מאמר של נרי לבנה

מאמר של נרי לבנה

במוסף "הארץ" של היום (שישי) יש מאמר מרתק של נרי ליבנה על נזקי מערכת החינוך, זכרונותיה כתלמידה וכאמא. מומלץ לכולכם לקרוא! עידו ונאוה- יש אפשרות לקשר הנה את המאמר? אני ממש לא בקיאה בעניינים הטכניים האלה...
 
בתוכה שזה בעיתון הארץ?

לא הצלחתי למצוא בפונקציית החיפוש באתר שלהם. גם אם הייתי מוצא, הייתי יכול להביא רק את תחילת הכתבה. את הכתבה המלאה צריך לקנות.
 

merchav

New member
אותי מרגיזים הקיטורים

לקראת פתיחת השנה העיתונים מתמלאים בכתבות קיטור על מערכת החינוך (כמו הכתבה של נרי לבנה, וראיתי עוד במקומונים). כמה נוראה מערכת החינוך וכמה הילדים שלנו סבלו/יסבלו בה. אני תמהה למה הכותבים הנמרצים לא מרגישים צורך לשנות משהו. יש הרבה פתרונות חלופיים - כמו בתי הספר הדמוקרטיים, ואחרים. למה יש אפטיות כזו - וקבלה כזו של מערכת החינוך כרע הכרחי. אם אחוז קטן מהמקטרים היה מוציא את ילדיו ממערכת החינוך לפתרונות החילופיים, היינו מטלטלים את מערכת החינוך וגורמים לה להשתפר.
 
מסכימה אבל

מסכימה שלא חוכמה לקטר ולהתייחס אל מערכת החינוך כאל גזירת גורל משמים אלא צריך להקים אלטרנטיבות. מצד שני, כל בי"ס צריך יותר נרשמים ממייסדים פעילים ולשם כך המקטרים דוקא חשובים כי חוסר נחת מהמערכת הרגילה זה צעד ראשון לקראת מעבר למערכת אחרת. נכון שלקטר זה לא מספיק, וכולי תקוה שכל המקטרים למיניהם אכן יאזרו אומץ לקום ןאם לא ליזום ,לפחות להצטרף ליוזמה ןלמסגרת מסוג אחר.
 

merchav

New member
נראה לי שיש אנשים שהתרגלו לקטר

אני מסכימה איתך שחוסר הנחת הוא ההתחלה של השינוי, אבל נראה לי שיש אנשים שכל כך רגילים לקטר, שלא עולה על דעתם לעשות משהו (אפילו לחפש אלרנטיבה קיימת). היה מישהו שכתב מאמר בצומת השרון שמשתלח בבית הספר, ואים היה מסתכל מסביב היה רואה פתרונות אלטרנטיביים (בתי ספר דמוקרטיים) בכל עיר בשרון.
 
אני דווקא התאכזבתי מהמאמר

קודם כל, מאמר של 3 עמודים עם קיטורים של אדם אחד נראה בעיניי קצת מוגזם, אפילו אם האדם הזה הוא נרי ליבנה. אבל ניחא... מה שהקפיץ לי את הפיוזים היה ההתמרמרות שלה על זה שהיא זומנה לפגישה עם מנהל או מחנך על זה שילדיה "התחצפו" למורים (המרכאות במקור). והנה היא נותנת את הדוגמאות, וראו זה פלא- הילדים אכן דיברו בהתנשאות ובגסות רוח למורים שלהם. אם הם היו הילדים שלי, הם היו חוטפים שתי סטירות (מטאפוריות, מטאפוריות) על זה שדיברו ככה. בשני המקרים הם הגיבו להערות המורים על זה שזלזלו בחומר הלימוד, והתגובה הייתה, במילים פשוטות, קפוץ לי (או כמו שאמר אחד הילדים, לימודי גיאוגרפיה אינם בראש מעייני כרגע). נרי ליבנה ראתה בזה ביטוי של כנות. אני רואה בזה ביטוי של חוסר כבוד וחינוך לקוי. לא, אני לא אוהבת את מערכת החינוך הממלכתית. לא, אני לא חושבת שמורים הם עליונים, מושלמים, יודעי כל או כל דבר אחר. לא, אני לא חושבת שכל נושאי הלימוד מעניינים, או ששיטות ההוראה בהכרח טובות. באופן טבעי, יש מורים טובים יותר וטובים פחות ומקצועות שמעניינים יותר את X ופחות את Y. לא, אני לא חושבת שכהורה אני צריכה אוטומטית לצדד במורה ולהשתיק את הביקורתיות של ילדיי. אבל אני רוצה להאמין שהילדים שלי יגדלו לתת כבוד לאנשים סביבם, גם אם הם לא נהנים במיוחד מהשהייה איתם. אני רוצה להאמין שאם אחד מילדיי ירגיש שגיאוגרפיה 'אינה בראש מעייניו' הוא ידע לתת לזה משקל ראוי בחייו, אבל לא להטיח את זה במורה, שבטח ובטח לא אחראי לסדרי העדיפויות של טיינאייג'ר. ואני רוצה לקוות שלא יהיו סביבי הורים כמו נרי ליבנה שמעודדים יחס כזה.
 

shlish2003

New member
מסכים איתך

אמנם את המאמר לא קראתי אך מתגובתך הבנתי שנרי לבנה מנצלת את מעמדה ואת נגישותה לכתוב בעיתון כדי לסגור חשבון עם המורים של ילדיה. הורה שמצדד בילדיו אוטומטית או לחילופין במורים באופן אוטומטי חוטא לאחריותו כהורה וכמחנך ילדיו. מן הראוי שקודם תתחנך בעצמה לפני שהיא מגיעה לחנך אחרים. צורה כזו של חינוך תחזור אליה יום אחרד כמו בומרנג כאשר ילדיה לא יתייחסו גם אליה בחוסר כבוד - וזה תמיד קורה בסופו של דבר.
 
השאלה מה זו חוצפה

וזו, כנראה ,שאלה שאין עליה תשובה אחת מוסכמת. אני מסכימה לחלוטין שחשוב לחנך ילדים לכבד את האנשים סביבם, אם כי אני מאמינה בכבוד הדדי-כבוד למישהו אחר כי הוא מישהו אחר, לא כי הוא מבוגר ממך.לדעתי הבעייה קודם כל במערכת.אני בעד מסגרת יותר גמישה שמעודדת בחירה והתמקצעות והולכת עם תחומי העניין של הילד ולא נגדם. במערכת הרגילה מה שהילד אמר למורה נתפס כחוצפה אבל בואו נבדוק את זה רגע-הוא לא העליב אותה, לא הטיח בה עלבונות, רק אמר שגיאוגרפיה (לא המורה, המקצוע)לא בראש מעייניו כרגע. לדעתי אין סיבה להכריח אותו לשבת בכתת הגאוגרפיה ולהפריע לאלו שזה כן בראש מעייניהם ללמוד את הנושא. בואו נודה על האמת, כשזה לא בראש מעייניו הוא לא באמת לומד. הגוף שלו אמנם נמצא בעל כורחו בכתה אבל הראש עסוק בדברים אחרים, וזה רלבנטי לא רק לבן של נרי לבנה שאומר זאת למורה אלא לכל הילדים הרבים שלא אומרים אבל יושבים בכתה בלי ללמוד באמת. אז בשביל מה? על מי אנחנו עובדים? על עצמינו? אישית אני חושבת שגם לילד קטנטן מותר להביע את דעתו, גם כשהיא סותרת דיעה של מבוגר, וזו לחלוטין לא חוצפה. עלבונות זו חוצפה וההבדל בין השניים דומה להבדל בין דמוקרטיה(לומר את דעתך) לאנרכיה(לעשות מה שבא לך ולצפצף על כולם) וזה בפירוש לא אותו דבר!
 
אסביר למה בעיני זו חוצפה

הדיון בעיני אינו קשור לסוגייה, האם הילד לומד או לומד גיאוגרפיה, אם ראשו שם או לא והאם יש או אין גמישות במערכת. זה גם לא קשור לזה שאני מאמינה שלכל אדם מותר להביע את דעתו, ללא קשר לדעות של אחרים (סותר או לא סותר). וכאמור, טבעי שלא כל נושא יהיה מעניין לכולם באותה מידה, וטבעי שלא כל מורה יהיה איכותי באותה מידה. הנקודה היא, שהילד נמצא ממגוון סיבות בכיתה בה עומד אדם ומנסה ללמד אותו משהו. אותו אדם עושה את עבודתו ברמה מסוימת. וזה אפילו לא רלבנטי אם הוא עושה אותה טוב או לא. מבחינתי, תגובה שאומרת 'זה לא בראש מעייני' יורקת בצורה גדולה לפרצופו של המורה. יש דרכים להתמודד עם זה שדבר מסוים לא משמעותי בעיניך - שאינן כוללות להטיח את זה בפני האדם שעובד. איך היית מגיבה אם אותו ילד היה זורק לכלוך ברחוב, וכשפועל הנקיון היה מעיר לו (אם הוא היה מעיז !), הילד היה אומר 'נקיון הרחוב לא בראש מעייני כרגע' ? או אם הוא היה קופץ לבריכה בלי להסתכל, והמציל היה מעיר לו, והילד היה עונה 'בטיחות אחרים לא בראש מעייני כרגע' ? או אם הוא היה מפריע באמצע קונצרט, ומתעקש ש'מוסיקה קלאסית זה לא בראש מעייני' ? - אין לי בעיה שלא ילך לקונצרט, אבל אם הוא נמצא באולם, שיתנהג בכבוד כלפי המוסיקאים וכלפי המאזינים האחרים. נקודה. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אותי חינכו לכבד כל אדם וכל עבודה, ולא להפגין זלזול באותו אדם ובעבודתו. יש דרכים אחרות לפתור בעיות וחוסר עניין שאינן כרוכות בזלזול שהיה גלום בתשובה של הילד. למעשה, כשאני חושבת על זה, בכל מסגרת בה הייתי - בי"ס, אוניברסיטה, עבודה ועוד - היו חלקים נכבדים שהיו משעממים והיו חלקים שבשבילם היה שווה, ותמיד הייתה מטרה שבשבילה גם המשעמם וגם המעניין היו רלבנטיים. ככה זה בחיים. מישהו פה עובד בעבודה שהיא 100% מדהימה כל הזמן ? שאין בה חלק בירוקרטי או משעמם או פחות מאתגר ? אז אותו ילד יכול להעביר את השיעור בשקט. או אפשר לדבר עם אבאמא ושהם ידברו עם המורה. או אפשר אפילו ישירות לגשת למורה ולהגיד, תשמע מורה יקר, גיאוגרפיה לא ממש מעניינת אותי, האם אפשר למצוא דרך עבורי ללמוד את החומר בצורה אחרת ? - אפשר גם לבוא עם רעיונות. העיקר לתת כבוד לאדם ולעבודתו. הייתה לי מורה לגיאוגרפיה שנתנה לי בונוס בציון בזכות תשבצים שחיברתי עבורה עם הגדרות מקצועיות ; היה לי מורה לאנגלית שנתן לכיתה לקרוא יצירות לפי בחירתם ולא לפי תוכנית הלימודים, כולל סדרות טלביזיה ; היה לי מורה לאזרחות שישב ובנה משחק מקסים שמלמד שיטות משטר שונות - וכל זה במסגרת החינוך הממלכתי הציבורי.
 

אפרתש

New member
מסכימה איתך

הניסוח "לא בראש מעייני" זה ניסוח מתנשא ומזלזל. יש הרבה דרכים אחרות לאמר את זה. המורה עומדת מול כמה עשרות תלמידים בכל יום, זה לא שיש לה סבלנות אין קץ להתחכמויות ולהתנצחויות של כל אחד מהם. נראה את נרי לבנה מגיעה לעורך שלה ומדברת רבע שעה על רעיון של כתבה, ואז הוא יאמר לה "הכתבה שלך לא בראש מעייני כרגע". האם היא תוקיר את כנותו?
 
מה אם הדוגמה האישית של המורים?

מורה אמור להשתיק 40 איש (בגיל ההתבגרות לפעמים) כדי ללמד אותם משהוא שהם לא בחרו, על ידי אדם שהם לא בחרו, בקצב שלא מתאים לחציים. כמה מורים מצליחים לעשות את זה בלי פגיעה יום יומית בכבודו של תלמיד זה או אחר? מעט מאוד. המורה שולט בכיתה בעיקר בצעקות והטחת עלבונות. אני בטוח שהתלמיד שאמר 'גאוגרפיה אינה בראש מעייני' היה מנומס יותר מהרבה מורים שהוא ישב בכיתתם באותו שבוע (אלא אם כן הוא אמר זאת ביום א' ב8 בבוקר).
 
אם היה אפשר ללמד נכון המערכת,

ואם הייתי אותו המורה לגאוגרפיה, לא הייתי לוקח את ההיערה של התלמיד קשה. לפרובוקציה יש שני צדדים: זה שאומר משהו בומבסטי וזה שעושה מזה עניין גדול. כשעובדים עם לקוחות שומעים גם דברים לא נעימים וצריך בכל זאת להמשיך לעבוד ולא לעשות פיצוצים. אני הייתי אומר לתלמיד: אם מקצוע הלימוד שלי לא מעניין אותך ולא איכפת לך לקבל בו ציון נמוך, שב בשיעורים שלי והכן בהם את שיעורי הבית של המקצועות האחרים.
 

sarit32a

New member
זה לא הוגן מצידנו

זה לא הוגן מצידנו אנשי הפורום חינוך ביתי לרקוד ולשמוח על כל כתבה / מאמר המראה כמה מערכת החינוך גרועה. הרי אנו בלשון המעטה לא חסדי המערכת אחרת לא היינו כאן. את ילדנו אנו "מצילים" מידי המערכת, אך הם יפגשו בחיים את כל אותם הילדים שיהפכו להיות בוגרים ניצולי המערכת. הרי אנו המעטים והם הרבים והמדינה והחברה תמשיך להראות כמו שהיא כחלק מזה שהחינוך לקוי. אז אולי זה מחזק אותנו שאנו עושים נכון שמוציאים את ילדנו מהמערכת, אך בראיה כוללת זה עצוב כי אילו הפנים שלנו כחברה ומדינה. ואותם ילדים יהיו בשלב זה או אחר דמויות מפתח בחברה, והגלגל ימשיך ו....צדיקים בסדום יש מעט, ועד שיגיע צדיק/ה וישנה את פני המערכת לגמרי, דין הילדים די נחרץ. עצוב!עצוב!עצוב! האם אם היינו משאירים את ילדנו במערכת היינו יכולים לשנות משהו? האמת- לא מאמינה, ויתרה מזו לא רוצה על גב ילדי לעשות נסיונות שכאלו, בחרתי בדרך הלכאורה קלה חינוך ביתי וכמו שכתבתי כבר לא פעם, אני שמחה כל יום מחדש (טוב כמעט כל יום מחדש
) שבוע טוב לכולנו מישהו מכאן מגיע לפארק הירדן ב 2/9?
 
באמת קל לדבר בגנות מערכת החינוך.

אני חושב שזה מה שלא מוצה חב בעיני רבים בכתבה הזו. בינינו, זה שהמערכת לא מוצלחת אינו דבר חדש. באמת זה יותר בונה ומעניין לדון בחלופות ובדרכי חינוך אחרות ולעשות זאת בעיקר מסיבות חיוביות. אותי מעניין גם לקרוא חוויות מחינוך חלופי ולא רק להתמקד בחוויות מהמערכת הממלכתית. אני מקווה שהפורום מוצא את האיזון בין הדיון 'איך לא לחנך' לבין 'איך כדי לנסות לחנך'.
 
למעלה