawa.
לגבי השימוש במספר הסיביות, אני חושב שאתה טועה.
במילה דיגיטאלית בעלת N סיביות, סיבית ה-MSB אחראית לפולריות, שהרי הגל AC והוא Bipolr או חציו חיובי וחציו שלילי. קל להבין את זה ב-Two's compliment data.
לכן, עליך להתיחס במידע המוצג (אני מניח גרפית) של האות שמע ע"פ ציר הזמן,
כגל שכל מה שמעל האמצע (0V ב-AC) ה-MSB="1" ואילו כל מה שמתחתיו, ה-MSB יהיה שווה ל-"0".
ע"מ ליצר עצמה של 1LSB מתחת ל-1/2 כל ה-14 מתוך ה-15 סיביות הנותרות יהיו "1", וה-MSB יחליף ערך מ-"0" ל-"1" וחזרה בגלל האופי של הגל AC.
אם ההקלטה עברה את ה-1/2, הרי ה-MSB ה-"שני" חייב לעלות ל-"1". ובכך, כל ה-14 סיביות היו פעילות לפני האירוע הזה, אומנם לא בו זמנית.
1/2 עצמה זה רק 3dB-. אך במניין הסיביות זו סיבית בודדת: ה-MSB השני!
לטענתך, בהקלטות הנ"ל (ולא התיחסת להקלטות הסמינר, למשל כדי שנוכל לדבר על אותם התפוחים), 3 סיביות שאחרי ה-MSB אינן פעילות וההקלטה היא רק ב-12 סיביות מתוך ה-16.
שלום
ליצירה Carmina Burana יש ביצועים רבים (לי יש לפחות 3) חלקן טוב יותר וחלקן טוב פחות. הן מבחינת ביצוע והן באיכות ההקלטה.
החביבה עלי היא זו:
https://www.discogs.com/Carl-Orff-Berliner-Philharmoniker-Seiji-Ozawa-Carmina-Burana/release/2614577
אני אוהב את הרצועה ה-14, בטברנה, שגם מתחילה חלש ומתגברת מאוד. אני מסופק אם בהקלטה הנ"ל זה גם רחוק ה-0dB המירבי...
ההקלטה של TELARC שאמורה להיות מוקפדת: https://www.discogs.com/Carl-Orff-P...rus-Judith-Blegen-Hakan-Hageg/release/2090253
הרבה פחות טובה מהראשונה.
הקטע המיוחס https://www.youtube.com/watch?v=ujD9fyH9Hew
החל מהדקה 7:41. זה לא הביצוע של Berliner Philharmoniker / Seiji Ozawa.
לגבי השימוש במספר הסיביות, אני חושב שאתה טועה.
במילה דיגיטאלית בעלת N סיביות, סיבית ה-MSB אחראית לפולריות, שהרי הגל AC והוא Bipolr או חציו חיובי וחציו שלילי. קל להבין את זה ב-Two's compliment data.
לכן, עליך להתיחס במידע המוצג (אני מניח גרפית) של האות שמע ע"פ ציר הזמן,
כגל שכל מה שמעל האמצע (0V ב-AC) ה-MSB="1" ואילו כל מה שמתחתיו, ה-MSB יהיה שווה ל-"0".
ע"מ ליצר עצמה של 1LSB מתחת ל-1/2 כל ה-14 מתוך ה-15 סיביות הנותרות יהיו "1", וה-MSB יחליף ערך מ-"0" ל-"1" וחזרה בגלל האופי של הגל AC.
אם ההקלטה עברה את ה-1/2, הרי ה-MSB ה-"שני" חייב לעלות ל-"1". ובכך, כל ה-14 סיביות היו פעילות לפני האירוע הזה, אומנם לא בו זמנית.
1/2 עצמה זה רק 3dB-. אך במניין הסיביות זו סיבית בודדת: ה-MSB השני!
לטענתך, בהקלטות הנ"ל (ולא התיחסת להקלטות הסמינר, למשל כדי שנוכל לדבר על אותם התפוחים), 3 סיביות שאחרי ה-MSB אינן פעילות וההקלטה היא רק ב-12 סיביות מתוך ה-16.
תחום דינאמי במאסטרים
בשנים האחרונות אני מתעסק הרבה בהכנת מאסטרים, גם להוצאות רשמיות.
ומזה 22 שנים, אני מתעסק בהעברת תקליטים למאסטר דיגטאלי.
כך, שאני מכיר לפרטי פרטים את כל מה שאתה שואל.
מה שקובע את "מהו התחום הדינאמי" של הקלטה, הוא היחס בין עוצמת ההקלטה הממוצעת (מדידת RMS של השיר או האלבום) לבין עוצמת השיאים בקטע המוסיקלי.
1) בהעברות מוסיקה מתקליט (רוק, פופ, גאז, לא ניסיתי קלאסי) התחום הדינאמי הוא בד"כ כ 16 DB. (יש גם לכאן ולכאן יש של 13 דיבי וישבאופן נדיר של 18-20 דיבי.
2) בהעברות מוסיקה מסלילי מסטר (לצורך הדפסת תקליט)I שיצא לי בשנים האחרונות לבצע, קיבלתי תחום דינאמי של עד 22 דיבי. לדוגמא: האלבום פלסטלינה של אריק איינשטיין.
בכל אופן, בתקליט עצמו התחום צומצם בהדפסה המקורית לכ 16 דיבי (בזמן ביצוע החיתוך השתמשו במסנן HPF לחתוך תדרים נמוכים, ובלימיטר, שזה סוג של קומפרסור להגביל את התחום הדינאמי).
3) בדיסקים שיצא לי לנתח שמתי לב, שבשנות ה90 שמרו על תחום דינאמי של 16 דיבי. לעומת זאת, בדיסקים חדשים יותר, התחום הלך והצטמצם עד כדי כך, שהיום מקובל לעבוד בתחום דינאמי של כ 9 דיבי.
4) עוד בשנות ה60, חברת מוטאון ידעה להבחין, ששירים שנשמעים חזק יותר ברדיו, הם אלו שמכרו יותר, והחברה הזו דאגה לכך שהתקקליטים שלה יודפסו ויישמעו חזק יותר.
5) לכן מלחמת הלאודנס, היא בכלל נולדה כצורך לאיך יישמע הדיסק ברדיו, כשהשדרן מעביר מהקטע הקודם.
5) לעניננו, אתה מבין שדיסק חלש יותר יתן לך יותר דינמיקה. ולכן דיסק אודיופילי מוקלט להעביר את כל התחום הדינאמי שיש בהקלטה, והקלטות אודיופילות מכוונות כך שיהיה תחום דינאמי גבוה יותר (כ 20 דיבי) ולכן יימעו חלש יותר בכ 5 דיבי מהקלטות פופ - רוק אודיופילות (לא דחוסות), שהן תישמענה חלש יותר מאותם הכותרים שיצאו "דיגיטאל רימסטר" (במקרה הטוב "רק" 12 דיבי תחום דינאמי) של העת האחרונה.
6) 16 סיביות זה די והותר לכל מסטר של הקלטה איכותית שיש. זה לא מספיק טוב לעבודה על הקבצים, צריך לפחות 24 סיביות. ב16 סיביות אתה יכול לשמוע אינפורציה של כ 20 דיבי תחום דינאמי (חפש ביטיוב הסבר על דיטר).
7) לדלתא סיגמה יש את היתרונות והחסרונות שלה. הרזולוציה יורדת ככל שהתדר גבוה יותר, והרחש עולה. הוויליום ששומעים בו אינו קובע. אם אתה רוצה להשוות DSD לשיטה אחרת עליך להשוות את הנגינה כשעוצמת השמע זהה. (בדיוק לשם כך נולדה מלחמת הלאודנס).
שבת שלום
בשנים האחרונות אני מתעסק הרבה בהכנת מאסטרים, גם להוצאות רשמיות.
ומזה 22 שנים, אני מתעסק בהעברת תקליטים למאסטר דיגטאלי.
כך, שאני מכיר לפרטי פרטים את כל מה שאתה שואל.
מה שקובע את "מהו התחום הדינאמי" של הקלטה, הוא היחס בין עוצמת ההקלטה הממוצעת (מדידת RMS של השיר או האלבום) לבין עוצמת השיאים בקטע המוסיקלי.
1) בהעברות מוסיקה מתקליט (רוק, פופ, גאז, לא ניסיתי קלאסי) התחום הדינאמי הוא בד"כ כ 16 DB. (יש גם לכאן ולכאן יש של 13 דיבי וישבאופן נדיר של 18-20 דיבי.
2) בהעברות מוסיקה מסלילי מסטר (לצורך הדפסת תקליט)I שיצא לי בשנים האחרונות לבצע, קיבלתי תחום דינאמי של עד 22 דיבי. לדוגמא: האלבום פלסטלינה של אריק איינשטיין.
בכל אופן, בתקליט עצמו התחום צומצם בהדפסה המקורית לכ 16 דיבי (בזמן ביצוע החיתוך השתמשו במסנן HPF לחתוך תדרים נמוכים, ובלימיטר, שזה סוג של קומפרסור להגביל את התחום הדינאמי).
3) בדיסקים שיצא לי לנתח שמתי לב, שבשנות ה90 שמרו על תחום דינאמי של 16 דיבי. לעומת זאת, בדיסקים חדשים יותר, התחום הלך והצטמצם עד כדי כך, שהיום מקובל לעבוד בתחום דינאמי של כ 9 דיבי.
4) עוד בשנות ה60, חברת מוטאון ידעה להבחין, ששירים שנשמעים חזק יותר ברדיו, הם אלו שמכרו יותר, והחברה הזו דאגה לכך שהתקקליטים שלה יודפסו ויישמעו חזק יותר.
5) לכן מלחמת הלאודנס, היא בכלל נולדה כצורך לאיך יישמע הדיסק ברדיו, כשהשדרן מעביר מהקטע הקודם.
5) לעניננו, אתה מבין שדיסק חלש יותר יתן לך יותר דינמיקה. ולכן דיסק אודיופילי מוקלט להעביר את כל התחום הדינאמי שיש בהקלטה, והקלטות אודיופילות מכוונות כך שיהיה תחום דינאמי גבוה יותר (כ 20 דיבי) ולכן יימעו חלש יותר בכ 5 דיבי מהקלטות פופ - רוק אודיופילות (לא דחוסות), שהן תישמענה חלש יותר מאותם הכותרים שיצאו "דיגיטאל רימסטר" (במקרה הטוב "רק" 12 דיבי תחום דינאמי) של העת האחרונה.
6) 16 סיביות זה די והותר לכל מסטר של הקלטה איכותית שיש. זה לא מספיק טוב לעבודה על הקבצים, צריך לפחות 24 סיביות. ב16 סיביות אתה יכול לשמוע אינפורציה של כ 20 דיבי תחום דינאמי (חפש ביטיוב הסבר על דיטר).
7) לדלתא סיגמה יש את היתרונות והחסרונות שלה. הרזולוציה יורדת ככל שהתדר גבוה יותר, והרחש עולה. הוויליום ששומעים בו אינו קובע. אם אתה רוצה להשוות DSD לשיטה אחרת עליך להשוות את הנגינה כשעוצמת השמע זהה. (בדיוק לשם כך נולדה מלחמת הלאודנס).
שבת שלום
תודה
שלום
כמדומני שהכוונה בעיקר להקלטות דיגיטאליות, ולא לאנלוגיות שהומרו.
כל עוד מדובר במקור אנלוגי, יש הגבלה לתחום הדינאמי, במיוחד אם המקור הוא LP. גם ב-TAPE MASTER אין את התחום הדינאמי של CD (של 96dB).
רוב החומר המוסיקאלי (הלא אודיופילי) עובר דחיסה בהקלטה.
התחום הדינאמי של תקליט (בהתחשב ברצפת הרעש, בשיא העוצמה והתחום שביניהם), הוא כחצי משל CD (מתחת ל-50dB).
מה לגבי התיחסות של למה שיא העצמה בהקלטה נמצא כ-10dB- מתחת לשיא הדיגיטאלי?
שלום
כמדומני שהכוונה בעיקר להקלטות דיגיטאליות, ולא לאנלוגיות שהומרו.
כל עוד מדובר במקור אנלוגי, יש הגבלה לתחום הדינאמי, במיוחד אם המקור הוא LP. גם ב-TAPE MASTER אין את התחום הדינאמי של CD (של 96dB).
רוב החומר המוסיקאלי (הלא אודיופילי) עובר דחיסה בהקלטה.
התחום הדינאמי של תקליט (בהתחשב ברצפת הרעש, בשיא העוצמה והתחום שביניהם), הוא כחצי משל CD (מתחת ל-50dB).
מה לגבי התיחסות של למה שיא העצמה בהקלטה נמצא כ-10dB- מתחת לשיא הדיגיטאלי?
לא מדוייק
בתקליט הרעש בתחום התדר הנמוך מ100 הרץ הוא גבוה ולכן שם מקבלים 50 עד 60 דיבי יחס אות לרחש. אבל בתחום בו האוזן מאוד רגישה, שהוא תחום המדיום, יש תחום דינאמי של כ 80 דיבי.
כמו כן, כשאתה אומר שלסידי יש תחום דינמי של 96 DB, אז כאשר המוסיקה היא במינוס 90 דיבי אנחנו מדברים על שנוי של סיבית אחרונה, אחת שלמה. כך שלתקליט יש תחום דינאמי יפה מאוד.
לגבי -10 דיבי מהשיא: זה חוסר ניצול של התחום המלא, אני לא מאמין שההקלטה האודיופילית לא מנצלת את כל התחום. אם כך הוא, זו שטות.
בתקליט הרעש בתחום התדר הנמוך מ100 הרץ הוא גבוה ולכן שם מקבלים 50 עד 60 דיבי יחס אות לרחש. אבל בתחום בו האוזן מאוד רגישה, שהוא תחום המדיום, יש תחום דינאמי של כ 80 דיבי.
כמו כן, כשאתה אומר שלסידי יש תחום דינמי של 96 DB, אז כאשר המוסיקה היא במינוס 90 דיבי אנחנו מדברים על שנוי של סיבית אחרונה, אחת שלמה. כך שלתקליט יש תחום דינאמי יפה מאוד.
לגבי -10 דיבי מהשיא: זה חוסר ניצול של התחום המלא, אני לא מאמין שההקלטה האודיופילית לא מנצלת את כל התחום. אם כך הוא, זו שטות.
אריאל אריאלי
Member
כשאני מקליט מוזיקה קלסית, אני מקליט ע"פ תחום דינמי של
בין 50 ל-60 ד"ב.
בעבודה על הקובץ המוקלט, אני מקטין לטווח שבין 30 ל-40 ד"ב (שימוש בקומפרסור).
כל אלו מתאימים כמובן, כק למדיה דיגיטאלית
התחום הדינאמי הפרקטי בתקליטי ויניל, כפי שפיני כתב, משתרע ע"פ עד 20 ד"ב.
במוסיקת פופ, גם במדיה דיגיטאלית, מצמצמים לבערך 6 עד 10 ד"ב.
למי שיש מד VU במגבר, יוכל לעקוב אחרי תנועת המחט ולראות כי במוסיקת פופ, המחט "עומדת" או נעה בתחום מאד צר ואילו במוזיקה קלאסית המחט "רצה" מצד לצד.
אריאל אריאלי
בין 50 ל-60 ד"ב.
בעבודה על הקובץ המוקלט, אני מקטין לטווח שבין 30 ל-40 ד"ב (שימוש בקומפרסור).
כל אלו מתאימים כמובן, כק למדיה דיגיטאלית
התחום הדינאמי הפרקטי בתקליטי ויניל, כפי שפיני כתב, משתרע ע"פ עד 20 ד"ב.
במוסיקת פופ, גם במדיה דיגיטאלית, מצמצמים לבערך 6 עד 10 ד"ב.
למי שיש מד VU במגבר, יוכל לעקוב אחרי תנועת המחט ולראות כי במוסיקת פופ, המחט "עומדת" או נעה בתחום מאד צר ואילו במוזיקה קלאסית המחט "רצה" מצד לצד.
אריאל אריאלי
Dither זה לא תרופת פלא שתגרום ל 16סביות להשמע כמו 20
אני יודע מה ה דיטר (אני מהנדס חשמל במקצועי), ואני בעצמי משמש בדיטר אבל לא בתחום המוסיקה. הדיטר עוזר להקטין שגיאות כימות בקטעים חלשים, וזה בא על חשבון הגדלת רעש רקע. בעבודה שלי אנחנו משתמשים בדיטר בתהליכי בקרה ספרטית בכדי למנוע תופעה של LIMIT CYCLES הקשורה גם היא בכימות, יותר בהעלאה של הרזולוציה של האות (אני עוסק בתכנון ספקי כוח ממותגים, אבל הרעיון דומה). בכלל, ל CDDA הדיטר הופך לאפקטיבי רק בשיטות קישור יחודיות ולא נפוצות כמו HDCD ששם עושים שימוש בסביות נוספות על ה 16 שמקורן במידע נוסף שקיים בדיסק ומנוצל לשם כך.
אני אישית, חולק על הקביעה ש 16 סביות הז מספיק בשביל סאונד איכותי. לדעתי נעשתה טעות ב RED BOOK ככל הנראה כי רצו תאימות עם מחשבי PC דאז בשנות ה 80. גם דגימה ב 44.1 קילוהרץ לא מספיקה, שכן מוסיקה זה לא אות מוגבל פס, ולכן משפט נייקויסט לא ממש תקף. 24 סביות ב 96 היה אמור להיות סטנדרט. אם שיטות דחיסה לא הרסניות כמו FLAC היו זמינות בתחילת שנות ה 80, אני בטוח שה CD היה מקבל סנטנדרט הרבה יותר מתקדם ממה שהוא היום.
חבל מאד שה SACD של סוני לא תפס והחליף את ה CDDA. היום עם DSD ב 11.2 מגה הרץ, הרזולוציה לא נפגעת גם בהצלילים של מעל ל 40 קילוהרץ. יותר מזה, DSD הוא פורמט ליניארי עם תכונות מאד אנלוגיות. תגביר אות DSD RAW ותזין אותו לרמקולים, אתה תשמע מוסיקה! החסרון ב DSD זה שלא ניתן לעבוד איתו בזמן אמת, ז"א להפעיל כל מיני פינטרים דיגיטאליים.
אני יודע מה ה דיטר (אני מהנדס חשמל במקצועי), ואני בעצמי משמש בדיטר אבל לא בתחום המוסיקה. הדיטר עוזר להקטין שגיאות כימות בקטעים חלשים, וזה בא על חשבון הגדלת רעש רקע. בעבודה שלי אנחנו משתמשים בדיטר בתהליכי בקרה ספרטית בכדי למנוע תופעה של LIMIT CYCLES הקשורה גם היא בכימות, יותר בהעלאה של הרזולוציה של האות (אני עוסק בתכנון ספקי כוח ממותגים, אבל הרעיון דומה). בכלל, ל CDDA הדיטר הופך לאפקטיבי רק בשיטות קישור יחודיות ולא נפוצות כמו HDCD ששם עושים שימוש בסביות נוספות על ה 16 שמקורן במידע נוסף שקיים בדיסק ומנוצל לשם כך.
אני אישית, חולק על הקביעה ש 16 סביות הז מספיק בשביל סאונד איכותי. לדעתי נעשתה טעות ב RED BOOK ככל הנראה כי רצו תאימות עם מחשבי PC דאז בשנות ה 80. גם דגימה ב 44.1 קילוהרץ לא מספיקה, שכן מוסיקה זה לא אות מוגבל פס, ולכן משפט נייקויסט לא ממש תקף. 24 סביות ב 96 היה אמור להיות סטנדרט. אם שיטות דחיסה לא הרסניות כמו FLAC היו זמינות בתחילת שנות ה 80, אני בטוח שה CD היה מקבל סנטנדרט הרבה יותר מתקדם ממה שהוא היום.
חבל מאד שה SACD של סוני לא תפס והחליף את ה CDDA. היום עם DSD ב 11.2 מגה הרץ, הרזולוציה לא נפגעת גם בהצלילים של מעל ל 40 קילוהרץ. יותר מזה, DSD הוא פורמט ליניארי עם תכונות מאד אנלוגיות. תגביר אות DSD RAW ותזין אותו לרמקולים, אתה תשמע מוסיקה! החסרון ב DSD זה שלא ניתן לעבוד איתו בזמן אמת, ז"א להפעיל כל מיני פינטרים דיגיטאליים.
תתפלא, גם אות אנלוגי הוא אות נדגם.
רוחב החריץ בראש המגנטי של טייפ המסטר הוא דוגם (במימד התדר) הקובע את רוחב הפס המקסימלי (ביחס למהירות נגינת הסרט). שנויים מהירים מרוחב החריץ לא יעברו.
באותו האופן, רוחב המחט של הפטיפון היא גודל הדגימה (במימד התדר) עבור התקליט. שינויים מהירים מרוב המחט לא יעברו.
יש גם מימד עוצמה.
גודל הרחש (אלקטרוני, מכאני) קובע את רזולוצית האות (במימד העוצמה). אות הנמוך מהרחש לא יובחן על ידי המערכת.
רוחב החריץ בראש המגנטי של טייפ המסטר הוא דוגם (במימד התדר) הקובע את רוחב הפס המקסימלי (ביחס למהירות נגינת הסרט). שנויים מהירים מרוחב החריץ לא יעברו.
באותו האופן, רוחב המחט של הפטיפון היא גודל הדגימה (במימד התדר) עבור התקליט. שינויים מהירים מרוב המחט לא יעברו.
יש גם מימד עוצמה.
גודל הרחש (אלקטרוני, מכאני) קובע את רזולוצית האות (במימד העוצמה). אות הנמוך מהרחש לא יובחן על ידי המערכת.
אות אנלוגי רציף
שלום
בהקלטה על סרט מגנטי, מגבלת התדר תלויה בעיקר באיכות הסרט ומהירות תנועתו ע"פ הראש. מבחינת תחום דינאמי, הוא מצוי בין רווית הסרט (מגנטית) לבין רצפת הרעש (HISS). האות מאופנן, כדי להתגבר על שינוי השטף כתלות בתדר, בתדרי השמע השונים.
בתקליט, התדר מוגבל מהירות, ולכן ב-LP (של 33.33RPM) רוחב הסרט משתנה, במהלך התקליט. זאת מפני שמהירות הסיבוב (מהירות זויתית) קבועה, אך מפני שהמחט מתקדמת מהחוץ למרכז, המהירות הקווית משתנה. והתדר הגבוהה תלוי בו.זאת בהינתן שאין מגבלת מהירות מכנית למכלול המחט/ראש.
גם ב-LP התחום הדינאמי תחום בין עצמה גבוהה (בליטה שתקפיץ את המחט החוצה מהחריץ), לרצפת הרעש. רק שב-LP השניים קרובים יותר מאשר בטייפ סלילים.
הנושא לא הטריד כלל את העוסקים בהפקה, מפני שהקטעים שהוקלטו (ברב ערוצי) "בושלו" יותר מפעם אחת, וזה די הוריד איכות. ובסופו של יום, הציוד בביתם של הלקוחות, ממילא לא היה בנוי לבטא תחום דינאמי עודף.
שלום
בהקלטה על סרט מגנטי, מגבלת התדר תלויה בעיקר באיכות הסרט ומהירות תנועתו ע"פ הראש. מבחינת תחום דינאמי, הוא מצוי בין רווית הסרט (מגנטית) לבין רצפת הרעש (HISS). האות מאופנן, כדי להתגבר על שינוי השטף כתלות בתדר, בתדרי השמע השונים.
בתקליט, התדר מוגבל מהירות, ולכן ב-LP (של 33.33RPM) רוחב הסרט משתנה, במהלך התקליט. זאת מפני שמהירות הסיבוב (מהירות זויתית) קבועה, אך מפני שהמחט מתקדמת מהחוץ למרכז, המהירות הקווית משתנה. והתדר הגבוהה תלוי בו.זאת בהינתן שאין מגבלת מהירות מכנית למכלול המחט/ראש.
גם ב-LP התחום הדינאמי תחום בין עצמה גבוהה (בליטה שתקפיץ את המחט החוצה מהחריץ), לרצפת הרעש. רק שב-LP השניים קרובים יותר מאשר בטייפ סלילים.
הנושא לא הטריד כלל את העוסקים בהפקה, מפני שהקטעים שהוקלטו (ברב ערוצי) "בושלו" יותר מפעם אחת, וזה די הוריד איכות. ובסופו של יום, הציוד בביתם של הלקוחות, ממילא לא היה בנוי לבטא תחום דינאמי עודף.
אחדד
איכות סרט ההקלטה קובעת בעיקר את הרחש (הנמוך בסרטים איכותיים), התחום הדינאמי (מקסימום עוצמה מגנטית שניתן להקליט על הסרט, בשנות ה80 AMPEX כבשו את השוק עם הסרט המגנטידגם 765 ודומיו מהדומיננטיות של מגוון סרטי ההקלטה של חברת 3M - Scotch).
ומקסימום עוצמת תדר גבוה (שבסרטים מגנטיים אפילו במהירות גבוהה של 15IPS מתקשה להגיע לעוצמת 0 DB).
לעומת זאת, לסרט אין השפעה על רוחב הסרט המקסימלי (המדידה מתבצעת לא בעוצמה מקסימלית, מקובל למדוד במינוס 20DB).
את רוחב התדר המקסימלי משפיע רוחב חריץ ראש ההקלטה, בטייפ קסטות מדברים על מספר כמו 4 מיקרו מטר. (ו2 מיקרומטר לראש ההשמעה) אני מאמין שבסלילים אלו מימידים רחבים יותר.
אם נחשב לפי רוחב של 4 מיקרומטר, יוצא שלסרט המנגן במהירות 15IPS (מהירות מסטר הקלטה באולפן) יש יכולת "דגימה" של 95,250 "רוחב ראש" (דגימות אות) בשניה (אורך) של סרט הקלטה.
בנתונים אלו מתאפשר תדר מקסימלי של 47,625.
המקביל לכך בהקלטה דיגטאלית הוא אות בעל תדר דגימה של 96 קה"צ.
וכמובן, דגימה ברזולוציה 24 ביט היא הרבה מעבר לסף הרחש המגנטי של הקלטת מסטר.
לגבי ה"בושלו יותר מפעם אחת" אם התכוונת לאמר שהוקלטו מערוץ לערוץ אז אתה טועה.
בהקלטות המודרניות של תחילת שנות ה70 נעשו כבר על טייפים ברוחב 2 אינץ ובעלי 16 או 24 ערוצים.כל כלי הוקלט על גבי טראק יחיד או יותר. המסטר נוצר מהקלטת יציאת מיקסרשל 16 ערוצים, זה אומר תחום דינאמי פי 8 מזה של ערוץ בודד. התוצאות של 20 דיבי תחום דינאמי של הקלטות מאסטר (לדוגמא פלסטלינה) הן תוצר של קומפרסייה (עבודה עם לימיטר) ולא תוצר של אילוץ הנוסבע ממגבלות יכולת הקלטה על סרט.
הרחש הקיים בסרט הקלטה שהוקלט במהירות 15 אינץ לשנייה הוא אפסי (למרות שהוא גבוה בהרבה רחש של הביט ה24)
יום טוב
איכות סרט ההקלטה קובעת בעיקר את הרחש (הנמוך בסרטים איכותיים), התחום הדינאמי (מקסימום עוצמה מגנטית שניתן להקליט על הסרט, בשנות ה80 AMPEX כבשו את השוק עם הסרט המגנטידגם 765 ודומיו מהדומיננטיות של מגוון סרטי ההקלטה של חברת 3M - Scotch).
ומקסימום עוצמת תדר גבוה (שבסרטים מגנטיים אפילו במהירות גבוהה של 15IPS מתקשה להגיע לעוצמת 0 DB).
לעומת זאת, לסרט אין השפעה על רוחב הסרט המקסימלי (המדידה מתבצעת לא בעוצמה מקסימלית, מקובל למדוד במינוס 20DB).
את רוחב התדר המקסימלי משפיע רוחב חריץ ראש ההקלטה, בטייפ קסטות מדברים על מספר כמו 4 מיקרו מטר. (ו2 מיקרומטר לראש ההשמעה) אני מאמין שבסלילים אלו מימידים רחבים יותר.
אם נחשב לפי רוחב של 4 מיקרומטר, יוצא שלסרט המנגן במהירות 15IPS (מהירות מסטר הקלטה באולפן) יש יכולת "דגימה" של 95,250 "רוחב ראש" (דגימות אות) בשניה (אורך) של סרט הקלטה.
בנתונים אלו מתאפשר תדר מקסימלי של 47,625.
המקביל לכך בהקלטה דיגטאלית הוא אות בעל תדר דגימה של 96 קה"צ.
וכמובן, דגימה ברזולוציה 24 ביט היא הרבה מעבר לסף הרחש המגנטי של הקלטת מסטר.
לגבי ה"בושלו יותר מפעם אחת" אם התכוונת לאמר שהוקלטו מערוץ לערוץ אז אתה טועה.
בהקלטות המודרניות של תחילת שנות ה70 נעשו כבר על טייפים ברוחב 2 אינץ ובעלי 16 או 24 ערוצים.כל כלי הוקלט על גבי טראק יחיד או יותר. המסטר נוצר מהקלטת יציאת מיקסרשל 16 ערוצים, זה אומר תחום דינאמי פי 8 מזה של ערוץ בודד. התוצאות של 20 דיבי תחום דינאמי של הקלטות מאסטר (לדוגמא פלסטלינה) הן תוצר של קומפרסייה (עבודה עם לימיטר) ולא תוצר של אילוץ הנוסבע ממגבלות יכולת הקלטה על סרט.
הרחש הקיים בסרט הקלטה שהוקלט במהירות 15 אינץ לשנייה הוא אפסי (למרות שהוא גבוה בהרבה רחש של הביט ה24)
יום טוב
מגבלות ה-CD
שלום
לאור העובדה שזה יצא בתחילת שנות ה-80 ופיתוחי התרחש עוד קודם, מגבלות התדר (קצב הדגימה) והרזולוציה היו מוגבלים. באותם ימים, ממיר 16 סיביות בקצב 44.1KSPS היה יקר ופחות נפוץ.
לגבי SACD, אכן הפורמט לא ממש תפס. אגב גם ה-SACD הוא פיתוח של סוני ופיליפס, כמו ה-CD. כמו שכבר כתבתי, לא כל ה-SACD מכילים איכות עודפת ע"פ ה-CD. במיוחד שיש לאותה הקלטה (שיצאה מחדש על SACD, "בישול" מחודש, שמשה את אופיו ולכן קשה להשוות 1:1.
שלום
לאור העובדה שזה יצא בתחילת שנות ה-80 ופיתוחי התרחש עוד קודם, מגבלות התדר (קצב הדגימה) והרזולוציה היו מוגבלים. באותם ימים, ממיר 16 סיביות בקצב 44.1KSPS היה יקר ופחות נפוץ.
לגבי SACD, אכן הפורמט לא ממש תפס. אגב גם ה-SACD הוא פיתוח של סוני ופיליפס, כמו ה-CD. כמו שכבר כתבתי, לא כל ה-SACD מכילים איכות עודפת ע"פ ה-CD. במיוחד שיש לאותה הקלטה (שיצאה מחדש על SACD, "בישול" מחודש, שמשה את אופיו ולכן קשה להשוות 1:1.
דיטר אינה תרופה, זו שיטה מעשית.
הנה הדגמה מצויינת הממחישה באופן ברור את פעולת הגיטר דרך דוגמא ויזואלית.
https://www.youtube.com/watch?v=zWpWIQw7HWU
הנה הדגמה מצויינת הממחישה באופן ברור את פעולת הגיטר דרך דוגמא ויזואלית.
https://www.youtube.com/watch?v=zWpWIQw7HWU
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.