מיכאל,יודע מה הבעיה איתך? אתה מנסה להתווכח עם אנשים מאמינים!
מתי, מיכאל, פגשת אדם דתי, המאמין במציאותו של אלוהים, שניתן לשכנע אותו כי אין דבר כזה אלוהים?
ממתי ההגיון יכול לשכנה מאמין וודו?
המאמר שכתבת, ללא ספק, מקיף ומסביר יפה מאד את הנושא, אך הוא יכול לשכנע אותי, אותך או כל מי שעולם הפיזיקה מדבר אליו.
נסה לשכנע את אריה גור......
ואגב כך, קראתי לא מזמן, מאמר מאד מענין בנושא DF (מקדם השיכוך). אני תמיד חשבתי כי ה-DF בעיקר מציין את השליטה של המגבר בתנועת הממברנה של הרמקול והתגברותו על התהודה העצמית של הרמקול, אבל, במאמר נאמר כי (ואני די נוטה להסכים עם כך) שעיקר החשיבות של ה-DF זה דוקא ביטול שינוי ההתנגדות (עכבה) של הרמקול בתדירויות שונות. בעצם, DF גבוה, מציין עכבת מוצא נמוכה של המגבר וככל שעכבת המוצא של המגבר נמוכה יותר, ניתן לראות את המגבר, כ"מקור מתח אידאלי", כזה שהתנגדות המוצא שלו שואפת לאפס. ומגבר שהתנגדות המוצא שלו שואפת לאפס תמיד יוצא את אותו המתח לעומס בלי חשיבות לערכה של התנגדות העומס!
ומדוע אני אומר כי נושא השליטה או ההתגברות על התהודה העצמית של הממברנה היא רק במקום שני? כי בעצם השליטה על התנודה של הממברה היא "העמסת" המתח הנוצר בסליל הרמקול עקב המשך התנועה של הממברנה לאחר שהזרם היוצא מהמגבר פסק. ואז, ככל שהתנגדות המוצא של המגבר נמוכה יותר, הזרם שיזרום דרכה יגדל, ההספק המתפתח בה יגדל ובכך האנרגיה "תישרף" מהר יותר. אבל, בפועל, הרי שבמעגל השיכוך מתחברים גם חוטי הרמקול וגם התנגדות הסליל! המשמעות של הקטנת התנגדות היציאה של המגבר, המחוברת בטור עם אלו - זניחה.
מקווה כי הובנתי.
אריאל אריאלי