hadaraviram
New member
מאמר על פאגאניזם ופמיניזם
תהנו (או שלא...) - כולם מוזמנים לשאול שאלות ולהעיר הערות. פאגאניזם ופמיניזם: סקירה כללית הדר אבירם שלושים השנים האחרונות התבטאו בהתפתחויות ניכרות בתחומים של שוויון וזכויות אדם. אחת התנועות המשמעותיות ביותר שצמחו בתקופה זו היא תנועת הנשים, שנסמכה על רעיונות פמיניסטיים ופיתחה אותם. בסקירה זו, אעמוד על הזיקה שבין התנועה הפמיניסטית לבין זרמים רוחניים שונים בפאגאניזם, ובמיוחד ה"מכשפות הדיאניות". דת, מונותאיזם ופטריארכיה התפיסה המקובלת בקרב פמיניסטיות פאגאניות היא שמגוון הדתות הקיימות, ובראש ובראשונה שלוש הדתות המונותאיסטיות, נגועות בפטריארכיה – תפיסה חברתית, על פיה האשה אינה שווה לגבר. בארצות שונות לובשת הפטריארכיה צורות שונות, אבל היא מתבטאת בסטנדרטים כפולים (גבר יכול להינשא פעמים רבות, אך אשה צריכה להיות נאמנה לגבר אחד), בדיכוי מיני (מחוייבות של האשה לספק את צרכיו המיניים של הגבר, ולגיטימציה של יחסי מין בכפיה בתוך מסגרת הנישואין), בדחיקת רגלי נשים מהתחום הציבורי אל דומיית הבית, במנהגי נישואין כפויים, בתובנות מפלות לגבי מקומה של האשה בשוק העבודה, ובדרכים רבות נוספות. מרבית החברות הקיימות – בין מודרניות ובין מתפתחות – "נגועות" בפטריארכיה, אך לענייננו, ביקורת רבה מופנית כלפי היהדות , ובמיוחד כלפי היהדות האורתודוכסית. תפילת הגבר "ברוך שלא עשני אשה", מנהגי הנישואין הכוללים הפיכת האשה לקניינו של הגבר, מנהגי הטהרה והטומאה המחמירים, מדרשים שוביניסטיים בתלמוד, מנהגי הגט המקשים על נשים עגונות, כולם מסייעים להנציח חברה בשליטה גברית. אחת הדרכים להתגבר על בעיות אלה היתה היווצרותם של זרמים מודרניים בתוך היהדות, כמו היהדות הקונסרבטיבית, הרפורמית ובמיוחד הקונסטרוקטיבית, המהווים אלטרנטיבה ליברלית ליהדות האורתודוכסית, אך עבור נשים רבות, במיוחד בארה"ב, אין די באופציה זו, וכמו נשים נוצריות ובנות דתות אחרות, הן בחרו באלטרנטיבה רוחנית המקדשת ומדגישה את העוצמה והכח הפוליטי הנשי. האלוהות הפאגאנית בניגוד לאל המונותאיסטי, המוצג חליפות כגבר וכ"חסר מין" בעל גוון גברי, מציעה הרוחניות הפאגאנית אלוהות בעלת מיניות מגוונת יותר. האלוהות בוויקה המסורתית היא דואלית, נשית וגברית. זרמים רבים בוויקה מעדיפים להדגיש את הפן הנשי, בין היתר כדי "לפצות" על ה"הזנחה" של אלות אלה. בוויקה דיאנית, המוקדשת לנשיות ולנשיות בלבד, עובדים את ה"אלה" ואת ה"פנים השונות" שלה – התגלמויותיה במיתולוגיות שונות. מכשפות דיאניות מכבדות ומקדשות אלות מהפנתיאון היווני-רומי (דיאנה כמובן, אתנה, וונוס, הקטה, דמטר ואחרות), מפנתיאונים כנענים ומזרח תיכוניים (איננה, עשתורת, אשרה, ענת), מאסיה (קוון יין – אלת הרחמים הסינית, קאלי – אלה הודית), ממיתולוגיות של ילידים אמריקניים (אשת הבופלו), מאפריקה (אושון, ימייה) ואחרות. אחת הטענות המופנות נגד מכשפות דיאניות היא שהחיבור בין המיתולוגיות השונות הוא בעייתי – ושהן "משתלטות" על פנתיאונים שיש להם משמעות בשלמותם ובהקשר לתרבות שיצרה אותם. הטענה הנגדית היא שהאלות הללו אינן נעבדות לכשעצמן, אלא כביטויים ל"אלה האחת" הנמצאת בכל, באדמה, בחיות, ובכולנו. מכאן האמרה המקובלת בטקסים – (את האלה).Thou Art Goddess אם נתמקד שוב בבית – בנוסף לאלות הכנעניות, משתמשת הוויקה הדיאנית בשכינה – הביטוי היהודי-קבלי לצד הנקבי של האלוהות – ובשבת ("המלכה"). הירח נחשב במיוחד לאלמנט נשי, במיוחד בשל הזיקה בינו ובין מחזור האשה. מיניות מקודשת פאגאניזם פמיניסטי יוצא חוצץ נגד תפיסות מיניות מקובלות בדתות מונותאיסטיות. בעוד שבדתות אלה המיניות הינה דבר "טמא" או "גס", המוצג כגשמי בניגוד ל"רוח", ובניגוד לבודהיזם ולדתות אסיאתיות אחרות המבקשות לנתק את הרוחני מהגופני, הפאגאניות מקדשת את המיניות הנשית ומעודדת נשים לחגוג את גופן ואת מיניותן. בריאות האשה ודימוי גוף מכאן נובעת גם הביקורת החריפה של פאגאניזם על תפיסות יופי ודימויי הגוף המקובלים בתקשורת הפופולרית, שהם תוצר ישיר של פטריארכיה ודיכוי נשים. פאגאניות נשית חוגגת את מגוון סוגי היופי הנשיים. כל אחת היא התגלמות של האלה בדרכה שלה – שמנה, רזה, גבוהה, נמוכה, שחורה, לבנה... נשים רבות שואבות עוצמה מדמות האלה באמנות הפאגאנית, כאשה מלאה, בעלת שדיים גדולים ובטן עצומה. אחד הדברים החשובים באורח חיים של מכשפה בכלל, ומכשפה דיאנית בפרט, הוא שמירה על הבריאות. היות שההיבט הגופני הוא חשוב, ושהגוף הוא ביטוי לאלוהי שבנו, מכשפות מקפידות על התעמלות, תזונה בריאה וחוסן גופני, ורבות מהן פעילות בסצינת הרפואה המשלימה, אם כמטפלות, מומחיות לעשבו מרפא, מיילדות או לקוחות. אקטיביזם פריחת הפאגאניזם במקביל לצמיחת התנועה לזכויות נשים יצרה קשר חזק בין רוחניות לבין אקטיביזם. נשים פאגאניות משתתפות באופן פעיל, ואף יוזמות, תנועות מחאה בנושאים פוליטיים, בנושאי זכויות נשים ובנושא אקולוגיה (תנועת ה"אקו-פמיניזם" השנוייה במחלוקת). ניתן למצוא אותן בקווי החזית של הפגנות נגד נשק גרעיני, נגד מלחמות, ונגד תיעוש יתר וכריתת יערות. זהות מינית הפאגאניזם בולט מאוד בין דתות אחרות ביחסו הסובלני והשוויוני לזהויות מיניות שונות. ואכן, נשים וגברים רבים בתנועה הם הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים. בפאגאניזם נשי, הנוכחות הלסבית חשובה ובולטת במיוחד, עד כדי שהן נוספו ל"מעגל חיי האשה". בנוסף ל"עלמה" "אם" ו"קשישה", מכירים גם ב"אמזונה" – נוכחות נשית שאינה נוטה לאימהות ולהתחברות לגבר. חשוב לציין, שישנם זרמים ברוחניות הנשית המציעים להמיר את הפטריארכיה הגברית במטריארכיה – חברה שתישלט ותנוהל על ידי נשים – הגם שיש זרמים הסבורים שכל פתרון שבו מין אחד שולט במין אחר הוא פגום. בספרות היסטורית פאגאנית מוכרת חוזרת ונשנית התיזה לפיה בעבר חיו בני האדם בחברות מטריארכליות, שגם היו שוחרות שלום (תיזה שהתימוכין ההיסטוריים שלה שנויים במחלוקת חריפה בין ההיסטוריונים), ובספרות עלילתית ורומנים עתידניים מוצגות חברות שההגנה עליהן מופקדת בידי נשים, בדרך כלל מתוך מחוייבות לעקרונות של אי-אלימות. מיעוטים: גזע, צבע ודת במקביל לזרמים החדשים בפמיניזם, גם הפאגאניזם הנשי משתדל להיות רגיש מאוד לעניינים של מיעוטים אתניים, ובפסטיבלים ובספרות ניכרת השפעתן של מיתולוגיות לא-אירופיות ושיתופן של "נשים של צבע" – אפריקניות, אסייתיות, היספניות ועוד. ישנם מקרים שבהם שילוב זה עולה יפה, וישנם מקרים בעייתיים – למשל, האינדיאנים הצפון אמריקאים מתנגדים נחרצות לשילוב מרכיבים מאמונתם בתיאוריה הוויקנית הכללית, ובמידה רבה של צדק – הם רואים בכך השתלטות של האירופים הלבנים על הרוחניות שלהם. ויכוחים מסוג זה שכיחים מאוד בפורומים פאגאניים, ובדרך כלל הם מתנהלים ברוח טובה. ספרות מומלצת When God Was a Woman/Merlin Stone The Holy Book of Women’s Mysteries/Z Budapest The Hebrew Goddess/Raphael Patai The Fifth Sacred Thing/Starhawk The Chalice and the Blade/Riane Eisler The Kanshou/Sally Miller Gearhart The Language of the Goddess/Marija Gimbutas The Mists of Avalon/Marion Zimmer Bradley
תהנו (או שלא...) - כולם מוזמנים לשאול שאלות ולהעיר הערות. פאגאניזם ופמיניזם: סקירה כללית הדר אבירם שלושים השנים האחרונות התבטאו בהתפתחויות ניכרות בתחומים של שוויון וזכויות אדם. אחת התנועות המשמעותיות ביותר שצמחו בתקופה זו היא תנועת הנשים, שנסמכה על רעיונות פמיניסטיים ופיתחה אותם. בסקירה זו, אעמוד על הזיקה שבין התנועה הפמיניסטית לבין זרמים רוחניים שונים בפאגאניזם, ובמיוחד ה"מכשפות הדיאניות". דת, מונותאיזם ופטריארכיה התפיסה המקובלת בקרב פמיניסטיות פאגאניות היא שמגוון הדתות הקיימות, ובראש ובראשונה שלוש הדתות המונותאיסטיות, נגועות בפטריארכיה – תפיסה חברתית, על פיה האשה אינה שווה לגבר. בארצות שונות לובשת הפטריארכיה צורות שונות, אבל היא מתבטאת בסטנדרטים כפולים (גבר יכול להינשא פעמים רבות, אך אשה צריכה להיות נאמנה לגבר אחד), בדיכוי מיני (מחוייבות של האשה לספק את צרכיו המיניים של הגבר, ולגיטימציה של יחסי מין בכפיה בתוך מסגרת הנישואין), בדחיקת רגלי נשים מהתחום הציבורי אל דומיית הבית, במנהגי נישואין כפויים, בתובנות מפלות לגבי מקומה של האשה בשוק העבודה, ובדרכים רבות נוספות. מרבית החברות הקיימות – בין מודרניות ובין מתפתחות – "נגועות" בפטריארכיה, אך לענייננו, ביקורת רבה מופנית כלפי היהדות , ובמיוחד כלפי היהדות האורתודוכסית. תפילת הגבר "ברוך שלא עשני אשה", מנהגי הנישואין הכוללים הפיכת האשה לקניינו של הגבר, מנהגי הטהרה והטומאה המחמירים, מדרשים שוביניסטיים בתלמוד, מנהגי הגט המקשים על נשים עגונות, כולם מסייעים להנציח חברה בשליטה גברית. אחת הדרכים להתגבר על בעיות אלה היתה היווצרותם של זרמים מודרניים בתוך היהדות, כמו היהדות הקונסרבטיבית, הרפורמית ובמיוחד הקונסטרוקטיבית, המהווים אלטרנטיבה ליברלית ליהדות האורתודוכסית, אך עבור נשים רבות, במיוחד בארה"ב, אין די באופציה זו, וכמו נשים נוצריות ובנות דתות אחרות, הן בחרו באלטרנטיבה רוחנית המקדשת ומדגישה את העוצמה והכח הפוליטי הנשי. האלוהות הפאגאנית בניגוד לאל המונותאיסטי, המוצג חליפות כגבר וכ"חסר מין" בעל גוון גברי, מציעה הרוחניות הפאגאנית אלוהות בעלת מיניות מגוונת יותר. האלוהות בוויקה המסורתית היא דואלית, נשית וגברית. זרמים רבים בוויקה מעדיפים להדגיש את הפן הנשי, בין היתר כדי "לפצות" על ה"הזנחה" של אלות אלה. בוויקה דיאנית, המוקדשת לנשיות ולנשיות בלבד, עובדים את ה"אלה" ואת ה"פנים השונות" שלה – התגלמויותיה במיתולוגיות שונות. מכשפות דיאניות מכבדות ומקדשות אלות מהפנתיאון היווני-רומי (דיאנה כמובן, אתנה, וונוס, הקטה, דמטר ואחרות), מפנתיאונים כנענים ומזרח תיכוניים (איננה, עשתורת, אשרה, ענת), מאסיה (קוון יין – אלת הרחמים הסינית, קאלי – אלה הודית), ממיתולוגיות של ילידים אמריקניים (אשת הבופלו), מאפריקה (אושון, ימייה) ואחרות. אחת הטענות המופנות נגד מכשפות דיאניות היא שהחיבור בין המיתולוגיות השונות הוא בעייתי – ושהן "משתלטות" על פנתיאונים שיש להם משמעות בשלמותם ובהקשר לתרבות שיצרה אותם. הטענה הנגדית היא שהאלות הללו אינן נעבדות לכשעצמן, אלא כביטויים ל"אלה האחת" הנמצאת בכל, באדמה, בחיות, ובכולנו. מכאן האמרה המקובלת בטקסים – (את האלה).Thou Art Goddess אם נתמקד שוב בבית – בנוסף לאלות הכנעניות, משתמשת הוויקה הדיאנית בשכינה – הביטוי היהודי-קבלי לצד הנקבי של האלוהות – ובשבת ("המלכה"). הירח נחשב במיוחד לאלמנט נשי, במיוחד בשל הזיקה בינו ובין מחזור האשה. מיניות מקודשת פאגאניזם פמיניסטי יוצא חוצץ נגד תפיסות מיניות מקובלות בדתות מונותאיסטיות. בעוד שבדתות אלה המיניות הינה דבר "טמא" או "גס", המוצג כגשמי בניגוד ל"רוח", ובניגוד לבודהיזם ולדתות אסיאתיות אחרות המבקשות לנתק את הרוחני מהגופני, הפאגאניות מקדשת את המיניות הנשית ומעודדת נשים לחגוג את גופן ואת מיניותן. בריאות האשה ודימוי גוף מכאן נובעת גם הביקורת החריפה של פאגאניזם על תפיסות יופי ודימויי הגוף המקובלים בתקשורת הפופולרית, שהם תוצר ישיר של פטריארכיה ודיכוי נשים. פאגאניות נשית חוגגת את מגוון סוגי היופי הנשיים. כל אחת היא התגלמות של האלה בדרכה שלה – שמנה, רזה, גבוהה, נמוכה, שחורה, לבנה... נשים רבות שואבות עוצמה מדמות האלה באמנות הפאגאנית, כאשה מלאה, בעלת שדיים גדולים ובטן עצומה. אחד הדברים החשובים באורח חיים של מכשפה בכלל, ומכשפה דיאנית בפרט, הוא שמירה על הבריאות. היות שההיבט הגופני הוא חשוב, ושהגוף הוא ביטוי לאלוהי שבנו, מכשפות מקפידות על התעמלות, תזונה בריאה וחוסן גופני, ורבות מהן פעילות בסצינת הרפואה המשלימה, אם כמטפלות, מומחיות לעשבו מרפא, מיילדות או לקוחות. אקטיביזם פריחת הפאגאניזם במקביל לצמיחת התנועה לזכויות נשים יצרה קשר חזק בין רוחניות לבין אקטיביזם. נשים פאגאניות משתתפות באופן פעיל, ואף יוזמות, תנועות מחאה בנושאים פוליטיים, בנושאי זכויות נשים ובנושא אקולוגיה (תנועת ה"אקו-פמיניזם" השנוייה במחלוקת). ניתן למצוא אותן בקווי החזית של הפגנות נגד נשק גרעיני, נגד מלחמות, ונגד תיעוש יתר וכריתת יערות. זהות מינית הפאגאניזם בולט מאוד בין דתות אחרות ביחסו הסובלני והשוויוני לזהויות מיניות שונות. ואכן, נשים וגברים רבים בתנועה הם הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים. בפאגאניזם נשי, הנוכחות הלסבית חשובה ובולטת במיוחד, עד כדי שהן נוספו ל"מעגל חיי האשה". בנוסף ל"עלמה" "אם" ו"קשישה", מכירים גם ב"אמזונה" – נוכחות נשית שאינה נוטה לאימהות ולהתחברות לגבר. חשוב לציין, שישנם זרמים ברוחניות הנשית המציעים להמיר את הפטריארכיה הגברית במטריארכיה – חברה שתישלט ותנוהל על ידי נשים – הגם שיש זרמים הסבורים שכל פתרון שבו מין אחד שולט במין אחר הוא פגום. בספרות היסטורית פאגאנית מוכרת חוזרת ונשנית התיזה לפיה בעבר חיו בני האדם בחברות מטריארכליות, שגם היו שוחרות שלום (תיזה שהתימוכין ההיסטוריים שלה שנויים במחלוקת חריפה בין ההיסטוריונים), ובספרות עלילתית ורומנים עתידניים מוצגות חברות שההגנה עליהן מופקדת בידי נשים, בדרך כלל מתוך מחוייבות לעקרונות של אי-אלימות. מיעוטים: גזע, צבע ודת במקביל לזרמים החדשים בפמיניזם, גם הפאגאניזם הנשי משתדל להיות רגיש מאוד לעניינים של מיעוטים אתניים, ובפסטיבלים ובספרות ניכרת השפעתן של מיתולוגיות לא-אירופיות ושיתופן של "נשים של צבע" – אפריקניות, אסייתיות, היספניות ועוד. ישנם מקרים שבהם שילוב זה עולה יפה, וישנם מקרים בעייתיים – למשל, האינדיאנים הצפון אמריקאים מתנגדים נחרצות לשילוב מרכיבים מאמונתם בתיאוריה הוויקנית הכללית, ובמידה רבה של צדק – הם רואים בכך השתלטות של האירופים הלבנים על הרוחניות שלהם. ויכוחים מסוג זה שכיחים מאוד בפורומים פאגאניים, ובדרך כלל הם מתנהלים ברוח טובה. ספרות מומלצת When God Was a Woman/Merlin Stone The Holy Book of Women’s Mysteries/Z Budapest The Hebrew Goddess/Raphael Patai The Fifth Sacred Thing/Starhawk The Chalice and the Blade/Riane Eisler The Kanshou/Sally Miller Gearhart The Language of the Goddess/Marija Gimbutas The Mists of Avalon/Marion Zimmer Bradley
