יוסף בן דוד שוורץ
New member
מאמר לעיתון סטודנטים
אנו חיים בתקופה של שקיעת החברה הבורגנית, תקופה שהחלה עם מלחמת העולם הראשונה, תקופה אותה אפיין לנין כתקופה היסטורית של מלחמות, מהפכות ומהפכות נגד. סטודנטים אינם מעמד חברתי ומרבית הסטודנטים שייכים לזעיר בורגנות ואף לבורגנות ומכינים אותם בעיקר לפעול כזעיר בורגנים בחברה הבנויה על ניצולו של מעמד הפועלים, המעמד המהפכני היחיד שלו אינטרס בשחרור האנושות מכבלי הקפיטליזם הנרקב. יחד עם זאת , כיום עם החרפת המשבר, גם העתיד הכלכלי –חברתי של חלק מהסטודנטים אינו ברור שכן עם סיום לימודיהם ובמיוחד ב"מדעי" הרוח והחברה, הם עשויים למצוא עצמם מובטלים ומודעות זאת יוצרת שכבת פעילים רדיקלים בקרב שכבות של סטודנטים. הניסיון ההיסטורי של מרידות הסטודנטים בשנות השלושים והשישים, כשם שמאבקים נוכחיים ידועים בעיקר בצרפת, מוכיחים כי ארגוני סטודנטים "עצמאיים" המגבילים את פעילותם לקידום אינטרס הסטודנטים הם רפורמיסטיים ומוליכים למבוא סתום. אין להם את הכוח לשתק את הייצור בדרך של שביתה למשל, בניגוד למעמד הפועלים. על כן הסטודנטים כשלעצמם אינם יכולים לשחק תפקיד עצמאי או לאיים על הכוח של בעלי ההון והמדינה שלהם. הדרך היחידה הפתוחה לפני סטודנטים המבקשים לשנות את החברה הוא לזהות את האינטרס שלהם עם אינטרס מעמד הפועלים. לקשור את המאבק בשכר הלימוד ולמען מלגות קיום, בפעולות תמיכה במאבק מעמד הפועלים ובמאבק לבנייתה של המפלגה המהפכנית של מעמד הפועלים. אנו חיים בישראל, חברה של מתנחלים מתיישבים שנישלה את העם הפלסטיני , ממשיכה לדכא אותו בכל ארצו ובמיוחד בשטחים שנכבשו ב67 ומשמשת כמשען העיקרי של השליטה של האימפריאליזם בעיקר האמריקאי באזור. ללא מאבק עקבי מהפכני של מעמד הפועלים, היכול לנצח את האימפריאליזם ובנות בריתו הכוללות לא רק הבורגנות הציונית אלא הבורגנות הערבית, לא יהיה סוף למלחמות ולדיכוי של העם הפלסטיני, וישראל תמשיך להיות מלכודת מוות ליהודים החיים בתוכה, כולל הסטודנטים. בעוד שישראל עצמה היא מדינה קפיטליסטית אימפריאליסטית, המנצלת גם את העובדים היהודים ומשתמשת בהם ובסטודנטים כבשר תותחים ולקלגסים, הרי עקב אופייה החברתי של ישראל וזכויות היתר של היהודים בארץ כולל הפועלים והסטודנטים היהודים, המאבק של העובדים בישראל אינו מעמיד בסכנה את שלטון בעלי ההון. אין זה כלל מקרי שכל מאבק הפורץ כנגד הממשלה, מדגיש כי הוא לטובת המדינה הציונית הנתפסת כ "המדינה של כולם" הדבר השתקף בין השאר בעובדה שביקורו של בוש התקבל ללא מחאה מצד היהודים כולל הסטודנטים הרדיקלים. רק פלסטינים הפגינו בנצרת ירושלים עזה ובגדה המערבית. המעמד היחיד באזור שיש לו את הכוח ואת האינטרס והמיליטנטיות על אף שעדיין לא את המודעות לתפקידו ההיסטורי הוא מעמד הפועלים הערבי. מסיבה זו מאבק הפועלים במצרים תופס את תשומת הלב של רבים. משמבינים מציאות זו, התפקידים של סטודנטים המבינים את הצורך במהפכה חברתית של מעמד הפועלים שתסיים את שליטת בעלי ההון ותיצור חברה חדשה , חברה סוציאליסטית ממשית באזור כחלק מהמהפכה העולמית , הופכים להיות ברורים. הפתרון המהפכני דהינו הריאליסטי הממשי, הוא פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון שתכלול מדינת פועלים פלסטינית, בה ליהודים זכויות שוות כולל אוטונומיה תרבותית. בארץ זו משום אופייה של החברה הישראלית, יש חשיבות מרובה למאבקים על תביעות דמוקרטיות מהפכניות כמו זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני בכול ארצו. משום כך יש חשיבות רבה לתמיכה בתביעה של שיבת הפליטים שגורשו על ידי השליטים הציוניים ב47-8, העלאת תביעות כנגד כל אפליה ובמיוחד של הפלסטינים, אך גם של האתיופים והפועלים הזרים, כשם שתמיכה בתביעה לשבור את המצור על עזה. מבלי להיאבק על תביעות דמוקרטיות לא ניתן להיאבק למען מהפכה סוציאליסטית של מעמד הפועלים.
אנו חיים בתקופה של שקיעת החברה הבורגנית, תקופה שהחלה עם מלחמת העולם הראשונה, תקופה אותה אפיין לנין כתקופה היסטורית של מלחמות, מהפכות ומהפכות נגד. סטודנטים אינם מעמד חברתי ומרבית הסטודנטים שייכים לזעיר בורגנות ואף לבורגנות ומכינים אותם בעיקר לפעול כזעיר בורגנים בחברה הבנויה על ניצולו של מעמד הפועלים, המעמד המהפכני היחיד שלו אינטרס בשחרור האנושות מכבלי הקפיטליזם הנרקב. יחד עם זאת , כיום עם החרפת המשבר, גם העתיד הכלכלי –חברתי של חלק מהסטודנטים אינו ברור שכן עם סיום לימודיהם ובמיוחד ב"מדעי" הרוח והחברה, הם עשויים למצוא עצמם מובטלים ומודעות זאת יוצרת שכבת פעילים רדיקלים בקרב שכבות של סטודנטים. הניסיון ההיסטורי של מרידות הסטודנטים בשנות השלושים והשישים, כשם שמאבקים נוכחיים ידועים בעיקר בצרפת, מוכיחים כי ארגוני סטודנטים "עצמאיים" המגבילים את פעילותם לקידום אינטרס הסטודנטים הם רפורמיסטיים ומוליכים למבוא סתום. אין להם את הכוח לשתק את הייצור בדרך של שביתה למשל, בניגוד למעמד הפועלים. על כן הסטודנטים כשלעצמם אינם יכולים לשחק תפקיד עצמאי או לאיים על הכוח של בעלי ההון והמדינה שלהם. הדרך היחידה הפתוחה לפני סטודנטים המבקשים לשנות את החברה הוא לזהות את האינטרס שלהם עם אינטרס מעמד הפועלים. לקשור את המאבק בשכר הלימוד ולמען מלגות קיום, בפעולות תמיכה במאבק מעמד הפועלים ובמאבק לבנייתה של המפלגה המהפכנית של מעמד הפועלים. אנו חיים בישראל, חברה של מתנחלים מתיישבים שנישלה את העם הפלסטיני , ממשיכה לדכא אותו בכל ארצו ובמיוחד בשטחים שנכבשו ב67 ומשמשת כמשען העיקרי של השליטה של האימפריאליזם בעיקר האמריקאי באזור. ללא מאבק עקבי מהפכני של מעמד הפועלים, היכול לנצח את האימפריאליזם ובנות בריתו הכוללות לא רק הבורגנות הציונית אלא הבורגנות הערבית, לא יהיה סוף למלחמות ולדיכוי של העם הפלסטיני, וישראל תמשיך להיות מלכודת מוות ליהודים החיים בתוכה, כולל הסטודנטים. בעוד שישראל עצמה היא מדינה קפיטליסטית אימפריאליסטית, המנצלת גם את העובדים היהודים ומשתמשת בהם ובסטודנטים כבשר תותחים ולקלגסים, הרי עקב אופייה החברתי של ישראל וזכויות היתר של היהודים בארץ כולל הפועלים והסטודנטים היהודים, המאבק של העובדים בישראל אינו מעמיד בסכנה את שלטון בעלי ההון. אין זה כלל מקרי שכל מאבק הפורץ כנגד הממשלה, מדגיש כי הוא לטובת המדינה הציונית הנתפסת כ "המדינה של כולם" הדבר השתקף בין השאר בעובדה שביקורו של בוש התקבל ללא מחאה מצד היהודים כולל הסטודנטים הרדיקלים. רק פלסטינים הפגינו בנצרת ירושלים עזה ובגדה המערבית. המעמד היחיד באזור שיש לו את הכוח ואת האינטרס והמיליטנטיות על אף שעדיין לא את המודעות לתפקידו ההיסטורי הוא מעמד הפועלים הערבי. מסיבה זו מאבק הפועלים במצרים תופס את תשומת הלב של רבים. משמבינים מציאות זו, התפקידים של סטודנטים המבינים את הצורך במהפכה חברתית של מעמד הפועלים שתסיים את שליטת בעלי ההון ותיצור חברה חדשה , חברה סוציאליסטית ממשית באזור כחלק מהמהפכה העולמית , הופכים להיות ברורים. הפתרון המהפכני דהינו הריאליסטי הממשי, הוא פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון שתכלול מדינת פועלים פלסטינית, בה ליהודים זכויות שוות כולל אוטונומיה תרבותית. בארץ זו משום אופייה של החברה הישראלית, יש חשיבות מרובה למאבקים על תביעות דמוקרטיות מהפכניות כמו זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני בכול ארצו. משום כך יש חשיבות רבה לתמיכה בתביעה של שיבת הפליטים שגורשו על ידי השליטים הציוניים ב47-8, העלאת תביעות כנגד כל אפליה ובמיוחד של הפלסטינים, אך גם של האתיופים והפועלים הזרים, כשם שתמיכה בתביעה לשבור את המצור על עזה. מבלי להיאבק על תביעות דמוקרטיות לא ניתן להיאבק למען מהפכה סוציאליסטית של מעמד הפועלים.