זה ממש יפה לראות
כיצד לאלמנטים רבים כל כך ב"חומריו" יש הדים בתרבויות עתיקות. לגבי צחות הלשון, אני חושב שיש הבדל בין ליירה לבין הדוגמאות שציינת. אצל ליירה לא מדובר רק בדיבור יפה ומתוחכם אלא גם בדברי שקר. האיכר המצרי אינו אומר דבר שקר אלא פשוט מדבר בצורה המרשימה את אשר על הבית. כאשר ליירה עומדת מול יופור רקינסון, למשל, היא ממציאה סיפור שלם על זה שהיא עצמה דמון שנועד לו וכך מצליחה לסובב אותו. גם כן, בכוח המילים, אך אלה הן מילות שקר. נאמר שאפילו השם Lyra נגזר מן המילה Lie-שקר באנגלית. רק ב"משקפת הענבר", כאשר אינה מסוגלת לספר להרפיה שקרים, היא עוברת את התהליך ושוב משתמשת בכוחן של המילים-הפעם מילות אמת. וזה כבר דומה יותר לדוגמאות הנ"ל.