רובין עוטה המגבת
New member
מאמר - עצים קדושים - חלק ראשון.
זהו חלקו הראשון של המאמר שכתבתי בנושא עצים קדושים. החלק השני יפורסם, בתקווה, בעוד כשבועיים. הריהו לפניכם - אני מקווה שתיהנו. עצים קדושים – "כי האדם עץ השדה". כשאני מהלך לי בשבילי הואדי שליד ביתי, אני מלא כבוד והערצה לעצים הגדולים ששם. נראה שאינני היחיד – האדם מעריץ את יציבותם, כוחם, התמדתם ואורך-חייהם של העצים זה זמן רב מאוד, אולי אף משחר ההיסטוריה האנושית. בכל מקום ישוב בו התיישב האדם, היו עצים לפניו – ויהיו (בתקווה) אחריו. העצים מספקים לנו חומרי גלם, מזון, מרפא, צל ומחסה, ויופיים וכוחם מהלכים עלינו קסם. אין זה פלא, אם כן, שעצים רבים נכללו במיתולוגיות השונות וחלקם נחשבו קדושים בפני עצמם, או מקודשים לאלים ואלות. חלק ראשון - עצים קדושים בישראל. במקומות רבים בארץ, הנחשבים למקומות קדושים (כגון קברי צדיקים, קדושים ושייח'ים) אנו מוצאים עצים גדולי-מימדים בסמוך, או במרחק לא רב מהמקום הקדוש. עצים אלה נחשבים קדושים ולא אחת ניתן למצוא אנשים מתפללים לעצים, מבקשים מהם בקשות, קושרים עליהם סרטים צבעוניים (חלק ממנהג נדירת הנדרים: אדם נודר נדר שאם יעשה לו כך וכך הוא יעשה דבר מה. את הנדר הוא מנציח בקשירת סרט צבעוני על עץ מקודש, והוא פורם את הקשר כאשר נעשה לא הדבר לשמו נדר את הנדר) ומגנים עליהם. אגדות רבות נקשרו סביב לעצים הללו – אגדות המתארות נסים הקשורים בעצים או מקרים נוראיים שקרו לאנשים שהעזו לפגוע בעץ. אנשי המקום (לרוב אלה ערבים ודרוזים) אינם כורתים את העצים הללו ואינם מאכילים בהם את צאנם. עפ"י המסורת הערבית – עץ פרי המתפקד כעץ מקודש במקום קדוש הוא במעמד של "סביל" – כלומר מותר לאכול מפירותיו אך אסור לקחת מהם כצידה לדרך או להביאם הביתה. נהוג אף המנהג של שתילת עץ מאותו המין כאשר עץ מקודש מת. העצים המקודשים הללו מתאפיינים בכמה מאפיינים: 1.הם נוטים להיות עצים גדולים ומרשימים בעלי גזה עבה ונוף מרשים. 2.אלה לרוב עצים מבוגרים מאוד. יש המאריכים כי כמה מעצי הזית העתיקים מגיעים לגיל של כאלפיים שנה, למרות שההוכחות המדעיות מצביעות כי גילם של העצים באזורי המרכז והצפון כ-200-400 שנים ובאזורי המדבר כ-800-900 שנים. 3.יש שלושים ושניים מיני עצים המתפקדים כעצים מקודשים במקומות קדושים בארץ. שלושה מהם עצים הנהוגים להישתל, ושלושה נוספים הם עצים הנפוצים בבוסתנים אך קיימים גם כעצי בר בארץ. כל השאר הם עצי בר. המינים המאפיינים את המקומות הקדושים הם מינים שאינם גדלים על מים המקומות הקדושים נמצאים לרוב בראש גבעות, הרחק מערוצי נחל), שאינם בעלי פריחה מרשימה והנם גדלים לגובה (הם אינם שיחים או בני-שיחים). עצים נפוצים במיוחד הם האלון, האלה והחרוב – בהתאם לבית הגידול. ניתן למצוא גם את התות, השקמה, המיש, האורן, הגפן, הזית, התאנה ועצים נוספים. מן המאפיינים הללו ניתן להסיק, כי העצים המקודשים הנם שרידים של יער עבר, שהדלדל כתוצאה מכריתה וממרעה, ושהמקומות הפכו קדושים בזכות העץ, ולא להיפך. עצים קדושים נזכרים אף בתנ"ך. האלון והאלה (ששמם מצביע אל האלוהות שבהם) היו מקובלים במיוחד כמקומות קבורה של גדולי האומה (דבורה מינקת רבקה, שאול ובניו) וכמקומות מפגש של אבותינו עם שליחי האל (אברהם נפגש עם המלאכים "תחת האלון"). כמו כן, נזכר שעם ישראל עבד את ה' "תחת כל עץ רענן" – כלומר שאב מנהגים פולחניים מעמי האזור שעבדו את האלים תחת העצים. דוגמה נפוצה לעניין היא עבודת האשרה תחת עצים שזכו לכינוי "עצי האשרה", וכן שתילת עצים אלה במקומות בהם עבדו את הבעל. נביאי ה' ניסו להלחם במנהג זה: "ויגדע את האשרים" (דברי הימים ב', י"ד, 2), "לא תטע לך אשרה כל עץ..." (דברים, ט"ז, 21). אף במדרשים ובתלמוד מתגלה יחס חיבה והערכה לעצים: נאסרה כריתת עץ פרי אף בשעת מצור; נטיעה נתפסה כמעשה חשוב ביותר וקודמת אפילו להקבלת פני המשיח; מדרשי תלמידים וחכמים נערכו פעמים רבות בצל עצים. רבות האגדות על גדולי האומה היהודית אשר שזורות בעצים, כגון מטהו של אהרון הכהן העשוי מעץ שקד אשר פרח והצמיח עלים, ואבשלום אשר נתפס כאשר הסתבך בסבך עצים. "הארץ נתברכה בפירותיה" והם השתלבו בפולחן: כולנו מכירים את ארבעת המינים ושבעת המינים אשר להם תפקיד פולחני. כמו-כן, קיים המנהג לנטוע עצים בט"ו בשבט. זו הייתה סקירה קצרה של העצים הקדושים בארצנו הקטנטונת. החלק הבא ידון בעצים קדושים וחורשות קדושות בעולם, ובעצים קדושים במיתוסים שונים. לילה טוב, -רובין עוטה המגבת.
זהו חלקו הראשון של המאמר שכתבתי בנושא עצים קדושים. החלק השני יפורסם, בתקווה, בעוד כשבועיים. הריהו לפניכם - אני מקווה שתיהנו. עצים קדושים – "כי האדם עץ השדה". כשאני מהלך לי בשבילי הואדי שליד ביתי, אני מלא כבוד והערצה לעצים הגדולים ששם. נראה שאינני היחיד – האדם מעריץ את יציבותם, כוחם, התמדתם ואורך-חייהם של העצים זה זמן רב מאוד, אולי אף משחר ההיסטוריה האנושית. בכל מקום ישוב בו התיישב האדם, היו עצים לפניו – ויהיו (בתקווה) אחריו. העצים מספקים לנו חומרי גלם, מזון, מרפא, צל ומחסה, ויופיים וכוחם מהלכים עלינו קסם. אין זה פלא, אם כן, שעצים רבים נכללו במיתולוגיות השונות וחלקם נחשבו קדושים בפני עצמם, או מקודשים לאלים ואלות. חלק ראשון - עצים קדושים בישראל. במקומות רבים בארץ, הנחשבים למקומות קדושים (כגון קברי צדיקים, קדושים ושייח'ים) אנו מוצאים עצים גדולי-מימדים בסמוך, או במרחק לא רב מהמקום הקדוש. עצים אלה נחשבים קדושים ולא אחת ניתן למצוא אנשים מתפללים לעצים, מבקשים מהם בקשות, קושרים עליהם סרטים צבעוניים (חלק ממנהג נדירת הנדרים: אדם נודר נדר שאם יעשה לו כך וכך הוא יעשה דבר מה. את הנדר הוא מנציח בקשירת סרט צבעוני על עץ מקודש, והוא פורם את הקשר כאשר נעשה לא הדבר לשמו נדר את הנדר) ומגנים עליהם. אגדות רבות נקשרו סביב לעצים הללו – אגדות המתארות נסים הקשורים בעצים או מקרים נוראיים שקרו לאנשים שהעזו לפגוע בעץ. אנשי המקום (לרוב אלה ערבים ודרוזים) אינם כורתים את העצים הללו ואינם מאכילים בהם את צאנם. עפ"י המסורת הערבית – עץ פרי המתפקד כעץ מקודש במקום קדוש הוא במעמד של "סביל" – כלומר מותר לאכול מפירותיו אך אסור לקחת מהם כצידה לדרך או להביאם הביתה. נהוג אף המנהג של שתילת עץ מאותו המין כאשר עץ מקודש מת. העצים המקודשים הללו מתאפיינים בכמה מאפיינים: 1.הם נוטים להיות עצים גדולים ומרשימים בעלי גזה עבה ונוף מרשים. 2.אלה לרוב עצים מבוגרים מאוד. יש המאריכים כי כמה מעצי הזית העתיקים מגיעים לגיל של כאלפיים שנה, למרות שההוכחות המדעיות מצביעות כי גילם של העצים באזורי המרכז והצפון כ-200-400 שנים ובאזורי המדבר כ-800-900 שנים. 3.יש שלושים ושניים מיני עצים המתפקדים כעצים מקודשים במקומות קדושים בארץ. שלושה מהם עצים הנהוגים להישתל, ושלושה נוספים הם עצים הנפוצים בבוסתנים אך קיימים גם כעצי בר בארץ. כל השאר הם עצי בר. המינים המאפיינים את המקומות הקדושים הם מינים שאינם גדלים על מים המקומות הקדושים נמצאים לרוב בראש גבעות, הרחק מערוצי נחל), שאינם בעלי פריחה מרשימה והנם גדלים לגובה (הם אינם שיחים או בני-שיחים). עצים נפוצים במיוחד הם האלון, האלה והחרוב – בהתאם לבית הגידול. ניתן למצוא גם את התות, השקמה, המיש, האורן, הגפן, הזית, התאנה ועצים נוספים. מן המאפיינים הללו ניתן להסיק, כי העצים המקודשים הנם שרידים של יער עבר, שהדלדל כתוצאה מכריתה וממרעה, ושהמקומות הפכו קדושים בזכות העץ, ולא להיפך. עצים קדושים נזכרים אף בתנ"ך. האלון והאלה (ששמם מצביע אל האלוהות שבהם) היו מקובלים במיוחד כמקומות קבורה של גדולי האומה (דבורה מינקת רבקה, שאול ובניו) וכמקומות מפגש של אבותינו עם שליחי האל (אברהם נפגש עם המלאכים "תחת האלון"). כמו כן, נזכר שעם ישראל עבד את ה' "תחת כל עץ רענן" – כלומר שאב מנהגים פולחניים מעמי האזור שעבדו את האלים תחת העצים. דוגמה נפוצה לעניין היא עבודת האשרה תחת עצים שזכו לכינוי "עצי האשרה", וכן שתילת עצים אלה במקומות בהם עבדו את הבעל. נביאי ה' ניסו להלחם במנהג זה: "ויגדע את האשרים" (דברי הימים ב', י"ד, 2), "לא תטע לך אשרה כל עץ..." (דברים, ט"ז, 21). אף במדרשים ובתלמוד מתגלה יחס חיבה והערכה לעצים: נאסרה כריתת עץ פרי אף בשעת מצור; נטיעה נתפסה כמעשה חשוב ביותר וקודמת אפילו להקבלת פני המשיח; מדרשי תלמידים וחכמים נערכו פעמים רבות בצל עצים. רבות האגדות על גדולי האומה היהודית אשר שזורות בעצים, כגון מטהו של אהרון הכהן העשוי מעץ שקד אשר פרח והצמיח עלים, ואבשלום אשר נתפס כאשר הסתבך בסבך עצים. "הארץ נתברכה בפירותיה" והם השתלבו בפולחן: כולנו מכירים את ארבעת המינים ושבעת המינים אשר להם תפקיד פולחני. כמו-כן, קיים המנהג לנטוע עצים בט"ו בשבט. זו הייתה סקירה קצרה של העצים הקדושים בארצנו הקטנטונת. החלק הבא ידון בעצים קדושים וחורשות קדושות בעולם, ובעצים קדושים במיתוסים שונים. לילה טוב, -רובין עוטה המגבת.
