s h o o s h a
New member
מאמר שקראתי ומביאה גם אליכם
מתוך ידיעות אחרונות, 'שבע ימים' מיום כ"ד באלול תשס"ד 10.09.2004 השנה שתהיה מאת יאיר לפיד שתהיה שנה אמיתית. לא עוד 12 חודשים על הלוח שבהם אנחנו הולכים מדחי אל דחי. שנדע להחליט וגם לעמוד בהחלטות שלנו. שלא בכל פעם שאנחנו מתחילים סוף סוף לזוז יקומו שלושה שלא משתלם להם, שניים שמבקשים דיון חוזר ואחר שטוען שהוא עוזי כהן. שהמיעוט לא ישתלט על הרוב. שלא ניבהל מעצמנו, ולא מאחרים. שנאמין שיותר טוב לזוז מלחכות. שנזכור שהכי מסוכן לפחד מסיכונים. שלא נתפורר. כי הרי ריבונו של עולם, בוא נודה על האמת, אנחנו קצת מתפרקים לך בין הידיים. לא בגלל משהו דרמטי, אלא סתם כי הכל סתם. 70 אחוז מהחלטות הממשלה, אומרת הסטטיסטיקה האחרונה, לא מגיעות לכלל ביצוע. כי כל מה שקורה, לא באמת קורה, וכבר נדמה לנו שזהו חוק טבע שהכל ייתקע בסוף. אלא שזה לא מוכרח להיות ככה. לא בשנה הזאת. שתהיה שנה של שינויים קטנים. שמישהו יוציא חוק נגד ג'ינס בגיזרה נמוכה. שנקים נבחרת אלופים של כדורעף חופים (למה לא, יש לנו את הים). שהמכונה שמחלקת מספרים במשרד הפנים תיתקע על הספרה "1". שמישהו יעיף את כל האנורקטיות האלה מתצוגות האופנה ויחזיר את רוממותו של התחת. שהפיליפינים המגורשים יקבלו בדרך החוצה קפה ועוגה. שההוא שמדליק את הקליק יסתום כבר. שייצא ספר ילדים בעברית שיזיז אותם מהטלויזיה. שיתפרסם פסק הלכה שאוסר על רבנים להתערב בדברים שהם לא מבינים בהם. שנעלה למונדיאל. שאריק איינשטיין יפסיק ללכת לבית משפט ויתחיל ללכת לאולפן. שנזכור שבכל יום יש יותר אנשים מתאהבים מאשר כל דבר אחר. יותר מאשר רבים או נלחמים, או מרמים את מס הכנסה. עדיין - ולמרות הכל - אהבה היא האירוע האנושי הכי נפוץ. שתהיה שנה שקופה. כל כך הרבה דברים רעים קורים רק בגלל שאנחנו לא מבינים אותם. מאיפה מגיע הכסף למאחזים הלא חוקיים? מה באמת נסגר עם עובדי הנמלים? מי יושב לנו על קרן ההשתלמות? אם ישראלים בנו בסוף את נתב"ג 2000 (וארבע), למה הם לא בנו אותו מההתחלה? אילו כימיקאלים זורמים לים? האם הזריקו הורמונים לאנטריקוט שלי? לפי מה מחליטה ההסתדרות מתי לשבות? אם יש אנשים שמסתירים דברים בתקציב, למה אין אנשים שתפקידם להוציא אותם? מה קרה לאיש שהחליט ללמד את ילדינו חשבון עם בדידים? הוא פוטר? הוא קודם? למה כל כך ברור לכולנו שהאפשרות השניה היא הנכונה? שתהיה שנה עם משמעות. אם אני לא טועה, אנחנו די מוכנים לזה. קצת עייפנו מלחיות בטווח הצר שבין הישבן של עופר שכטר לשיר הסיום של "כוכב נולד 2". אני לא סוציולוג, אבל נדמה לי שכתגובה לעייפות הפוליטית הוצאנו את כל המוח לחופשה. הגיע הזמן להחזיר אותו. למיכה שיטרית יהיה השנה תקליט, רוני סומק אולי יוציא ספר, אני מת לראות את ההצגה החדשה של יהונתן גפן, אומרים שאילנה דיין מתכננת סדרת ספיישלים. זה לא שנהפוך השנה לסניף של קיימברידג', אבל במדינה הזאת יש יותר איי-קיו לקילומטר מבכל מקום אחר בעולם, הגיע הזמן שנראה ממנו משהו. שתהיה שנה כנה. שיקום פוליטיקאי עברי אחד ויגיד סוף סוף: "כן, אני נמצא פה בשביל הכסא, בשביל מה חשבתם שנכנסתי לפוליטיקה?", שמנכ"ל הבנק יצהיר: "כן, שחטתי אותם עם המשכורת, חבר'ה, זה המקצוע שלי, להוציא מקסימום כסף". שהפקידה במשרד הרישוי תשים שלט: "יצאתי לעשות מניקור, תקפצו לי". שמפלגת העבודה תוציא הודעה רשמית האומרת: "אין לנו מושג במה אנחנו מאמינים בשום נושא, אבל נשתדל לחשוב על זה ולהודיע לכם". שדוגמנית צמרת תבשר בראיון נרחב: "הלכתי לדוגמנות כי אין לי שכל בכלל". שערוץ 1 יודה שהתוכניות חרא, אבל הוא ממליץ על השקופיות. שהמועמד לרמטכ"לות יספר שהוא שונא את כל המועמדים האחרים כי הוא מגולני. ששחקן כדורגל אחד יסביר שממש לא משנה לו באיזו קבוצה הוא משחק, הוא רוצה ג'יפ. שתהיה שנה סובלנית. לא מזמן קראתי באיזה ספר שבסינית אין מילה ל"פרטיות". האמת, גם בעברית היא קצת מיותרת. שהלא-מעשנים ינשמו לכיוון השני. שלא נגיד לעולם "השמנת". שאם אתה שונא את החברה של שחבר שלך, תשמור את המידע הזה לעצמך. שכבוד השר לא יגיד לכבוד הח"כ שכבודו אידיוט. שלא נספור לאחרים את הכסף. שלא נציץ לאף אחת בסיליקון, כי מדובר ב-150 סמ"ק של תסביך מוצק. שלא נזמין משטרה למסיבה של השכנים, כי יומולדת יש פעם בשנה. שלא נעשה "נו-נו-נו" עם האצבע בכל פעם שמישהו עובר בטעות מסלול. שנכיר בזה שאשנים עושים טעויות. שיש להם חולשות. שכל אחד מאיתנו חונך אחרת. שלא ננסה אפילו לנחש מה גורם לזוגות להיות ביחד, כי לכל זוג בעולם יש סוד שרק הוא מבין. אפילו לביבי ושרה. שתהיה שנה טובה ומתוקה, שנת אושר ועושר ויושר וכושר לפי סולם אורשר, כי מגיע לנו. כל כך הרבה אנחנו מדברים על המדינה הזאת, שלפעמים קל לשכוח שהיא אנחנו. תוציאו אותנו מפה לרגע, ונשארתם עם הבלי-מים, חום יולי-אוגוסט, שני גמלים והעגלה של מונטיפיורי. כל המגרעות שלנו הן בעצם מעלות. מרוב קנאה בנינו את כביש 6, מרוב עצבנות יש לנו כור אטומי, מרוב ויכוחים אנחנו הדמוקרטיה היחידה באזור, מרוב שנאת אחים כל אחד פה אחינו. השבוע נסעתי לנהריה באיזה ענין. כשחזרתי סבא שלי סיפר לי שכשהוא הגיע לארץ, מיפו עד עכו לא היה כלום. סתם רצועת חול. איכשהו כל שנה פה יותר גרועה ומתישה מהקודמת, ורק כשאתה מסתכל אחורה אתה מבין שהתקדמנו. שתהיה לנו שנה מתקדמת. יותר מהקודמת.
