מאמר לקריאתכם,חלק א´

[אנשל המקורית]

מאמר לקריאתכם,חלק א´

רצית רק להפחיד משתמשים כשלון ההסברה נגד סמים, ואיפה למצוא מידע חלופי ד"ר יואב בן-דב www.yoavbendov.com 18 ספטמבר 1999 ------------ בסקר שנערך בתחילת השנה, התבקשו כאלף בני נוער מכל רחבי ארה"ב לתת ציונים לדרך שבה, לדעתם, חברת המבוגרים מתמודדת עם נושאים חיוניים לשלומם ולעתידם. בין הנושאים שקיבלו את הציון הגבוה ביותר היה המאבק באיידס. לעומת זאת, את הציון הנמוך ביותר קיבל המאבק נגד שימוש בסמים בקרב הנוער. נתון קצת מוזר, אם נזכור שמאז שנות השמונים מוציאות רשויות המימשל בארה"ב סכומי כסף הולכים וגדלים, המגיעים כיום לעשרות מיליארדי דולרים בשנה, כדי "להגן על ילדינו מפני סמים". לצד המלחמה הכושלת, המנסה "לבער את הנגע" באמצעות עצירת אספקת הסמים והרתעה של המשתמשים, חלק משמעותי מהכסף הזה מוקדש לתכניות מניעה והסברה לנוער כמו קמפיין "just say no" (אצלנו "נוער אומר לא לסמים"), שהחלו תחת מימשל רייגן בשנות השמונים. אבל כפי שאפשר להבין מהסקר, כנראה שהמסר לא ממש נקלט. מחקרים נוספים שנערכו לאחרונה מראים, שתכניות כאלה לא מקטינות בטווח הארוך את הנטייה להשתמש בסמים, ואולי הן אף מגדילות אותה. גם בישראל יש נתונים לא רשמיים המעידים על תופעה דומה. וכמובן, אם בוחנים את התוצאות בשטח, העלייה העצומה בשימוש בסמים אצל הצעירים מעידה, שהסכומים האדירים שגופים כמו הרשות למלחמה בסמים או אגודת "אל-סם" שופכים על תכניות הסברה בבתי ספר, שלטי חוצות או תשדירים ברדיו ובטלוויזיה כנראה מתבזבזים לריק. מדוע זה כך? אולי כדאי באמת להשוות את הגישה של גופים כאלה עם המלחמה באיידס. הרבה אנשים מבוגרים סבורים שקיום יחסי מין בגיל 13 איננו רצוי - בעצם, זה גם די לא חוקי עבור הצד השני. בעיני אנשים כאלה, תכנית הסברה לגיל 13 על קונדומים יכולה להיראות כלגיטימציה להתנהגות לא רצויה. אבל כיום ברור לכולם שמדיניות של "לבער את הנגע" בעניין יחסי מין בגיל צעיר לא תביא לשום תוצאה, ואם כבר הילדים מחליטים לעשות את זה, אז לפחות שיידעו להיזהר. זה באמת מה שאמרו בני הנוער שהשתתפו באותו סקר. ביחס לאיידס הם הרגישו שלא מנסים להטיף להם, אלא לתת להם את הכלים להתנהגות אחראית וזהירה. גישה כזו מכבדת את העובדה שהבחירה היא בסופו של דבר שלהם, אבל עוזרת להם להיות מודעים לסכנות הממשיות, ולדרכים שבהן אפשר לצמצם את הסכנות האלה ככל האפשר. הגישה בענייני סמים, לעומת זאת, היא הפוכה. במקום לאתר את הסכנות הממשיות ולהתמודד איתן, יש נסיון כוחני "לבער את הנגע" באופן גורף ומוחלט. בתחום ההסברה, המדיניות הרשמית של משרד החינוך ורשויות המלחמה בסמים היא שאין להבדיל בין סוגי הסמים השונים, למרות שברור שהסכנות הממשיות הן שונות מסם אחד למשנהו. הרשויות אינן מנסות לתת מידע אמין על הסכנות האלה, אלא להפחיד את בני הנוער מפני עצם ההתנסות בסמים. על פי הגישה הזו, הילדים יכולים לדעת שההורים שלהם משתמשים בפרוזק או בוויאגרה, או אולי יש להם חבר שבית הספר מוכן להחזיק רק אם הוא מקבל ריטלין. אבל איך שהוא צריך לשכנע אותם שסמים לא פותרים שום בעייה, ושאם רק ייגעו בסם אזי חייהם ייהרסו באופן בלתי הפיך. כדי להשיג מטרה כזו מותר גם לכופף קצת את האמת. לדוגמה, אתר האינטרנט (העלוב למדי) של אגודת "אל-סם" www.netvision.net.il/~alsam מספר על מחקרים חדשים, המוכיחים שהנזק ממריחואנה הרבה יותר גדול ממה שהאמינו קודם. האמת היא הפוכה: מחקרים שנעשו לאחרונה מסווגים את המריחואנה כמסוכנת הרבה פחות מאלכוהול וטבק. דוגמה נוספת היא כנס בשם "למה אמסטרדם חוזרת בתשובה?" שערכו עיריית כפר סבא והרשות למלחמה בסמים לפני כשנתיים. הרעיון היה שהנסיון ההולנדי של גישה ליברלית לבעיית הסמים נכשל, וכעת מנסים לצאת ממנו. דברים דומים שמעתי גם מכמה שוטרים, שכנראה גם אותם מלעיטים באותו חומר הסברה.

 

[אנשל המקורית]

מאמר לקריאתכם,חלק ב´

מי שחושש שחנויות הקופישופס של אמסטרדם, שבהן מוכרים מריחואנה, הפכו לתלמודי תורה יכול להירגע. מה שקרה באמת הוא שהפיקוח עליהן הוחמר. חנויות שמכרו לקטינים או עסקו בסמים קשים נסגרו, בעוד שאלה שהקפידו על התקנות ממשיכות בעסקים. בעיני הרשויות באמסטרדם זה בדיוק היתרון של מדיניות ליברלית: אי אפשר למנוע את השימוש במריחואנה, אבל אפשר להטיל פיקוח ולמנוע תופעות חריגות ומזיקות במיוחד. אבל בישראל, כמו גם בארה"ב, נמשכת מערכת של תעמולה כוזבת בעניין מדיניות הסמים ההולנדית. דוגמה קיצונית היא איש הרשות הפדרלית למלחמה בסמים, שסיפר לחברי ועדה של בית נבחרים מקומי על הזכוכית חסינת הכדורים, שהקופישופס נאלצו להתקין בגלל האלימות הלא מבוקרת של המכורים למריחואנה. בביקורך הבא באמסטרדם, קח שכפ"ץ. מעבר לעובדה שהן מבוססות על אי דיוקים, הבעייה האמיתית עם תכניות הסברה כאלה היא שלסמים באמת יש נזקים. כיום אין מי שיספק מידע אמין לאותם צעירים שהחליטו להשתמש בסמים, והיו רוצים לצמצם את הסיכון באמצעות התנהגות אחראית. לפעמים אף נוצר הרושם שמנסים לדחוף אותם להגדיל את הנזק שהם גורמים לעצמם, אולי כדי להוכיח את הצדק שבמדיניות הרשויות. לדוגמה, לפני כמה שנים נערך בישראל קמפיין גדול ועתיר תקציבים עם הסיסמה "רצית רק לדפוק את הראש, דפקת את החיים", ותצלום של קצה ג´וינט בוער שהופך למזרק. המסר הוא כמובן שעישון הג´וינט (הראשון?) פותח תהליך של הידרדרות שבסופו התמכרות להרואין, ולכן מוטב מראש שלא להתחיל עם זה. מבחינה עובדתית, המסר הזה הוא שקרי. השימוש במריחואנה עלה כנראה במאות אחוזים (אם לא יותר) בעשרים השנים האחרונות, בעוד שמספר הנרקומנים בישראל נשאר פחות או יותר קבוע (כעשרים אלף במגזר היהודי). יש בכך גם לא מעט איוולת. כמה עשרות אחוזים מבני הנוער ניסו מריחואנה בעצמם או מכירים חברים שניסו, ומכיוון שהם יודעים שזה לא מוליך להירואין, הם מפסיקים להאמין לכל מידע רשמי בעניין סמים. יתרה מזו, עבור אלה שעישנו מריחואנה המסר כאן הוא "אם כבר התחלתם, אז די טבעי שתמשיכו להירואין, ובכל מקרה כבר דפקתם את החיים שלכם, אז למה לא ללכת עד הסוף". העובדה שזה לא קורה בפועל מעידה שכנראה, בני הנוער קצת יותר אינטיליגנטים מאלה שעמדו מאחורי הקמפיין. אז מה יעשה בכל זאת מי שרוצה לקבל מידע אמיתי, ולצמצם את הסיכון שלו לנזק? ההסברה הרשמית של הגופים המטפלים בנושא היא כאמור לא אמינה, וגם המידע המופיע בכלי התקשורת, שבעצמם נהנים מתקציבי ההסברה העצומים של הרשויות, מצונזר לעתים קרובות כדי "לא לעודד שימוש בסמים". אבל כמו בתחומים אחרים של התארגנות חוץ ממסדית, גם כאן רשת האינטרנט משמשת כלי חשוב להפצת מידע שהרשויות מעוניינות לעצור. ואכן, יש ברשת מספר גדול של אתרים המוקדשים לענייני סמים, ורובם הגדול מאמצים גישות שונות מזו של המימסד.

 

[אנשל המקורית]

מאמר לקריאתכם,חלק ג´ ואחרון

ברוב האתרים האלה אפשר למצוא עצות למשתמש (למשל איך לגדל מריחואנה או איך לאפות עוגיות חשיש) או תכנים תרבותיים שונים: ציורים בהשפעת LSD, קטעי מוזיקה אלקטרונית, סיפורי סמים או דפי קומיקס למסטולים וכדומה. אבל בכמה מהם יש גם מידע על ההשפעות הפיזיות והחווייתיות של סמים, על סכנות ותופעות לוואי שליליות, ועל האמצעים לצמצם אותן. חלק מההנחיות הן אמצעי זהירות כלליים (לא לנסות סם לא מוכר במינון גבוה, להקפיד על סביבה נוחה ותומכת) ואחרות הן ייחודיות לכל סם (איזה סם מועד לזיופים או לערבוב עם חומרים מזיקים, אילו סמים דורשים זהירות מיוחדת בשילוב עם אלכוהול וכדומה). יש גם תיאורים של בעיות שיכולות להתעורר במצב של "טריפ רע", ועצות איך להתמודד איתן בלי להיכנס לפאניקה שיכולה להביא לנזק נפשי. אפשר למשל להגיע לכמה אלפי אתרים בעניין מריחואנה במדריך www.yahooka.com . מידע מפורט ומקיף על מגוון גדול של סוגי סמים שונים, השפעות, סיפורי טריפים, ביוכימיה ועוד אפשר למצוא בספריה של www.lycaeum.org . יש גם אתרים רבים העוסקים בפעילות פוליטית והסברתית בענייני מלחמות הסמים. לדוגמה, באתר של www.drcnet.org אפשר למצוא מידע מקיף, וגם לקבל ברשימת תפוצה אלקטרונית עדכונים שוטפים, בעיקר על הנעשה בארה"ב בתחום זה (למשל קטעי חדשות שהופיעו בעיתונים מקומיים, או קריאות לפעולה פוליטית כאשר חוק בענייני סמים עומד לעבור אישור במדינה כלשהי). משם בא הסיפור על הסקר שהובא בפתיחת הכתבה (גליון 94) ויש עוד הרבה, כמו למשל הסיפור על קלפיות המשאל שנערך בשנה שעברה בעיר וושינגטון בעניין התרת השימוש במריחואנה רפואית. לפי הסקרים כשני שליש היו בעד, אבל את הקולות אי אפשר לספור, משום שסנטור רפובליקאי ממדינת ג´ורג´יה הצליח להשחיל לחוק ההקצבות הפדרלי סעיף האוסר על עיריית וושינגטון לממן את הוצאות פלט המחשב שעליו יופיעו התוצאות הרשמיות. מדובר בפחות משני דולר, אבל חוק זה חוק (גליון 100). גם בישראל יש כמה אתרים כאלה, ומביניהם ראוי לציון מיוחד האתר של ארגון ליגלייז הבלתי נלאה: www.legalize.org.il. לסיום, כדאי לבקר באתר www.csdp.org המביא דו"ח מקיף על מלחמת הסמים ותוצאותיה: עובדות, טבלאות וגרפים שרובם לקוחים ממקורות רשמיים, ושמדברים פחות או יותר בעד עצמם. יש גם תקציר של ארבעה עמודים שאפשר להוריד, לקרוא ולהדפיס בתוכנת אקרובט (ניתנת להורדה חינם דרך האתר). מומלץ מאד לצלם ולחלק לחברים, להורים, למורים ולשוטרים ידידותיים.

 

[@חולה שטח@]

בקיצור המצלמה אחרי קראית המאמר ללכת

לראות את הסרט "שואפים" ובאנגלית how high,סרט שבדיוק מה שצריך אחרי כל הקריאה של המאמר הזה.

 

[@חולה שטח@]

המצלמה?=המלצה...