בקשר לפנטזיה, הפלגתי איתה הכי רחוק שאפשר
ממש חיברתי סיפור רומנטי בראש, ומה שיצא זה כל הבלתי אפשרי אבל עם טוויסט, זאת אומרת, יש אהבה, יש כמיהה, רצון, ערגה כל הדברים היפים וזה הדדי, לפחות בראש שלי אני חיה את הפנטזיה שלי בלי קשר למושא. כי הוא די פסיבי, לא באשמתי. ככה זה התחיל גם. הוא די העביר לי את המושכות והרשה לי להוביל.
ועכשיו אחרי שהפנטזיה התפוצצה לה, והסוף ברור למרות הכל לא מוכנה לוותר.
אני כותבת ולא שולחת. כותבת מה שאני רוצה להגיד ושומרת. אולי יום אחד הוא ירצה שאשלח. אבל ניסיון לחזור לשגרה אבסורדית, אני מתפקדת כמו חצי בנאדם. ממש מרגישה כאילו החצי גוף שלי רדום לא מתפקד בכלל. ואני על אוטומט. צד אחד עובד וצד שני בקומה.