כמישהו שאסף הרבה מהחומר של הנדריקס
כולל הקלטות נדירות ובוטלגים במשך תקופה ארוכה (עד שהתייאשתי מכך שהמשפחה מוציאה "חומרים חדשים שלא יצאו מעולם" מהכספת בכל פרק זמן קבוע - ומיותר לציין שפרט לכמה ביצועים באמת נדירים בהופעות חיות רוב החומרים היו צריכים להישאר בכספת ולא סתם הנדריקס לא שיחרר בחייו את החומרים). אני די נרתע מכל מיני סופרלטיבים. בעיקר כאלה שגורסים כי X הוא הוא המלחין והמוסיקאי הגדול ביותר של המאה העשרים.
כמובן שזכותו של כל אדם להגדיר עבור עצמו מי המוסיקאי הגדול ביותר עבורו (אם הגדרה כזו יכולה להתקיים בכלל) אבל בד בבד עם ההגדרה הזו צריך להבין שעושים עוול אדיר להמון אמנים יוצרים אחרים. בסופו של דבר גם באך וגם הנדריקס (אם להתייחס לדוגמאות שהבאת) לא באו מהריק וביססו את רעיונתיהם על בסיס שהיה קיים. הם אמנם שיכללו אותו (זה יותר נכון במקרה של באך) הנדריקס לטעמי האישי (וגם לי יכול להיות טעם ודעה בדיוק כמו לך) הוא יותר פגניני מאשר באך אם מתעקשים להשוות דווקא לעולם המוסיקאים הקלאסיים (ולא חושב שיש צורך להשוות למוסיקה קלאסית על מנת לתת למוסיקאי סדר גודל של כבוד ורצינות - זה סתם פרובנציאלי בעיניי). כן הוא גם הלחין, אבל אני לא חושב שבזה גדולתו. גדולתו של הנדריקס בעיניי נובעת מהסאונד ומהשואו שהוא נתן. אם מדברים על מלחינים במאה ה-20 אז לטעמי יש רשימה ארוכה לפני שמזכירים את הנדריקס (בין השאר גרשווין מהעולם הג'אז/קלאסי פיאטסולה מארגנטינה אנטוניו קרלוס ז'ובים מברזיל, בוב מארלי ג'יימס בראון וכמובן הביטלס שתאהב או לא השפיעו על המאה ה20 בצורה קריטית ועוד אמנים מלחינים רבים. ואיך אפשר בלי להזכיר את ווילי דיקסון כאחד המוסיקאים הכי גדולים במאה ה-20? לדעתי ולטעמי הרבה לפני הנדריקס. והאוולין וולף ומאדי ווטרס ועוד המון אמני בלוז שאלמלא הם המוזיקה של הנדריקס לא הייתה מה שהיא. ואגב הנדריקס שאב המון השראה (גם ברמת ההופעה) מבחור בשם צ'רלי פטון. אחד מאמני הבלוז הכי משפיעים בהיסטוריה שמוכר למעטים מידי (בעיקר משום שחי לפני שהתחילו להקליט ולמכור תקליטונים - ובטח לא של זמרי בלוז- בצורה נרחבת).
http://en.wikipedia.org/wiki/Charlie_Patton
אז אני באמת חושב שההגדרות הללו בסגנון המוסיקאי הכי טוב/חשוב/גדול במאה ה-20 הן די מיותרות ולבסוף עושות יותר נזק מאשר תועלת לאמן. אתה אוהב את הנדריקס? אחלה! גם אני. אבל למה לא לדבוק במשנתו ולהיות צנועים? ואם כבר להלל אותו אז למה להלל אותו בהשוואה למישהו אחר? למי תורמת ההשוואה הזו?
כשאדם בא לקבוע כי אמן X הוא הגדול ביותר במאה! (וגם אם עבור עצמו ולטעמו) הוא בעיקר חושף את הפריזמה הצרה דרכה הוא בוחן את המציאות.
הוא היה אחלה גיטריסט ואחלה מלחין ובעיקר (לפחות בעיניי) פרפורמר מעולה ויוצא דופן! נראה לי שזה מספיק לא?
ויותר מהכל - עצם זה שעדיין מדברים עליך 42 שנה לאחר מותך ועדיין מקשיבים למוסיקה שלך ורוכשים אותה - זה לבדו אומר הרבה.
