תודה לך יעל היקרה!!!../images/Emo23.gif
קראתי בשקיקה כל מילה ויודעת בדיוק מה הרגשת כי כמובן...גם אני הרגשתי כך בילדותי והאמת? שמדי פעם גם כיום. יעל, האם תסכימי שאשמור את המאמר שלך במאמרים של הפורום?
גם לי היו כל מיני טקסים לגירוש הפחד ובלילה ישנתי כשהשמיכה
חייבת לכסות אותי עד צוואר ועורף.... והיום אני רואה שגם בני הבכור ישן כך... ואני גם יודעת שהוא מפחד מ"דברים" בלילה לא פעם הוא היה ישן כשחרב הצעצוע מאביזרי התחפושות מונחת לידו במיטה או בהישג יד.... לצערי הוא עדיין לא מאמין בכוח שבו וביכולת לגרש את ה"יישים" (רבים של "יש"...) אבל אני עובדת איתו על זה צעד צעד. איך התגברתי על הפחדים בעבר אינני זוכרת אך עד היום אני זוכרת את תחושת הצימרור לאורך עמוד השידרה והשערות שסומרות.... את תחושת הקור הפתאומי שגורם להחסיר פעימה. בקיץ האחרון אני זוכרת שעת ערב מאוחרת יצאתי עם הכלב לטיול ובמקום מסויים קצת חשוך היתה לי תחושה שמישהו עוקב אחרי נתתי תשומת לב לתחושה הזאת אחרי שהבחנתי שהכלב שלי גם מביט אחורה בתדירות גבוהה כאילו שיש שם מישהו. הבנתי שאני והוא חשים באותה יישות.... היה לי רצון עז לתפוס רגליים ולרוץ למקום אחר אבל, החלטתי לא להכנע ליישות הזו ובלב כל הזמן אמרתי אני מוגנת,אף אחד לא ירע לי שום אנרגיה שלילית לא תגיע אלי וכל אנרגיה שלא מתאימה לי תחזור למקום שממנה היא באה!!! הרגשתי ממש טוב עם זה והרגתי כמו ערפל מתפוגג ונעלם. יש לי עוד סיפורים בנושא אבל אכתוב מאוחר יותר.