הפסטיבלים הגדולים - למה הם שם?
בבריטניה של הקלטים, מהלכה המחזורי של השנה היה מצוין בשמונה פסטיבלים שקביעת התאריכים שלהם הייתה (כנראה) תחת פיקוח הדרואידים בתוקף תפקידם כשומרי מסורת. בבדיקה מעמיקה של המיתולוגיה וההסטוריה רואים ששמונת הפסטיבלים הם למעשה שתי מערכות, של 4 חגים כל אחת, השזורות זו בזו במהלך השנה. המערכת הראשונה היא מערכת 4 חגי השמש. אלו הם חגים המופיעים בכל לוח שנה בעולם מהסיבה הפשוטה שמאוד פשוט לקבוע את התאריך שלהם – הם מתקיימים כאשר השמש זורחת או שוקעת בנקודה מאוד מסוימת באופק המזרחי או המערבי. לוחות השנה שציינו את הימים האלו בדרך כלל גם "סבלו" ממחסור של זמן. כיוון שמשך הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש הוא למעשה 365 יום ועוד רבע יום, כל 4 שנים התאריך של פסטיבלי השמש "זז" יום אחד אחורה. בימינו אנו משתמשים בשנה המעוברת כדי לכפר על "מחסור הזמן" הזה. בריטניה כידוע רחוקה מאוד מקו המשווה. ככל שמקום רחוק יותר מקו המשווה, נקודות הזריחה והשקיעה באופק מתרחקות זו מזו גם כן במהלך השנה. לכן בבריטניה קל מאוד להצביע בדיוק על הנקודות באופק בהן מתרחשת הזריחה והשקיעה ביום אמצע הקיץ ויום אמצע החורף, שהם 21 ביוני ו-21 בדצמבר, המסמלים מוות ולידה מחדש ואת אנרגיית החיים שביניהם. ימי ההשתוות,21 במרץ ו-21 בספטמבר, הם הימים הפשוטים ביותר לקביעה. בימים אלו מתקיימים שני חוקים על פני כל כדור הארץ: 1. היום והלילה שווים באורכם – 12 שעות, ומכאן השם אקווינוקס (שווה לילה). 2. רק בשני ימים אלו, אם תעמוד במישור המשתרע מאופק אל אופק (כמו בלב ים), תראה שהשקיעה והזריחה מתרחשות בדיוק זו מול זו, ושלושת הנקודות (זריחה, צופה, שקיעה) נמצאות בדיוק על קו ישר אחד שקצהו האחד (זריחה) נוגע בדיוק במזרח, וקצהו השני (שקיעה) נוגע בדיוק במערב. ראו נספח מס´ 1 ונספח מס´ 2 יום אמצע החורף, יום השתוות האביב, יום אמצע הקיץ, ויום השתוות הסתיו הם ארבעת פסטיבלי השמש הגדולים אותם חגגה כל האנושות משחר הימים. במהלך ההיסטוריה קיבלו 4 חגי השמש שתי משמעויות עיקריות. האחת ספיריטואלית והיא הנחיית השבט במסע החיים של מוות ולידה מחדש, והשנייה הסדרת הצרכים ההישרדותיים של השבט – קיום צייד, חריש, זריעה וקציר בעונות המתאימות. ראו נספח מס´ 3 בארצות של ערש הציוויליזציה האנושית, כמו במסופוטמיה (המזרח התיכון), הסדרת הפעולות ההשרדותיות עם עונות השנה התאימה היטב. אך ברחבי אירופה, ובבריטניה ואירלנד בפרט, היה חוסר התאמה בין משמעותם ההשרדותיים של החגים לבין הפעולות הקיומיות עצמן. אני מאמין שדרוש הסבר למה אני מתכוון, אז הנה הוא: בבריטניה יום השתוות האביב ב-21 במרץ, רחוק מלהיות דומה ליום ההשתוות האביבי והפרחוני שאנו מצפים לראות בארצנו הקטנטונת. בארץ תאריך זה מסמל את חגיגות סיום זריעת השדות, אך בבריטניה כל זרע שיזרע לפני ה-21 במרץ צפוי להירקב ולמות בגלל הקרה, השלג והמחסור באור שמש, שנמשכים לפחות עד סוף אפריל. אם כן, עונת הזריעה בבריטניה חייבת להדחות לפחות בשישה שבועות והיא מתחילה רק ביום השתוות האביב. בזמן שהחורפים הצפוניים בבריטניה ארוכים יותר מהחורף שלנו, הקיץ הבריטי קצר משלנו בהרבה, ולכן הקלטים לא רק דחו את עונת הזריעה, הם גם היו צריכים לסיים את הקציר שישה שבועות מוקדם יותר מחקלאי הציוויליזציות הדרומיות, שסיימו את הקציר בחגיגות השוויון הסתווי. לכן על הקלטים היה לקצר את תקופות הזריעה והקציר. כך קרא שהדרואידים נאלצו "להמציא" עבור הקלטים שני חגים נוספים. החג הראשון סימל את סיום הזריעה (שהתחילה בשוויון האביב) שישה שבועות לאחר תחילתה, והוא נקרא "בלטיין", והחג השני סימל את תחילת הקציר שישה שבועות מאוחר יותר מתחילתו בציוויליזציות הדרומיות, והוא נקרא "לונאסאד", והוא בא להזכיר לחקלאים שזמנם קצר ועליהם לסיים את הקציר במהירות. ראו נספח מס´ 4 כאשר הגיעו חגיגות שוויון הסתיו התחילה עונה נוספת שאינה קיימת בארצות הדרומיות והיא תקופת "המוות של השנה". האדמה מתכסה בשלג כפור וקרה ולא ניתן לחרוש אותה ולהכין אותה לזריעה ממש כשם שעושים בתקופה זו החקלאים בציוויליזציות הדרומיות יותר. את תחילתה של עונה זו ציינו הדרואידים בחג חדש לו הם קראו "סמאהין" – החג שקרא לאנשים לשוב לביטחון הבית והאח המשפחתית. עבודות החריש נאלצו להדחות עד לתחילת התעוררות האביב, וכדי לציין התעוררות זו יצרו הדרואידים חג חדש שקרא לחקלאים למהר ולהכין את שדותיהם לזריעה עד יום השוויון האביבי. חג זה נקרא "אימבולק". ראו נספח 5´
