מאמר - מהלך קדימה
מהלך קדימה בשנה האחרונה יצא לי להציב את המערכת ובכללה את הרמקולים (הקדמיים) ולכייל את הצלילי מחדש שלוש פעמים. מצד אחד, ישנה התרגשות וסקרנות לקראת האפשרויות הגלומות בשיפורים במקום החדש. מצד שני החששות להרעה ואובדן איכויות יקרות. מאחורי ההצבה הזו יש הרבה מחשבה וניסיון. בגלל גודלה ומורכבותה של המערכת, הזזתה ממקום למקום באותו חדר, קשה ומורכבת ביותר. שלא לדבר על הזמן והמאמץ הפיסי, הדבר יכול להיות כרוך בהזזת רהיטים נוספים. מאחר והחדר הוא דבר נתון, יש לחפש את הסידור האופטימאלי של מיקום הרמקולים בחזית ובחירת מקום הישיבה. במילים אחרות, בוחרים את הקיר שמלפניו יעמדו הרמקלים החזיתיים. משם, יגזרו מיקומים נוספים, כמו יתר מיקומו של הציוד, אורך החיווט ממנו לרמקולים השונים, מיקום מכשיר הטלוויזיה והרמקולים האחוריים. גם נוחיות ההפעלה, יכולות או אי יכולות של השלט רחוק ואפילו מיקום הישיבה להאזנה באוזניות. הצבת המערכת וחיבורה, הם נושא מכובד ומלא טקסיות. החל מהנחת המעמד. בחירה זו קובעת את המרחק הנותר מגב הציוד ועד לקיר. מרחק זה יקבע את נוחיות התפעול בימי חיבור וניתוק, אך הוא יקבע גם את מידת האסתטיות של הספגטי שמשתלשל מאחור. השלב הבא הוא ניקוי המדפים (שלא יזכו לעדנה זמן רב מפאת הציוד שישב עליו), ואיפוסם (כן, עם פלס). עכשיו מניחים את הציוד על פי סדר הגיוני וסביר. מגברים נוטים להתחמם. החום שלהם עולה למעלה ויכול לחמם את הציוד שמעליו. מקורות רצוי להניח קרוה לרצפה כדי שיהיו יציבים ופחות מושפעים מרעידות. אך ככל שיהיו נמוכים, המאמץ להחליף דיסק או תקליט ואי הנוחות יגברו. חיבור החיווט, שכבר ממילא קיים בדרך כלל מותיר כמה ליפופים של כבל מיותר. הפעם, כדי לשנות מעט ולהוסיף נוחיות, נאלצתי לרכוש כמה כבלים (Interconnect) באורך של 2 מטר, כדי להגיע מראש המגדל (של הציוד) ועד לקדם מגבר. נכונות החיבורים וטיב הכבלים הנבחר כמובן מהותי. מסלולים דיגיטאליים (אופטי ו- COAX), מסלולים אנלוגיים ומסלולי הקלטה. הפעלת הציוד היא רגע בעייתי. מאז ששמעתי אותו לאחרונה חלפו כמה שבועות. מה שנותר הוא זיכרון מתוק. עכשיו, למרות הניסיון והידע קשה להניח שהצליל הראשון יהיה המיטבי. יותר סביר שלא יהיה כזה! הבחירה של מה להשמיע גם היא לא קלה, אך לשם כך נועד הדיסק שלנו (של הסמינר השני). לא אשקר לכם שלא די לי בו כדי להסיק מסקנות. אודה בפניכם, שמטעמים אסתטיים, הונחו הרמקולים די קרוב לקיר שמאחוריהם. כמו תמיד במקרים אילו, התוצאה המיידית היא צליל עם יותר באס ופחות גבוהים. עם העדרם של הגבוהים, מאלים גם את הפרטים ואת הדקויות. המשחק מתחיל. כל נגיעה ברמקול, מחייבת קימה והליכה לקו הקיר שממול. אחר כך, יש לחזור למקום הישיבה ולבחון את תרומת השינוי לצליל. מעבר למחשבה הטכנוקרטית של מיקום עדיף לצליל, נוטה הלא מודע לנהוג באיפוק רב בכל מהלך ומהלך של הזזת הרמקול קדימה והרחקתו מהקיר בחשש קל (או כבד) מתגובת בת הזוג. המרחק משנה את האיזון הטונאלי במידה רבה, אך זווית הרמקולים ביחס למרכז הוירטואלי של החדר וה- Sweet Spot יוצרים ע"י זווית ההטיה של הרמקול כלפי המרכז והיחס בין הצלעות. בעוד שהמצב האופטימאלי היה משולש זהב (שווה צלעות) בואדי זכור לכם מצב של משולש פחוס קודקוד (בסיסו המשולש היה רחב) בבית הקודם. יתרונו של זה ב- Sound Stage רחב אך בזווית הטיה גדולה מ- 30 מעלות (המשלים ל- 60 במשולש הזהב). כאן, בבית החדש, המצב בדיוק הפוך. בבית החדש, המשולש חד. מרחק הישיבה גדול מצלע הבסיס (המרחק בין שתי הרמקולים). זה מקטין את ה- Sound Stage אך משפר את האיזון הטונאלי. משחק ההזזות נעשה בדרך כלל על בסיס נקודת יחוס. אני לא מודד סנטימטרים מהקיר, עם מטר, כי אין משמעות עבורי למרחק המדויק. מה שעוזר לי הם אריחי הרצפה (רצפות או קרמיקה). נגיעת הקול בנטבחים השונים כה מורכבת, שאי אפשר לברך על המוגמר לפני שקטעי מוסיקה רבים הושמעו ונבדקו. פרטים רבים, כמו יכולות להבחין בצלילים, בדקויות ובפרטים מובלים מצרופים שונים של קטעים מוסיקאליים. ייחודם ביכולות להביא את הצליל למקרה גבולי Test Case, אשר באמצעותו נדע להבחין בצורך לשינוי לקבלת השיפור המיוחל. גם לזמן יש משמעות רבה. שלא תאמינו שאת התוצאה הסופית מקבלים בערב הראשון אחרי התקנת הציוד והצבתו. זהו תהליך שלוקח ימים. לפעמים אחרי שבועות או חודשים מנסים שוב להזיז טיפה, ולו כדי לגלות שמה שעשינו בראשונה, אכן עומד במבחן המציאות. לגלות שזהו באמת הצליל המיטבי שניתן להפיק מהציוד שלנו בחדר הנתון.
מהלך קדימה בשנה האחרונה יצא לי להציב את המערכת ובכללה את הרמקולים (הקדמיים) ולכייל את הצלילי מחדש שלוש פעמים. מצד אחד, ישנה התרגשות וסקרנות לקראת האפשרויות הגלומות בשיפורים במקום החדש. מצד שני החששות להרעה ואובדן איכויות יקרות. מאחורי ההצבה הזו יש הרבה מחשבה וניסיון. בגלל גודלה ומורכבותה של המערכת, הזזתה ממקום למקום באותו חדר, קשה ומורכבת ביותר. שלא לדבר על הזמן והמאמץ הפיסי, הדבר יכול להיות כרוך בהזזת רהיטים נוספים. מאחר והחדר הוא דבר נתון, יש לחפש את הסידור האופטימאלי של מיקום הרמקולים בחזית ובחירת מקום הישיבה. במילים אחרות, בוחרים את הקיר שמלפניו יעמדו הרמקלים החזיתיים. משם, יגזרו מיקומים נוספים, כמו יתר מיקומו של הציוד, אורך החיווט ממנו לרמקולים השונים, מיקום מכשיר הטלוויזיה והרמקולים האחוריים. גם נוחיות ההפעלה, יכולות או אי יכולות של השלט רחוק ואפילו מיקום הישיבה להאזנה באוזניות. הצבת המערכת וחיבורה, הם נושא מכובד ומלא טקסיות. החל מהנחת המעמד. בחירה זו קובעת את המרחק הנותר מגב הציוד ועד לקיר. מרחק זה יקבע את נוחיות התפעול בימי חיבור וניתוק, אך הוא יקבע גם את מידת האסתטיות של הספגטי שמשתלשל מאחור. השלב הבא הוא ניקוי המדפים (שלא יזכו לעדנה זמן רב מפאת הציוד שישב עליו), ואיפוסם (כן, עם פלס). עכשיו מניחים את הציוד על פי סדר הגיוני וסביר. מגברים נוטים להתחמם. החום שלהם עולה למעלה ויכול לחמם את הציוד שמעליו. מקורות רצוי להניח קרוה לרצפה כדי שיהיו יציבים ופחות מושפעים מרעידות. אך ככל שיהיו נמוכים, המאמץ להחליף דיסק או תקליט ואי הנוחות יגברו. חיבור החיווט, שכבר ממילא קיים בדרך כלל מותיר כמה ליפופים של כבל מיותר. הפעם, כדי לשנות מעט ולהוסיף נוחיות, נאלצתי לרכוש כמה כבלים (Interconnect) באורך של 2 מטר, כדי להגיע מראש המגדל (של הציוד) ועד לקדם מגבר. נכונות החיבורים וטיב הכבלים הנבחר כמובן מהותי. מסלולים דיגיטאליים (אופטי ו- COAX), מסלולים אנלוגיים ומסלולי הקלטה. הפעלת הציוד היא רגע בעייתי. מאז ששמעתי אותו לאחרונה חלפו כמה שבועות. מה שנותר הוא זיכרון מתוק. עכשיו, למרות הניסיון והידע קשה להניח שהצליל הראשון יהיה המיטבי. יותר סביר שלא יהיה כזה! הבחירה של מה להשמיע גם היא לא קלה, אך לשם כך נועד הדיסק שלנו (של הסמינר השני). לא אשקר לכם שלא די לי בו כדי להסיק מסקנות. אודה בפניכם, שמטעמים אסתטיים, הונחו הרמקולים די קרוב לקיר שמאחוריהם. כמו תמיד במקרים אילו, התוצאה המיידית היא צליל עם יותר באס ופחות גבוהים. עם העדרם של הגבוהים, מאלים גם את הפרטים ואת הדקויות. המשחק מתחיל. כל נגיעה ברמקול, מחייבת קימה והליכה לקו הקיר שממול. אחר כך, יש לחזור למקום הישיבה ולבחון את תרומת השינוי לצליל. מעבר למחשבה הטכנוקרטית של מיקום עדיף לצליל, נוטה הלא מודע לנהוג באיפוק רב בכל מהלך ומהלך של הזזת הרמקול קדימה והרחקתו מהקיר בחשש קל (או כבד) מתגובת בת הזוג. המרחק משנה את האיזון הטונאלי במידה רבה, אך זווית הרמקולים ביחס למרכז הוירטואלי של החדר וה- Sweet Spot יוצרים ע"י זווית ההטיה של הרמקול כלפי המרכז והיחס בין הצלעות. בעוד שהמצב האופטימאלי היה משולש זהב (שווה צלעות) בואדי זכור לכם מצב של משולש פחוס קודקוד (בסיסו המשולש היה רחב) בבית הקודם. יתרונו של זה ב- Sound Stage רחב אך בזווית הטיה גדולה מ- 30 מעלות (המשלים ל- 60 במשולש הזהב). כאן, בבית החדש, המצב בדיוק הפוך. בבית החדש, המשולש חד. מרחק הישיבה גדול מצלע הבסיס (המרחק בין שתי הרמקולים). זה מקטין את ה- Sound Stage אך משפר את האיזון הטונאלי. משחק ההזזות נעשה בדרך כלל על בסיס נקודת יחוס. אני לא מודד סנטימטרים מהקיר, עם מטר, כי אין משמעות עבורי למרחק המדויק. מה שעוזר לי הם אריחי הרצפה (רצפות או קרמיקה). נגיעת הקול בנטבחים השונים כה מורכבת, שאי אפשר לברך על המוגמר לפני שקטעי מוסיקה רבים הושמעו ונבדקו. פרטים רבים, כמו יכולות להבחין בצלילים, בדקויות ובפרטים מובלים מצרופים שונים של קטעים מוסיקאליים. ייחודם ביכולות להביא את הצליל למקרה גבולי Test Case, אשר באמצעותו נדע להבחין בצורך לשינוי לקבלת השיפור המיוחל. גם לזמן יש משמעות רבה. שלא תאמינו שאת התוצאה הסופית מקבלים בערב הראשון אחרי התקנת הציוד והצבתו. זהו תהליך שלוקח ימים. לפעמים אחרי שבועות או חודשים מנסים שוב להזיז טיפה, ולו כדי לגלות שמה שעשינו בראשונה, אכן עומד במבחן המציאות. לגלות שזהו באמת הצליל המיטבי שניתן להפיק מהציוד שלנו בחדר הנתון.