מאניה דפרסיה-מחלת נפש קשה ואכזרית שקורעת את הנשמה לאלף חתיכות, פוצעת את הנפש ומתישה את הגוף-מאמר מדעי פסיכולוגי של מאור פז, גאון בפסיכולוגיה,

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה,

הגאון הגדול ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בכל הזמנים.

חלק א': הרקע ההיסטורי:

עכשיו אתם בטח מצפים למאמר שלם עם טוויסט שייחשף במהלכו, וחידוש כלשהו שאני מביא אל השולחן. אל תדאגו, מאמר שלם יהיה, אבל בוודאי תופתעו לשמוע, ויכול להיות שפספסתם את זה, אבל הטוויסט למעשה נמצא כבר בכותרת.

אתם מבינים, כיום, מאניה-דפרסיה לא נחשבת למחלת נפש. מאניה-דפרסיה, או בשמה האחר, "הפרעת אישיות דו-קוטבית", נחשבת להפרעה נפשית, אותה נוהגים כיום לכלול תחת המטרייה של הפרעות מצב הרוח (סוג של הפרעות נפשיות מדרג נמוך יחסית), ומכאן אחד משמותיה הנוכחיים, זה שאוזכר זה עתה, "הפרעת" אישיות דו-קוטבית.

העניין הוא, שבעוד שאמנם ובהתחלה מחלת הנפש המאניה-דפרסית התחילה את דרכה במדע הפסיכולוגיה כמחלת נפש, הוגדרה כמחלת נפש מרגע הגדרתה לראשונה, והוכנסה לרשימת מחלות הנפש בהתאם, היכן שנמצא מקומה, הבעיה היא שהפסיכולוגים של המאה ה-20 המאוחרת עשו טעות קשה וחמורה, וב-1 במאי של שנת 1980, ועם פרסומו של ה-DSM 3, הם הוציאו את מחלת הנפש המאניה-דפרסית מרשימת מחלות הנפש וקטלגו אותה מחדש שלא בצדק כהפרעת נפש.

כאילו שהעוול שנעשה בצעד זה למופרעי הנפש לא גרוע מספיק, רק תראו, תקלטו ותבינו את גודלה של הזוועה והתועבה, הם לא רק הוציאו את המאניה-דפרסיה מרשימת מחלות הנפש והכניסו אותה לרשימת הפרעות הנפש, אלא עוד הוסיפו חטא על פשע ועוד שמו אותה, והיא נמצאת כיום, תחת המטרייה הרחבה יותר של הפרעות המצב רוח, מה שעושה עוול נורא הן למאניה-דפרסיים, הן למופרעי הנפש בכלל, והן למופרעי מצב הרוח בפרט.

חלק ב': השלכות שגיאת שיבוץ מחלת הנפש המאניה-דפרסית ברשימת הפרעות הנפש ועוד תחת מטריית הפרעות המצב רוח החל משחרור ה-DSM 3 בשנת 1980:

שיבוץ המאניה-דפרסיה ברשימת הפרעות הנפש עושה למאניה-דפרסיים עוול נורא מכיוון שמוכרים להם שקר מתייפייף על כך שמצבם לא כזה נורא, מה שמפריע להם ומקשה עליהם ועל המטפלים שלהם להבין את רמת הקושי והחומרה של המצב ולטפל ברצינות הראויה, מכיוון שטיפול מתחיל לא רק בהודאה במצב, אלא גם בהודאה בחומרת המצב, מכיוון שאם אנו מודים במצב אך מתכחשים לחומרתו, אנחנו מעקרים את ההודאה במצב מהמשמעות שלה.

מצד שני, למופרעי הנפש בכלל ולמופרעי מצב הרוח בפרט, שיבוץ המאניה-דפרסיה ברשימת הפרעות הנפש וברשימת מופרעי מצב הרוח עושה עוול נורא מכיוון ששמים אותם שלא בצדק באותה קטגוריה עם חולי נפש, מה שמוציא למופרעי הנפש בכלל ומופרעי מצב הרוח בפרט שם רע, הן בעיני עצמם, שמסתכלים על המאניה-דפרסיים ואז משלים את עצמם שגם הם בדיוק כאלו, וחושבים גם הם על עצמם ומתייחסים גם הם אל עצמם כאל "משוגעים", והן בעיני אנשים נורמטיביים מן השורה, נעדרי הן מחלות נפש והן הפרעות נפש, שמסתכלים על המאניה-דפרסיים, ואז מסתכלים על מופרעי הנפש האמיתיים, ובהם מופרעי מצב הרוח, אלו שהם באמת מופרעי נפש ולא חולי נפש, וחושבים על מופרעי הנפש, ובהם מופרעי מצב הרוח שעוד מומים תחת אותה מטריית הפרעות נפש ממש יחדיו עם המאניה-דפרסיים, ומתייחסים אליהם גם כן כאל "משוגעים" (סליחה שאני אומר "משוגעים". בתור איש בריאות הנפש כמובן שאני יודע טוב יותר מאשר להשתמש במילים שכאלו, אבל אני מסתכל ומדבר עכשיו כאילו כמו מנקודת מבטם של ההדיוטים).

כל זה כאשר המאבק של מופרעי הנפש בכלל, של מופרעי מצב הרוח בפרט, ושל אנשי העולם הטיפולי בחזית ההסברתית על-מנת להפריך סטראוטיפים שקריים ולתווך עבור האנשים הפסיכו-נורמטיביים את מופרעי הנפש והמצב רוח כאנשים רגילים לחלוטין כמעט מכל בחינה שיכולים לקחת חלק פעיל ומשמעותי בחברה הוא מאבק קשה מספיק גם ללא שאנשי העולם הטיפולי יבצעו טעויות טכנוקרטיות בעלות השלכות מעשיות שמוציאות למופרעי הנפש והמצב רוח שם רע, כמו לדוגמה לקטלג מחלות נפש כהפרעות נפשיות ולשים מתמודדי נפש תחת אותה מטרייה יחד עם מופרעי נפש, כאשר ההבדל בין מתמודדי ומופרעי נפש הוא מהותי, וכאשר אנשים מתמודדים אכן זקוקים להתייחסות אחרת ומיוחדת מן החברה, שלא כמו מופרעי נפש, שלהם יכולת השתלבות גבוהה שרק צריך לתת להם הזדמנויות בשביל לממש.

חלק ג': על ההבדלים שבין מניה-דפרסיה להפרעות נפש בכלל והפרעות מצב רוח בפרט:

אז אם כך, ואחרי כל זה, מדוע המאניה-דפרסיה היא כל-כך נוראה? מה מפריד אותה ומבדיל אותה מהפרעות נפש בכלל והפרעות מצב הרוח בפרט? מדוע מדובר במחלת נפש, וכפי מה שמוסבר בכותרת, אחת כזאת שהיא קשה ואכזרית, שקורעת את הנשמה לאלף גזרים, שפוצעת את הנפש, ושמתישה את הגוף עד לכדי אפיסת כוחות?

בואו נתחיל באמת ונבהיר את פשר הדבר.

1. הבדלים משמעותיים בדרגת ומהות המתרחש במסגרת מחלת הנפש המאניה-דפרסית בהשוואה לדרגת ומהות המתרחש בהפרעות נפשיות אמיתיות-בכל הקשור לאנשים מאניה-דפרסיים, הספרות הרפואית בנושא מספרת לנו על אנשים קשים, מעצבנים, מציקים, מקללים ואובססיביים, בעלי נטיות כפייתיות וטורדניות, השנואים על סביבתם לאחר שהשניאו את עצמם עליה, ובעלי אישיות הנוטה לקונפליקטים אשר מתווכחים עם כל אדם שהם מדברים איתו, כולל אנשים כל-כך עדינים, מקסימים ונעימי הליכות שזה על גבול הבלתי אפשרי להיכנס איתם לריב אמיתי, מה שכמובן רק מעיד על גודלה של הבעיה שלהם.

אלו אנשים שהמחלה שלהם תופסת אותם בזרוע ופשוט מרימה אותם באוויר, זורקת ומשליכה אותם לכל עבר, ומטיחה אותם בכל העוצמה האפשרית אנה ואנה כמו בובות סמרטוטים חסרות כל יכולת או מסוגלות להתנגד.

אלו אנשים שמחלת הנפש המאניה-דפרסית שלהים מרימה אותם באוויר וקורעת אותם לאלף אלפי גזרים.

מדובר במחלה קשה שמביאה את המתמודדים איתה ממצב של התעלות רוח מיוחדת ועד לדיכאון קשה, הכול בכזאת קלות ובכזות מהירות, ללא הכרח של תלות בנסיבות חיצוניות, וכאשר קיימות נסיבות חיצוניות, התנודות רק קשות יותר ואלימות יותר.

מדובר במחלת נפש שמביאה את האדם המתמודד איתה מאיגרא רימא לבירא עמיקתא, בטנגו קשה ואכזרי של היקרעות והישסעות הנפש, ופציעת וצילוק הנשמה.

מדובר בתסמינים קיצוניים המלווים בתפקוד נמוך, שזהו מאפיין של מחלות נפש. הפרעות נפש, אינן מאופיינות בתסמינים קיצוניים ואינן מאופיינות בתפקוד נמוך.

מדובר בהבדלים גדולים ומשמעותיים הן בדרגת החומרה של המתרחש, והן בכל הקשור למהות מה שמתרחש, בהשוואה להפרעות נפשיות והפרעות נפשיות מסוג של הפרעות מצב רוח.

2. קטלוג המאניה-דפרסיה על-ידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בכל הספרים שלהם-עוד מעניין לשים לב לצורת ואופי הקטלוג המדעי-פסיכולוגי של מחלת הנפש המאניה-דפרסית. עד עצם היום הזה, ושני ספרי DSM אחרי ה-DSM 3, ה-DSM הנוכחי, ה-DSM 5, ואפילו שהוא משבץ את המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש וכהפרעת מצב רוח, הוא מקדיש למחלת הנפש המאניה-דפרסית פרק שלם משל עצמה בנפרד משאר הפרעות מצב הרוח, שעליהן מדובר כולן, אמנם אחת-אחת, אך יחדיו באותו הפרק, בצורה שכאילו כמו מרמזת ומעידה שעמוק בפנים, הפסיכולוגים המודרניים יודעים שלא מדובר בהפרעת נפש ככל הפרעות הנפש, ושלמעשה הגדרתה כהפרעת נפש היא טעות שאותה הם עוד יתקנו בבוא הימים, ואפילו עוד בימי הגדרתם השגויה אותה כהפרעה נפשית, הם מסרבים להתייחס אליה כאל כל שאר ההפרעות הנפשיות, ונותנים לה יחס מיוחד בספרים של עצמם, באופן המרמז על הקטלוג הנכון והראוי עבור המניה-דפרסיה.

3. הדמות המטפלת של האדם המאניה-דפרסי-עוד חשוב לשים לב לדמות המטפלת של האדם המאניה-דפרסי. זהו פרט ידוע ומוכר שבשעה שמופרעי נפש בכלל ומופרעי מצב רוח בפרט מטופלים על-ידי פסיכולוגים, חולי נפש מטופלים על-ידי פסיכיאטרים, וזאת כתוצאה של הצורך שלהם לנטול תרופות, בשעה שרוב מופרעי הנפש אינם נזקקים לתרופות ולא נוטלים כאלו.

אם מאניה-דפרסיים הם מופרעי נפש ולא חולי נפש, למה הם נזקקים לתרופות במקום שלא להזדקק לתרופות, ולמה הם נפגשים עם פסיכיאטרים במקום פסיכולוגים?

4. סוג התרופות-כאשר מופרעי נפש ושלא כמו בדרך כלל, כבר נזקקים לתרופות, התרופות שהם נזקקים להן הם אינן אנטי-פסיכוטיות. התרופות שאנשים מאניה-דפרסיים נוטלים הן תרופות אנטי-פסיכוטיות. ההבדל בין תרופות לא אנטי-פסיכופתיות לתרופות אנטי-פסיכוטיות הוא שתרופות לא אנטי-פסיכוטיות מיועדות למופרעי נפש. תרופות אנטי-פסיכוטיות מיועדות לחולי נפש.

5. הרקע של המאניה-דפרסיה-הפרעות נפש בדרך כלל מתאפיינות ברקע סביבתי-חברתי בעייתי, שהוא הגורם להפרעת הנפש. מחלות נפש בדרך כלל מתאפיינות ברקע-נוירו-ביולוגי בעייתי, שהוא הגורם למחלת הנפש. עם מחלות נפש, בדרך כלל מה שקרה וקורה זה שמשהו השתבש "שם למעלה". "בקופסה". משהו ניזוק או לא מתפקד נכון ברמה הנוירו-ביולוגית-הפיזית-החומרית. הרקע של המאניה-דפרסיה, חשוב לשים לב ולהבין, הוא נוירו-ביולוגי. לא מדובר באירוע קשה בעבר. מדובר במוח "דפוק".

6. אשפוזים במוסדות פסיכיאטריים-מופרעי נפש בדרך כלל לא יתאשפזו במוסדות לחולי רוח, כאשר חולי נפש בדרך כלל כן. אנשים עם מאניה-דפרסיה, מעניין לשים לב, מתאשפזים לסירוגין במוסדות לחולי רוח, לפעמים מרצון, לפעמים בכפייה, בתדירות משמעותית גבוהה יותר מאשר התדירות בה קורה הדבר למופרעי הנפש, וכאשר הדבר קורה, תנאי האשפוז שלהם חמורים יותר. הדלת ננעלת מבחוץ במקום מבפנים. קושרים אותם לעיתים קרובות יותר. לוקחים מהם את השרוכים של הנעליים ואת החגורה מחשש להתאבדות. לעיתים הם גם מקבלים טיפול בנזעי חשמל, שהינו טיפול נדיר עבור מופרעי נפש.

7. בלבול עם סכיזופרניה-בפסיכולוגיה יש דבר שנקרא "אבחנה מבדלת". "אבחנה מבדלת" זה כשאתה בתור מטפל בודק טוב-טוב שלמטופל שלך יש את מה שאתה חושב שיש לו, ולכן אתה גם בודק בנוגע אליו את האפשרות שאולי יש לו מצב שונה אבל דומה, ולכן אתה צריך לעבור על כל המצבים הדומים והסימפטומים שלהם בשביל לוודא שלמטופל אין שום מצב אחר, והמצב שלו הוא באמת מה שאתה חושב שיש לו, כאשר לכל מצב יש רשימה נלווית של אבחנות מבדלות של דברים דומים שיכולים להיות למטופל במקום המצב הזה, וצריך לוודא שלמטופל אין אף אחד מהם לפני מתן אבחנה רשמית.

ברשימת האבחנות המבדלות של המאניה-דפרסיה, ובין המצבים "הקרובים" שכל מטפל צריך להיזהר בקביעתו בנוגע למטופל שהוא מאניה-דפרסי שלמטופל אין את אחד מהמצבים האלו במקום, מצויה מחלת הסכיזופרניה. הקשה והנוראה שבמחלות הנפש הגדולות והנפוצות. זה לבדו, אומר הכול, כמו גם הנקודה הגדולה והחשובה ביותר, ולכן החלטתי לשמור את זה לסוף.

חלק ד': על מקור הטעות של הפסיכולוגים בהגדרתם מחדש השגויה את המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש במקום מחלת הנפש שהיא באמת:

1. התייפייפות הנפש של הליברלים באקדמיה-לא שאני אומר שאני לא ליברל או כן ליברל או מה שלא יהיה. ככלל אני לא מדבר על פוליטיקה וזה גם לא משנה בכלל וזה גם לא צריך לשנות וזאת הנקודה. כשהפוליטיקה מתחילה להיכנס לאקדמיה, זה מתי שטעויות מתחילות לקרות. אנחנו לא צריכים להכניס פוליטיקה לתוך המדע שלנו, ועצם זה שאנחנו מכניסים, זאת הסיבה ללא מעט טעויות בלא מעט מדעים, כמו גם, ובין היתר, ההגדרה מחדש השגויה של המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש במקום מחלת הנפש שהיא באמת.

אז, כיצד שליטת השמאל הליברלי באקדמיה גרמה, לא בתור גורם יחיד אבל כאחד מכמה גורמים, להגדרתה מחדש של המחלה המאניה-דפרסית כהפרעת נפש?

וובכן, כולנו מכירים את השמאל. האנשים האלו הם ליברלים, סקרנים, אנשי העולם הגדול. יש בהם הרבה סובלנות, הרבה פתיחות, והרבה הכלה. לפעמים, יותר מידי, מה שעלול להוביל אותן לתת לגיטימציה פסולה ושאינה במקומה לתופעות המצויות בתחום האפור.
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
כאשר יש לנו שמאלנים באקדמיה בכלל ובמדע הפסיכולוגיה בפרט, שזאת לא בעיה כשלעצמה, אבל כאשר אנחנו נותנים להם להכניס את הפוליטיקה שלהם לתוך המדע, במקרה שלנו, מדע הפסיכולוגיה, ובגלל הפתיחות הזאת, הקבלה הזאת, והסובלנות הזאת, הם עלולים לרצות או לנסות לקחת מחלות נפש או מצבים כאלו ואחרים, שבואו נגיד שהם לדוגמה מהדרג הנמוך של הקטגוריה שהם משתייכים אליה, והם עלולים לרצות ולנסות להוריד את המצב המדובר קטגוריה, מתוך ההכלה שלהם, הפתיחות שלהם, הסובלנות שלהם, התייפייפות הנפש שלהם, והרצון שלהם לתת ולאפשר לאנשים להרגיש טוב עם עצמם, אפילו על חשבון המדע האמיתי, ומה שההגדרות של הדברים באמת צריכות להיות, וכאשר זה קורה, זאת בעיה.

2. השתייכות מחלת הנפש המאניה-דפרסית אל הדרג הנמוך באופן יחסי של מחלות הנפש-ככל שטעות מסוימת היא יותר בוטה, כך פחות סביר לעשות אותה, וזה חלק מהבעיה שלנו פה, ואחת הסיבות המרכזיות לכך שמחלת הנפש המאניה-דפרסית הוגדרה מחדש שלא בצדק כהפרעה נפשית בלבד.

אתם מבינים, מחלת הנפש המאניה-דפרסית היא אכן מחלת נפש, אך עם כל הקושי של המחלה הזאת, היא עדיין מחלת נפש בדרג נמוך, באופן יחסי למחלות נפש אחרות, גרועות אף ממנה, לדוגמה סכיזופרניה. הדבר הזה מביא את המאניה-דפרסיה ודוחק אותה, ברמה היחסית והסובייקטיבית, למקום נמוך באופן יחסי בהשוואה לרוב מחלות הנפש האחרות, גם אם עדיין מדובר במחלת נפש קשה, אכזרית וכואבת ברמה האובייקטיבית והמהותית.

הדירוג הנמוך באופן יחסי וסובייקטיבי של המאניה-דפרסיה בתוך רשימת מחלות הנפש למעשה עזר ותרם לפסיכולוגים של סוף שנות השבעים לאבחן מחדש ולקטלג מחדש, באופן שגוי לחלוטין, את המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש קשה "בלבד", אך זוהי טעות.

על-מנת להבין שזאת טעות, ולהבחין בטעות זאת כטעות, עלינו לעשות שני דברים.

הדבר הראשון הוא לבחון את המאניה-דפרסיה ולהסתכל עליה במנותק ממחלות הנפש האחרות, מה שיאפשר להסתכל עליה, לראות אותה ולבחון אותה ברמה האובייקטיבית והמהותית, ולא ביחס למחלות נפש אחרות, מה שיאפשר לראות אותה עצמה, ולראות אותה באמת, מה שיאפשר ויעזור לראות את רמת החומרה האמיתית של המצב.

הדבר השני, הוא שאם כבר אנחנו מתעקשים להשוות, אז כמו מה שהפסיכולוגים של סוף שנות השבעים הסתכלו על המאניה-דפרסיה בהשוואה למחלות נפש אחרות והחליטו "אה...עזבו, זאת הפרעת נפש", כך ולשם ההוגנות עלינו להסתכל על המאניה-דפרסיה בהשוואה להפרעות נפש בכלל ולהפרעות מצב רוח בפרט. כאשר אנחנו עושים זאת, ואם נעשה זאת, אנחנו נראה ונבחין בדבר מעניין מאוד.

המאניה-דפרסיה היא הגרועה והנוראה שבהפרעות מצב הרוח, כמו גם אחת מהגרועות והנוראות שבהפרעות הנפש בכלל.

למעשה, היא יותר חמורה מכל הפרעות מצב הרוח והרוב הגדול מאוד של הפרעות הנפש, מאשר מה שהיא פחות חמורה מאשר הרוב הגדול של מחלות הנפש, מה שמראה, שגם אם יש קושי מסוים לשבץ אותה למקום מסוים באופן ספציפי, היא עוד פחות מתאימה לרשימת הפרעות הנפש, מה שלמעשה אומר ומוכיח, שהיא מחלת נפש.

אתם מבינים, אחת הטעויות שהובילו להגדרה מחדש השגויה, היא שהספיכולוגים של סוף שנות השבעים הסתכלו על המאניה-דפרסיה כמחלת נפש חלשה יחסית למחלות נפש אחרות, כאשר למעשה, הם היו צריכים להסתכל עליה כעל חמורה בהשוואה לכמעט כל הפרעה נפשית אפשרית, ולהשאיר אותה במקומה ובהגדרתה כמחלת נפש.

3. האופי הרגשי, הרגשני והמתרגש של מחלת הנפש המאניה-דפרסית-לרוב הגדול של מחלות הנפש יש ביטויים משמעותיים במימדי החשיבה וההתנהגות-מחשבות שווא, דלוזיות, התנהגות פיזית ששמה את האדם ואת סביבתו בסכנה פיזית חמורה וכדומה'.

למאניה-דפרסיה יש כמובן היבטים של מחשבות כוזבות והתנהגות מסוכנת, אבל ברמה נמוכה יותר על-פי רוב מאשר אצל רוב חולי הנפש האחרים.

אמנם הם אנשים בלתי נסבלים כפי מה שתואר מוקדם יותר במאמר זה, אך בכל זאת, ובהשוואה לחולי נפש אחרים, חשיבתם והתנהגותם אינן מוטרפות באותה המידה. אם כבר, צורת הביטוי העיקרית והמשמעותית של המחלה היא בעולם הרגשי, וכשזה "בעיקר הרגשות" שמשובשים בצורה קשה, והחשיבה וההתנהגות משובשים במידה קלה-בינונית, אלא אם כן בדיוק נמצאים באיזושהי אפיזודה קשה, קל לזלזל בזה, בצורה לא נכונה ולא ראויה כמובן, ולהגיע למסקנות שגויות באשר לחומרת המצב. כמו לדוגמה שאולי לא מדובר במחלת נפש (דווקא כן) אלא אולי בהפרעה נפשית (דווקא לא).

כמובן שזה גם לא עוזר שממש יש רשימה שלמה של הפרעות נפש הסובבות סביב העולם הרגשי, "הפרעות מצב רוח" קוראים להן, מה שרק עזר בזמנו לאבחן מחדש באופן שגוי את המניה-דפרסיה כהפרעת נפש רגשית (היא לא) ועוזר להמשיך לאבחן אותה כך עד עצם היום הזה.

אך בכל זאת, הבעיה היא שהפערים הם עדיין גדולים מידי, ועם כל הכבוד לרשימת "הפרעות הנפש הרגשיות", מקומה של המניה-דפרסיה, פשוט בעקבות חומרתה הרבה בהשוואה לכל הפרעת נפש רגשית אפשרית ("הפרעת מצב רוח" הוא המינוח התקני), הוא עדיין אינו איתן.

אם כבר, ייתכן ששגיאת השיבוץ מחדש של מחלת הנפש המניה-דפרסית אל תוך רשימת הפרעות מצב הרוח, ותיקון שגיאה זאת בבוא היום, ורצוננו להימנע משגיאה זאת שוב פעם בעתיד, זוהי למעשה ההזדמנות שלנו, בבוא היום וכאשר נבין את טעותנו ונחזיר מחדש את מחלת הנפש המניה-דפרסית בחזרה אל רשימת מחלות הנפש, להתחיל רשימת מחלות נפש חדשה, מטרייה חדשה של מחלות נפש, שאליה נשייך את כל מחלות הנפש שאופי ההתבטאות העיקרי שלהן הוא רגשי, מה שימנע מאיתנו בעתיד לקרוא למחלות נפש בעלי התבטאות בעיקר רגשית "הפרעות נפש" כי זה "בעיקר הרגש שמשובש" וכי כבר ממש יש רשימה של הפרעות נפש רגשיות.

מה בנוגע ל..."מחלות מצב רוח"? המניה-דפרסיה תהיה כמובן מחלת הנפש הראשונה שתוכל להיכלל תחת קטגוריה זאת.

לסיום, וכהערת אגב, ובגלל קשר רופף מסוים בין זה לבין נושא מאמר זה בעקבות דמיון מסוים בכל הקשור להגדרות לא נכונות ושיבוצים לא נכונים של מצבים נפשיים, האם ידעתם שדנים כיום בעולם הפסיכולוגיה על האפשרות להוציא את הפדופיליה מרשימת הפאראפיליות המיניות, ולהכיר בה כאוריינטציה מינית לגיטימית? לפחות במקרה של "Non-offending pedophiles"? האם ידעתם את זה?

מה קרה לנו? מה קרה למדע שלנו? מה אנחנו עושים?

has the entire world gone insane?

תודה רבה לכולם,

אני הייתי מאור פז,

גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה,

הגאון הגדול ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בכל הזמנים.

02-09-2015-19-24-07.png
 
למעלה