מאמר על מציאות הבורא
נקודת המוצא האכסיומטית היחידה שעלינו להסכים עליה היא שקיים עולם ואדם ("אני חושב, משמע אני קיים"). ישנם כאלה שטוענים כי יש ספק גם בכך, כיוון שיכול להיות שאנו סך הכל חלום בתוך "מוחו הקודח של צב ענק" כפי שנשאלתי פעם. תשובה בדבר: אם באמת אותו אדם מאמין בשאלה שלו, שייתכן שהעולם הוא חלום, הייתי מצפה ממנו שיקפוץ ברגע זה מן גג בביתו - כיוון שממילא הוא עוד מעט יתעורר, או שלפחות לא יאכל היום ארוחת ערב, כי הרעב הוא רק חלק מהחלום לטענתו. הוא לא יעשה כן, מה שמוכיח שהוא אינו חי כמתבקש משאלה זו, והיא אינה שאלה רציונלית. פילוסופיית "כל אחד והאמת שלו" נכונה למשל לגבי טעם באוכל ובמוזיקה של אדם פרטי. אף אחד לא יטען שהאמת שלו היא שהירח הוא בננה ושהגשם אינו רטוב. ועל שאלות אודות מציאות מסוימת לא חל הכלל הזה, כגון האם יש בורא לעולם. אם יש - יש לכולם ואם אין - אין לכולם. היהדות איננה מבוססת על אמונה עיוורת, ניתן לדעת ע"פ השכל הישר. המושג "אמונה" ביהדות פירושו הוא ידיעה, ההפך מהמובן הרחובי של המילה שפירושו הוא אמונה עיוורת. השאלות אותם אנו צריכים לברר הם: ---------------------------------------------------- 1. האם יש בורא לעולם? (כיוון שיש עולם ואדם ,איך נוצרו, ואם תיענה כחיובית, נמשיך: 2. היש משמעות לעולם או לא? ,ואם תהיה חיובית, נמשיך: 3. האם גילה הבורא מהי המשמעות או לא?, ואם תהיה תשובה חיובית נמשיך: 4. היכן נמצאנה אנו את המשמעות?. שלשת השאלות הראשונות יכולות להיענות בחיוב או בשלילה. ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- תאר לך שאני נטפל אליך יום אחד ברחוב, וגורר אותך אחרי לבית המשפט. שם פונה אני אל השופט ואומר: "כבוד השופט, הזוכר אתה את תיק הרצח הכפול שטרם פוענח? - הנה לפניך הרוצח!" השופט ודאי יפנה אלי וישאל אם יש לי איזושהי הוכחה לטענתי. אענה ואומר לו: "וכי מדוע עלי להוכיח שהוא הרוצח? שינסה הוא להוכיח שאינו הרוצח!" מיד יתכנסו השופטים לדון בשאלת "נטל ההוכחה על מי מוטל". במקרה המדובר ודאי יחליטו ללא היסוס כי מאחר ואין ראיה-לכאורה הקושרת את האיש למעשה הרצח שאני מייחס אליו, הרי נטל ההוכחה מוטל עלי! וכיון שאין לי כל הוכחה, ישוחרר הנאשם לאלתר. מה היית אומר אילו העיתונים היו מדווחים על התקרית בסגנון: "פלוני שוחרר מחוסר הוכחות"!" ודאי יהיה זה פרסום מעוות ופוגע שכן אין זה נכון לומר כי שוחררת מ"חוסר הוכחות" ניסוח זה יתאים לאותם מקרים בהם יש חשד לכאורה כלשהו, אך לא כזה הנדון שלנו! כאן תמשיך להיחשב כמקודם - נקי וצדיק וללא כל קשר למעשה, וללא כל הבדל בינך לבין כל אדם אחר ברחוב. גם בנדוננו באלה האם יש בורא לעולם, חייבת שאלה מקדמית זו להישאל: נטל ההוכחה על מי מוטל, על הטוען שיש בורא לעולם או על הכופר במציאותו?!... אמנם מקובל להניח, כדבר המובן מאליו, כי בשאלה זו של מציאות בורא, הטוען כי יש בורא, יחויב בנטל ההוכחה. אבל הגיע הזמן לעצור ולתהות על הרגל חשיבה זה עצמו - האמנם באמת כך הם פני הדברים? האמנם נטל ההוכחה אכן צריך להיות מוטל על הטוען שיש בורא לעולם? במילים אחרות: במשלנו אודות ה"חשוד" ברצח יש מושכל ראשון ברור, שכן כל אדם הנו בחזקת חף מפשע, עלינו לברר מהו המושכל הראשון ביחס לעולם, האם המושכל הראשון הנו שיש לו בורא או להפך, שאין לו בורא. נטל ההוכחה יוטל על כתפיו של מי שבא להוציא מידי אותו מושכל ראשון. בקצרה: מהו המושכל הראשון של דבר מסודר, שיש לו מסדר או לא? מקובל לחשוב שנטל ההוכחה הוא על מי שטוען שיש בורא לעולם. קביעה זו אינה נכונה, כיוון שאין, ולעולם לא תמצא דרך להוכיח כי אין בורא לעולם. "לא ראיתי" "לא שמעתי" "אינני מבין" אינם בגדר הוכחה שאין, שכן יתכן שהשגתנו מוגבלת, וגם אם יש מודל שמסביר את העולם ללא הזדקקות לבורא, (מיותר להדגיש שאין אחד שטוען שיש לו מודל המסביר את כל עניני העולם)אין הכרח כי מודל זה הוא הנכון. שכן עשוי להיות מודל נוסף עם בורא שמסביר לא פחות טוב. ומצד שני ישנה אפשרות עקרונית שתמצא הוכחה שיש בורא לעולם. (וגם יש אפשרות ששאלה מסוימת תהיה ברת הוכחה מבחינה מתדולוגית ולא תמצא הוכחה במציאות)ברגע שנטל ההוכחה הוטל על צד אחד והוא לא עמד בנטל, הצד השני יחשב כצודק(זהו כלל בפילוסופיה שחל גם על כל דבר) ולכן נטל ההוכחה שאין בורא מוטל על הטוען לכך. לעולם לא יהיה ניתן להוכיח שאין, ולכן הכפירה תחשב כשקרית תמיד.(דוגמה: יותר קל להוכיח שיש עגל בעל שלשה ראשים בעולם יותר מלהוכיח שאין אחד כזה, כשמרחב המדידה אינו מוגבל). אפילו אם יטען אי מי, שגם אי אפשר להוכיח שיש בורא לעולם, יהיה ספק לכל הפחות. יהיה עלינו להמר, ונטה את הכף לצד ממנו נשקפת סכנת הפסד פחותה יותר, וריווח גדול יותר(כבכל ספק).נשקול: אם יש בורא, יש כוח רוחני, ויש נצח כיוון שהרוחני הוא לא חומר וממילא אין זמן, שהזמן נמצא רק במקום שיש חומר, וכיוון שיש נצח, יש מקום לדבר על תענוגי נצח. ואם אין כוח רוחני כזה, קיים עולם החומר בלבד, ועליי להפיק ממנו את מירב התועלת. אם אתנהג כאלו יש אלוקים-הרווחתי נצח, ואם יתברר שאין-מקסימום הפסדתי בכך שנווטתי את הנאותיי במערכת מסוימת. אם אתנהג כאלו אין אלוקים-ארוויח מעט יותר תענוגות בעולם הזה אבל אני עלול להפסיד נצח. ההימור הרציונלי המתבקש הוא ודאי לחיות בהשקפה המאמינה באלוקים. גם אם יצמא מי שיטען שהסבירות של "יש אלוקים" היא אחד לתשעים ותשע, בכל זאת יאלץ להתנהג כאלו יש אלוקים, כיוון שהרווח של "יש אלוקים" הנו אין סופי, וממילא ההפרש שבינו לכל רווח אחר שיהיה הנו אין סופי. דומה הדבר לאדם צמא, שמקבל כוס משקה. והוא יודע שיש סיכוי של אחד לשלושים שיש בה רעל קטלני. הסבירות היא נמוכה, ואף על פי כן שום בר דעת לא ישתה ממנה, שהרווח הנו פעוט ביחס להפסד אם יתברר אכן הכוס מורעלת, וקטן ההפסד אם לא ישתה גם אם באמת הכוס אינה מורעלת.(זו הייתה פילוסופיית ההימור המיוחסת בין השאר לבליז פסקל)חשוב להדגיש: היהדות בודאי אינה מקבלת מצוות מתוך הימור, גם כיוון שאפשר לדעת, וגם כי התורה מחייבת אותנו לדעת שכתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך".(חשוב ביותר-המושג "אמונה" ביהדות אין פירושו במובן הרחובי של המלה שהוא "אמונה עיוורת" אלא במובן של ידיעה ברורה)החישוב דלעיל הבאתיו רק כדי להראות שעוד טרם דיון, המאמין במצב נוח מכל וכל.
נקודת המוצא האכסיומטית היחידה שעלינו להסכים עליה היא שקיים עולם ואדם ("אני חושב, משמע אני קיים"). ישנם כאלה שטוענים כי יש ספק גם בכך, כיוון שיכול להיות שאנו סך הכל חלום בתוך "מוחו הקודח של צב ענק" כפי שנשאלתי פעם. תשובה בדבר: אם באמת אותו אדם מאמין בשאלה שלו, שייתכן שהעולם הוא חלום, הייתי מצפה ממנו שיקפוץ ברגע זה מן גג בביתו - כיוון שממילא הוא עוד מעט יתעורר, או שלפחות לא יאכל היום ארוחת ערב, כי הרעב הוא רק חלק מהחלום לטענתו. הוא לא יעשה כן, מה שמוכיח שהוא אינו חי כמתבקש משאלה זו, והיא אינה שאלה רציונלית. פילוסופיית "כל אחד והאמת שלו" נכונה למשל לגבי טעם באוכל ובמוזיקה של אדם פרטי. אף אחד לא יטען שהאמת שלו היא שהירח הוא בננה ושהגשם אינו רטוב. ועל שאלות אודות מציאות מסוימת לא חל הכלל הזה, כגון האם יש בורא לעולם. אם יש - יש לכולם ואם אין - אין לכולם. היהדות איננה מבוססת על אמונה עיוורת, ניתן לדעת ע"פ השכל הישר. המושג "אמונה" ביהדות פירושו הוא ידיעה, ההפך מהמובן הרחובי של המילה שפירושו הוא אמונה עיוורת. השאלות אותם אנו צריכים לברר הם: ---------------------------------------------------- 1. האם יש בורא לעולם? (כיוון שיש עולם ואדם ,איך נוצרו, ואם תיענה כחיובית, נמשיך: 2. היש משמעות לעולם או לא? ,ואם תהיה חיובית, נמשיך: 3. האם גילה הבורא מהי המשמעות או לא?, ואם תהיה תשובה חיובית נמשיך: 4. היכן נמצאנה אנו את המשמעות?. שלשת השאלות הראשונות יכולות להיענות בחיוב או בשלילה. ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- תאר לך שאני נטפל אליך יום אחד ברחוב, וגורר אותך אחרי לבית המשפט. שם פונה אני אל השופט ואומר: "כבוד השופט, הזוכר אתה את תיק הרצח הכפול שטרם פוענח? - הנה לפניך הרוצח!" השופט ודאי יפנה אלי וישאל אם יש לי איזושהי הוכחה לטענתי. אענה ואומר לו: "וכי מדוע עלי להוכיח שהוא הרוצח? שינסה הוא להוכיח שאינו הרוצח!" מיד יתכנסו השופטים לדון בשאלת "נטל ההוכחה על מי מוטל". במקרה המדובר ודאי יחליטו ללא היסוס כי מאחר ואין ראיה-לכאורה הקושרת את האיש למעשה הרצח שאני מייחס אליו, הרי נטל ההוכחה מוטל עלי! וכיון שאין לי כל הוכחה, ישוחרר הנאשם לאלתר. מה היית אומר אילו העיתונים היו מדווחים על התקרית בסגנון: "פלוני שוחרר מחוסר הוכחות"!" ודאי יהיה זה פרסום מעוות ופוגע שכן אין זה נכון לומר כי שוחררת מ"חוסר הוכחות" ניסוח זה יתאים לאותם מקרים בהם יש חשד לכאורה כלשהו, אך לא כזה הנדון שלנו! כאן תמשיך להיחשב כמקודם - נקי וצדיק וללא כל קשר למעשה, וללא כל הבדל בינך לבין כל אדם אחר ברחוב. גם בנדוננו באלה האם יש בורא לעולם, חייבת שאלה מקדמית זו להישאל: נטל ההוכחה על מי מוטל, על הטוען שיש בורא לעולם או על הכופר במציאותו?!... אמנם מקובל להניח, כדבר המובן מאליו, כי בשאלה זו של מציאות בורא, הטוען כי יש בורא, יחויב בנטל ההוכחה. אבל הגיע הזמן לעצור ולתהות על הרגל חשיבה זה עצמו - האמנם באמת כך הם פני הדברים? האמנם נטל ההוכחה אכן צריך להיות מוטל על הטוען שיש בורא לעולם? במילים אחרות: במשלנו אודות ה"חשוד" ברצח יש מושכל ראשון ברור, שכן כל אדם הנו בחזקת חף מפשע, עלינו לברר מהו המושכל הראשון ביחס לעולם, האם המושכל הראשון הנו שיש לו בורא או להפך, שאין לו בורא. נטל ההוכחה יוטל על כתפיו של מי שבא להוציא מידי אותו מושכל ראשון. בקצרה: מהו המושכל הראשון של דבר מסודר, שיש לו מסדר או לא? מקובל לחשוב שנטל ההוכחה הוא על מי שטוען שיש בורא לעולם. קביעה זו אינה נכונה, כיוון שאין, ולעולם לא תמצא דרך להוכיח כי אין בורא לעולם. "לא ראיתי" "לא שמעתי" "אינני מבין" אינם בגדר הוכחה שאין, שכן יתכן שהשגתנו מוגבלת, וגם אם יש מודל שמסביר את העולם ללא הזדקקות לבורא, (מיותר להדגיש שאין אחד שטוען שיש לו מודל המסביר את כל עניני העולם)אין הכרח כי מודל זה הוא הנכון. שכן עשוי להיות מודל נוסף עם בורא שמסביר לא פחות טוב. ומצד שני ישנה אפשרות עקרונית שתמצא הוכחה שיש בורא לעולם. (וגם יש אפשרות ששאלה מסוימת תהיה ברת הוכחה מבחינה מתדולוגית ולא תמצא הוכחה במציאות)ברגע שנטל ההוכחה הוטל על צד אחד והוא לא עמד בנטל, הצד השני יחשב כצודק(זהו כלל בפילוסופיה שחל גם על כל דבר) ולכן נטל ההוכחה שאין בורא מוטל על הטוען לכך. לעולם לא יהיה ניתן להוכיח שאין, ולכן הכפירה תחשב כשקרית תמיד.(דוגמה: יותר קל להוכיח שיש עגל בעל שלשה ראשים בעולם יותר מלהוכיח שאין אחד כזה, כשמרחב המדידה אינו מוגבל). אפילו אם יטען אי מי, שגם אי אפשר להוכיח שיש בורא לעולם, יהיה ספק לכל הפחות. יהיה עלינו להמר, ונטה את הכף לצד ממנו נשקפת סכנת הפסד פחותה יותר, וריווח גדול יותר(כבכל ספק).נשקול: אם יש בורא, יש כוח רוחני, ויש נצח כיוון שהרוחני הוא לא חומר וממילא אין זמן, שהזמן נמצא רק במקום שיש חומר, וכיוון שיש נצח, יש מקום לדבר על תענוגי נצח. ואם אין כוח רוחני כזה, קיים עולם החומר בלבד, ועליי להפיק ממנו את מירב התועלת. אם אתנהג כאלו יש אלוקים-הרווחתי נצח, ואם יתברר שאין-מקסימום הפסדתי בכך שנווטתי את הנאותיי במערכת מסוימת. אם אתנהג כאלו אין אלוקים-ארוויח מעט יותר תענוגות בעולם הזה אבל אני עלול להפסיד נצח. ההימור הרציונלי המתבקש הוא ודאי לחיות בהשקפה המאמינה באלוקים. גם אם יצמא מי שיטען שהסבירות של "יש אלוקים" היא אחד לתשעים ותשע, בכל זאת יאלץ להתנהג כאלו יש אלוקים, כיוון שהרווח של "יש אלוקים" הנו אין סופי, וממילא ההפרש שבינו לכל רווח אחר שיהיה הנו אין סופי. דומה הדבר לאדם צמא, שמקבל כוס משקה. והוא יודע שיש סיכוי של אחד לשלושים שיש בה רעל קטלני. הסבירות היא נמוכה, ואף על פי כן שום בר דעת לא ישתה ממנה, שהרווח הנו פעוט ביחס להפסד אם יתברר אכן הכוס מורעלת, וקטן ההפסד אם לא ישתה גם אם באמת הכוס אינה מורעלת.(זו הייתה פילוסופיית ההימור המיוחסת בין השאר לבליז פסקל)חשוב להדגיש: היהדות בודאי אינה מקבלת מצוות מתוך הימור, גם כיוון שאפשר לדעת, וגם כי התורה מחייבת אותנו לדעת שכתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך".(חשוב ביותר-המושג "אמונה" ביהדות אין פירושו במובן הרחובי של המלה שהוא "אמונה עיוורת" אלא במובן של ידיעה ברורה)החישוב דלעיל הבאתיו רק כדי להראות שעוד טרם דיון, המאמין במצב נוח מכל וכל.