זו כנראה התחושה האישית שלי
אבל לאור מה שקראתי אודות המקרה, התביעה, ההחלטה וכו', אני בעיקר מתרשם שהיתה כאן הגנה לא מוצלחת. אולי מתוך כך שחשבו שהפסד בתביעה הוא בעל השלכות כל כך מרחיקות לכת ובלתי סבירות, שכחו לתת טיעונים טובים למה צריך לדחות אותה לגופו של מקרה. אני קורא בכתבה ובדיונים וכל מה שאני רואה זה "אוי ואבוי, כשזה המצב אי אפשר כך וכך..." אבל אני לא רואה בשום מקום דיון בטעויות ובחילוקי דעות ענייניים עם פסק הדין. בסופו של דבר שופטים פוסקים מול הטענות המובאות בפניהם. הם לא אחראים על ענף האופניים. אם התביעה הביאה טיעונים טובים, וההגנה לא התגוננה היטב, היא תפסיד, בלי קשר להשלכות על הענף כולו.
 
מאד חסר לי הדיון בפרטים האלה. איפה נפלה השגיאה? איזה טיעון מנצח אפשר היה להביא "לטובתנו", ואם חושבים שהביאו כזה, למה הוא לא התקבל ואיך אפשר היה לראות את הנולד ולמנוע את זה.
 
כאמור בעיקר נראה לי שמרוב שחשבו ש"הנולד" הזה כל כך לא סביר, לא עשו מספיק כדי למנוע אותו. ועכשיו נשאר לנו רק ללקק את הפצעים.