אננדה - שמחה רוחנית
בפרק 12 של הבְּהַגַוַד-גִיתָא אַרְג'וּנַה, תלמידו של קְרישְׁנַה, שואל אותו לגבי דרך האחדות. הוא שואל מי מושלם יותר – אלו העוסקים בבְּהַקְתי, או אלו השואפים לאחדות, להתמזג בבְּרַהְמַן. קְרישְׁנַה עונה לו: "מי שממקדים מחשבם בדמותי האישית וסוגדים לי תמיד, מתוך אמונה גדולה ונשגבת - אלה נחשבים בעיני למושלמים ביותר. מכל מקום, מי שסוגדים לבלתי נגלה, אשר מצוי מעבר לתפיסה החושית,השורה בכול, הבלתי נתפס, הבלתי משתנה, הקבוע, והנייח - ההיבט הבלתי אישי של האמת המוחלטת - על-ידי שליטה בחושים השונים ויחס שווה לכול, אלה, בעסקם בטובת הכלל, לבסוף מגיעים אלי. אלה שמחשבם קשור להיבט הבלתי אישי והבלתי נגלה של העליון – עבורם ההתקדמות הינה קשה עד מאד. ההתקדמות בדרך זו הינה בעייתית תמיד למי שהתגלמו בגוף." אכן, אָנַנְדַה היא טבע הרוח. אך טבע זה מתגלה במלואו בחוויית היחסים עם האל. בבְּהַגַוַד גִיתָא נאמר שלאחר ההתעלות לבְּרַהְמַן היוגי זוכה בשירות טהור לאל: "מי שכך שרוי בנשגב, חווה באחת בבְּרַהְמַן העליון ונמלא חדווה.לעולם אין הוא מצר עוד על דבר, גם אינו כמה למאומה, ושווה שביחסו לכל ישויות החיים. בשלב זה הוא זוכה לשרתני בשירות מסור וטהור." במקום אחר נאמר שהאָנַנְדַה שנחוות בחוויית הבְּרַהְמַן משולה לטיפה לעומת אוקיינוס החדווה שביחסי אהבה לאל. כול אדם יכול להעיד שאושר בא מיחסי אהבה. כמובן שיחסים שאינם משוחררים מאנוכיות הם אך מקור לסבל. אך מי יכול להעיד על טבע האושר של הבְּרַהְמַן? אושר ללא דואליות? אושר ללא עשייה? ללא יחסים? כמובן, הכתובים מאשרים שמצב זה מלא באושר – החופש מאשליה, החופש מהתפיסה הגופנית של החיים, נצחיות וקיום ללא חרדות ומצוקות. אך מי באמת התנסה בזאת ויכול לבוא ולהעיד כאן? הרי בהיותו שם אין הוא יותר כאן, גם אין לו סיבה להתייחס לאלו שכאן (זאת משום שלגביו אין אנו קיימים יותר כאינדיבידואלים, גם אין הוא מבחין בשמחה ובצער שלנו).
