סיפור- הפיקדון הנעלם
הפיקדון הנעלם טרדותיו הרבות של ר' נטע, הגביר הנודע בכל ליטא, לא הניחו לו לנסוע באותה שנה ליריד הגדול בלייפציג. עם זה, לא רצה להחמיץ כמה עסקות חשובות שהתכוון לעשות שם. קרא ר' נטע לנאמן-ביתו, ר' בנימין, והטיל עליו את המשימה. הפקיד בידו סכום כסף גדול והורה לו בפירוט עם מי להיפגש ואילו עסקות לעשות. ר' בנימין היה איש ממולח ועם זה ישר כסרגל. הגביר ידע כי הוא יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות. הדרך ללייפציג ארכה כמה שבועות. במהלכה פגש ר' בנימין סוחרים רבים, שהיו אף הם בדרכם ליריד. את נסיעתו תכנן כך שאת השבת שקודם היריד יעשה בברוד - עיר מלאה חכמים וסופרים. בהגיעו לעיר השתכן ר' בנימין באכסניה מרווחת ומיד פנה לאחד מבתי-המדרש הרבים. הוא חיפש מקום בטוח לשמור בו את הכסף הרב שברשותו. לאחר בירורים החליט להפקידו בידי בעל האכסניה שלו, ר' נפתלי, יהודי נוח והגון. בעיצומה של סעודת השבת חש בעל האכסניה ברע והתמוטט. בהלה קמה במקום, רופאים הוזעקו לאכסניה, אך ידם קצרה מלהושיע - ר' נפתלי שבק חיים לכל חי. המאורע העצוב השרה באחת אבל על בני-המשפחה, על דיירי האכסניה ועל מכיריו הרבים של המנוח. במוצאי-השבת נערכה הלווייתו של ר' נפתלי. ר' בנימין, שכל השבת הדחיק את המחשבה על גורל הכסף, חש עתה מועקה גוברת והולכת. הוא ניסה לנחם את עצמו בהנחה כי בני-הבית ידעו מן-הסתם היכן אביהם נוהג להחביא כסף, וכך יקבל במהרה את פיקדונו. ר' בנימין התעכב באכסניה עד תום ה'שבעה', כדי שלא להטריד את האבלים בענייני כספים. לאחר מכן התייצב לפני האלמנה וסיפר לה את סיפורו. האלמנה האמינה לדבריו ופנתה להביא את הכסף. כעבור דקה שבה ומבט עגום על פניה. "מצטערת מאוד, אך איני מוצאת זכר לכסף שעליו אתה מספר", אמרה. ר' בנימין קיבל את דבריה בהלם ובתדהמה. שעה ארוכה התהלך אנה ואנה, אובד עצות. "ר' נטע סמך עליי ועל שיקול-דעתי כשהפקיד בידי את הכסף הרב ושלח אותי ליריד", חשב בליבו. "מה אעשה עתה? איך אראה את פניי לפניו וכיצד יקבל את סיפורי המוזר? חוץ מזה, מה יהיה על היריד עצמו ועל כל העסקות החשובות כל-כך לר' נטע?". בלב דואב התייצב ר' בנימין לפני אב בית-הדין של ברוד, הגאון רבי יצחק הורביץ. נוסף על גאונותו הרבה בתורה נודע רבי יצחק גם כאיש קדוש המופרש מענייני העולם הזה. הבעל-שם-טוב העיד עליו כי בארבעים הימים שבין ראש-חודש אלול ליום-הכיפורים, הוא 'מרטיב' את הספר 'ראשית-חכמה' בדמעות שהוא שופך על דפיו. רבי יצחק זימן אליו את שני הצדדים. לאחר ששמע את דבריהם ביקש להטיל על משפחת המנוח שבועה מדרבנן - "שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא" - כי אמנם אינם יודעים דבר בעניין הפיקדון. האלמנה והבנים הסכימו מיד להישבע, אך דווקא ר' בנימין נחרד. "ניכרים דברי-אמת", אמר ר' בנימין, "אין איש חושד בהם כי גנבו את הכסף. ירא אני לגרום להם להישבע, גם אם מדובר בשבועת-אמת. הן העולם כולו נזדעזע בשומעו 'לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא'. מוותר אני להם על השבועה ופוטר אותם מכל תביעה". לאחר שבני משפחת המנוח עזבו את המקום הביט הגאון על ר' בנימין בחמלה. "נותרה לנו עוד ברירה אחת, אחרונה", אמר רבי יצחק, "לשאול את פי הנפטר עצמו". תחילה סבר ר' בנימין כי הגאון חומד לצון, אולם מיד הבין שהדברים נאמרו במלוא הרצינות. "גש לבית-החיים, לקברו הטרי של ר' נפתלי ז"ל, והזמן אותו לכאן בשמי", הורה הגאון לר' בנימין. בחיל וברעדה יצא ר' בנימין למלא את ההוראה. כעבור שעה קלה שב והתייצב לפני אב בית-הדין. "ספר שוב את סיפורך, למען ישמע המנוח ויבין את פשר הזמנתו לכאן", הורה הגאון. ביראה וברטט סיפר ר' בנימין על הכסף שהפקיד בידי ר' נפתלי, ביום שישי האחרון לחייו. כשסיים, פנה הגאון אל הנפטר - כאילו היה אדם חי שנוכח בחדר - וביקשו לומר היכן טמן את הכסף. שתיקה כבדה השתררה בחדר. כעבור כמה רגעים נשמע קולו של רבי יצחק, הפונה שוב אל הנפטר: "יישר כוחך ואל-נא תקפיד על כי הטרחנוך לכאן, שהרי בממונם של ישראל מדובר. שוב למקומך ונוח בשלום על משכבך". כעבור רגע נוסף פנה הגאון אל ר' בנימין ואמר לו: "גש לבית המנוח ומסור לאלמנתו כי הכסף נמצא בתוך ספר הטור, חלק אורח-חיים, הלכות שבת, סימן פלוני - הוא הספר שבו למד המנוח בעת שבאת להפקיד בידיו את הכסף". ואומנם הכסף נמצא בדיוק במקום שבו נקב הגאון. ר' בנימין ראה במו-עיניו כיצד האלמנה שולפת מבין דפי הספר את צרור השטרות השמן. לאחר שקיבל בחזרה את הכסף יכול ר' בנימין להמשיך בדרכו ליריד ולמלא את השליחות שהטיל עליו ר' נטע הגביר. כסף בא וכסף הולך, אולם הסיפור המופלא על כוח התורה הקדושה של הגאון רבי יצחק הורביץ, שלימים נתמנה רבן של שלוש הקהילות - אלטונה, המבורג וונדסבק - נשתמר עד עצם היום הזה.