hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה,
הגאון הגדול ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בכל הזמנים.
חלק א': הרקע ההיסטורי:
עכשיו אתם בטח מצפים למאמר שלם עם טוויסט שייחשף במהלכו, וחידוש כלשהו שאני מביא אל השולחן. אל תדאגו, מאמר שלם יהיה, אבל בוודאי תופתעו לשמוע, ויכול להיות שפספסתם את זה, אבל הטוויסט למעשה נמצא כבר בכותרת.
אתם מבינים, כיום, מאניה-דפרסיה לא נחשבת למחלת נפש. מאניה-דפרסיה, או בשמה האחר, "הפרעת אישיות דו-קוטבית", נחשבת להפרעה נפשית, אותה נוהגים כיום לכלול תחת המטרייה של הפרעות מצב הרוח (סוג של הפרעות נפשיות מדרג נמוך יחסית), ומכאן אחד משמותיה הנוכחיים, זה שאוזכר זה עתה, "הפרעת" אישיות דו-קוטבית.
העניין הוא, שבעוד שאמנם ובהתחלה מחלת הנפש המאניה-דפרסית התחילה את דרכה במדע הפסיכולוגיה כמחלת נפש, הוגדרה כמחלת נפש מרגע הגדרתה לראשונה, והוכנסה לרשימת מחלות הנפש בהתאם, היכן שנמצא מקומה, הבעיה היא שהפסיכולוגים של המאה ה-20 המאוחרת עשו טעות קשה וחמורה, וב-1 במאי של שנת 1980, ועם פרסומו של ה-DSM 3, הם הוציאו את מחלת הנפש המאניה-דפרסית מרשימת מחלות הנפש וקטלגו אותה מחדש שלא בצדק כהפרעת נפש.
כאילו שהעוול שנעשה בצעד זה למופרעי הנפש לא גרוע מספיק, רק תראו, תקלטו ותבינו את גודלה של הזוועה והתועבה, הם לא רק הוציאו את המאניה-דפרסיה מרשימת מחלות הנפש והכניסו אותה לרשימת הפרעות הנפש, אלא עוד הוסיפו חטא על פשע ועוד שמו אותה, והיא נמצאת כיום, תחת המטרייה הרחבה יותר של הפרעות המצב רוח, מה שעושה עוול נורא הן למאניה-דפרסיים, הן למופרעי הנפש בכלל, והן למופרעי מצב הרוח בפרט.
חלק ב': השלכות שגיאת שיבוץ מחלת הנפש המאניה-דפרסית ברשימת הפרעות הנפש ועוד תחת מטריית הפרעות המצב רוח החל משחרור ה-DSM 3 בשנת 1980:
שיבוץ המאניה-דפרסיה ברשימת הפרעות הנפש עושה למאניה-דפרסיים עוול נורא מכיוון שמוכרים להם שקר מתייפייף על כך שמצבם לא כזה נורא, מה שמפריע להם ומקשה עליהם ועל המטפלים שלהם להבין את רמת הקושי והחומרה של המצב ולטפל ברצינות הראויה, מכיוון שטיפול מתחיל לא רק בהודאה במצב, אלא גם בהודאה בחומרת המצב, מכיוון שאם אנו מודים במצב אך מתכחשים לחומרתו, אנחנו מעקרים את ההודאה במצב מהמשמעות שלה.
מצד שני, למופרעי הנפש בכלל ולמופרעי מצב הרוח בפרט, שיבוץ המאניה-דפרסיה ברשימת הפרעות הנפש וברשימת מופרעי מצב הרוח עושה עוול נורא מכיוון ששמים אותם שלא בצדק באותה קטגוריה עם חולי נפש, מה שמוציא למופרעי הנפש בכלל ומופרעי מצב הרוח בפרט שם רע, הן בעיני עצמם, שמסתכלים על המאניה-דפרסיים ואז משלים את עצמם שגם הם בדיוק כאלו, וחושבים גם הם על עצמם ומתייחסים גם הם אל עצמם כאל "משוגעים", והן בעיני אנשים נורמטיביים מן השורה, נעדרי הן מחלות נפש והן הפרעות נפש, שמסתכלים על המאניה-דפרסיים, ואז מסתכלים על מופרעי הנפש האמיתיים, ובהם מופרעי מצב הרוח, אלו שהם באמת מופרעי נפש ולא חולי נפש, וחושבים על מופרעי הנפש, ובהם מופרעי מצב הרוח שעוד מומים תחת אותה מטריית הפרעות נפש ממש יחדיו עם המאניה-דפרסיים, ומתייחסים אליהם גם כן כאל "משוגעים" (סליחה שאני אומר "משוגעים". בתור איש בריאות הנפש כמובן שאני יודע טוב יותר מאשר להשתמש במילים שכאלו, אבל אני מסתכל ומדבר עכשיו כאילו כמו מנקודת מבטם של ההדיוטים).
כל זה כאשר המאבק של מופרעי הנפש בכלל, של מופרעי מצב הרוח בפרט, ושל אנשי העולם הטיפולי בחזית ההסברתית על-מנת להפריך סטראוטיפים שקריים ולתווך עבור האנשים הפסיכו-נורמטיביים את מופרעי הנפש והמצב רוח כאנשים רגילים לחלוטין כמעט מכל בחינה שיכולים לקחת חלק פעיל ומשמעותי בחברה הוא מאבק קשה מספיק גם ללא שאנשי העולם הטיפולי יבצעו טעויות טכנוקרטיות בעלות השלכות מעשיות שמוציאות למופרעי הנפש והמצב רוח שם רע, כמו לדוגמה לקטלג מחלות נפש כהפרעות נפשיות ולשים מתמודדי נפש תחת אותה מטרייה יחד עם מופרעי נפש, כאשר ההבדל בין מתמודדי ומופרעי נפש הוא מהותי, וכאשר אנשים מתמודדים אכן זקוקים להתייחסות אחרת ומיוחדת מן החברה, שלא כמו מופרעי נפש, שלהם יכולת השתלבות גבוהה שרק צריך לתת להם הזדמנויות בשביל לממש.
חלק ג': על ההבדלים שבין מניה-דפרסיה להפרעות נפש בכלל והפרעות מצב רוח בפרט:
אז אם כך, ואחרי כל זה, מדוע המאניה-דפרסיה היא כל-כך נוראה? מה מפריד אותה ומבדיל אותה מהפרעות נפש בכלל והפרעות מצב הרוח בפרט? מדוע מדובר במחלת נפש, וכפי מה שמוסבר בכותרת, אחת כזאת שהיא קשה ואכזרית, שקורעת את הנשמה לאלף גזרים, שפוצעת את הנפש, ושמתישה את הגוף עד לכדי אפיסת כוחות?
בואו נתחיל באמת ונבהיר את פשר הדבר.
1. הבדלים משמעותיים בדרגת ומהות המתרחש במסגרת מחלת הנפש המאניה-דפרסית בהשוואה לדרגת ומהות המתרחש בהפרעות נפשיות אמיתיות-בכל הקשור לאנשים מאניה-דפרסיים, הספרות הרפואית בנושא מספרת לנו על אנשים קשים, מעצבנים, מציקים, מקללים ואובססיביים, בעלי נטיות כפייתיות וטורדניות, השנואים על סביבתם לאחר שהשניאו את עצמם עליה, ובעלי אישיות הנוטה לקונפליקטים אשר מתווכחים עם כל אדם שהם מדברים איתו, כולל אנשים כל-כך עדינים, מקסימים ונעימי הליכות שזה על גבול הבלתי אפשרי להיכנס איתם לריב אמיתי, מה שכמובן רק מעיד על גודלה של הבעיה שלהם.
אלו אנשים שהמחלה שלהם תופסת אותם בזרוע ופשוט מרימה אותם באוויר, זורקת ומשליכה אותם לכל עבר, ומטיחה אותם בכל העוצמה האפשרית אנה ואנה כמו בובות סמרטוטים חסרות כל יכולת או מסוגלות להתנגד.
אלו אנשים שמחלת הנפש המאניה-דפרסית שלהים מרימה אותם באוויר וקורעת אותם לאלף אלפי גזרים.
מדובר במחלה קשה שמביאה את המתמודדים איתה ממצב של התעלות רוח מיוחדת ועד לדיכאון קשה, הכול בכזאת קלות ובכזות מהירות, ללא הכרח של תלות בנסיבות חיצוניות, וכאשר קיימות נסיבות חיצוניות, התנודות רק קשות יותר ואלימות יותר.
מדובר במחלת נפש שמביאה את האדם המתמודד איתה מאיגרא רימא לבירא עמיקתא, בטנגו קשה ואכזרי של היקרעות והישסעות הנפש, ופציעת וצילוק הנשמה.
מדובר בתסמינים קיצוניים המלווים בתפקוד נמוך, שזהו מאפיין של מחלות נפש. הפרעות נפש, אינן מאופיינות בתסמינים קיצוניים ואינן מאופיינות בתפקוד נמוך.
מדובר בהבדלים גדולים ומשמעותיים הן בדרגת החומרה של המתרחש, והן בכל הקשור למהות מה שמתרחש, בהשוואה להפרעות נפשיות והפרעות נפשיות מסוג של הפרעות מצב רוח.
2. קטלוג המאניה-דפרסיה על-ידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בכל הספרים שלהם-עוד מעניין לשים לב לצורת ואופי הקטלוג המדעי-פסיכולוגי של מחלת הנפש המאניה-דפרסית. עד עצם היום הזה, ושני ספרי DSM אחרי ה-DSM 3, ה-DSM הנוכחי, ה-DSM 5, ואפילו שהוא משבץ את המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש וכהפרעת מצב רוח, הוא מקדיש למחלת הנפש המאניה-דפרסית פרק שלם משל עצמה בנפרד משאר הפרעות מצב הרוח, שעליהן מדובר כולן, אמנם אחת-אחת, אך יחדיו באותו הפרק, בצורה שכאילו כמו מרמזת ומעידה שעמוק בפנים, הפסיכולוגים המודרניים יודעים שלא מדובר בהפרעת נפש ככל הפרעות הנפש, ושלמעשה הגדרתה כהפרעת נפש היא טעות שאותה הם עוד יתקנו בבוא הימים, ואפילו עוד בימי הגדרתם השגויה אותה כהפרעה נפשית, הם מסרבים להתייחס אליה כאל כל שאר ההפרעות הנפשיות, ונותנים לה יחס מיוחד בספרים של עצמם, באופן המרמז על הקטלוג הנכון והראוי עבור המניה-דפרסיה.
3. הדמות המטפלת של האדם המאניה-דפרסי-עוד חשוב לשים לב לדמות המטפלת של האדם המאניה-דפרסי. זהו פרט ידוע ומוכר שבשעה שמופרעי נפש בכלל ומופרעי מצב רוח בפרט מטופלים על-ידי פסיכולוגים, חולי נפש מטופלים על-ידי פסיכיאטרים, וזאת כתוצאה של הצורך שלהם לנטול תרופות, בשעה שרוב מופרעי הנפש אינם נזקקים לתרופות ולא נוטלים כאלו.
אם מאניה-דפרסיים הם מופרעי נפש ולא חולי נפש, למה הם נזקקים לתרופות במקום שלא להזדקק לתרופות, ולמה הם נפגשים עם פסיכיאטרים במקום פסיכולוגים?
4. סוג התרופות-כאשר מופרעי נפש ושלא כמו בדרך כלל, כבר נזקקים לתרופות, התרופות שהם נזקקים להן הם אינן אנטי-פסיכוטיות. התרופות שאנשים מאניה-דפרסיים נוטלים הן תרופות אנטי-פסיכוטיות. ההבדל בין תרופות לא אנטי-פסיכופתיות לתרופות אנטי-פסיכוטיות הוא שתרופות לא אנטי-פסיכוטיות מיועדות למופרעי נפש. תרופות אנטי-פסיכוטיות מיועדות לחולי נפש.
5. הרקע של המאניה-דפרסיה-הפרעות נפש בדרך כלל מתאפיינות ברקע סביבתי-חברתי בעייתי, שהוא הגורם להפרעת הנפש. מחלות נפש בדרך כלל מתאפיינות ברקע-נוירו-ביולוגי בעייתי, שהוא הגורם למחלת הנפש. עם מחלות נפש, בדרך כלל מה שקרה וקורה זה שמשהו השתבש "שם למעלה". "בקופסה". משהו ניזוק או לא מתפקד נכון ברמה הנוירו-ביולוגית-הפיזית-החומרית. הרקע של המאניה-דפרסיה, חשוב לשים לב ולהבין, הוא נוירו-ביולוגי. לא מדובר באירוע קשה בעבר. מדובר במוח "דפוק".
6. אשפוזים במוסדות פסיכיאטריים-מופרעי נפש בדרך כלל לא יתאשפזו במוסדות לחולי רוח, כאשר חולי נפש בדרך כלל כן. אנשים עם מאניה-דפרסיה, מעניין לשים לב, מתאשפזים לסירוגין במוסדות לחולי רוח, לפעמים מרצון, לפעמים בכפייה, בתדירות משמעותית גבוהה יותר מאשר התדירות בה קורה הדבר למופרעי הנפש, וכאשר הדבר קורה, תנאי האשפוז שלהם חמורים יותר. הדלת ננעלת מבחוץ במקום מבפנים. קושרים אותם לעיתים קרובות יותר. לוקחים מהם את השרוכים של הנעליים ואת החגורה מחשש להתאבדות. לעיתים הם גם מקבלים טיפול בנזעי חשמל, שהינו טיפול נדיר עבור מופרעי נפש.
7. בלבול עם סכיזופרניה-בפסיכולוגיה יש דבר שנקרא "אבחנה מבדלת". "אבחנה מבדלת" זה כשאתה בתור מטפל בודק טוב-טוב שלמטופל שלך יש את מה שאתה חושב שיש לו, ולכן אתה גם בודק בנוגע אליו את האפשרות שאולי יש לו מצב שונה אבל דומה, ולכן אתה צריך לעבור על כל המצבים הדומים והסימפטומים שלהם בשביל לוודא שלמטופל אין שום מצב אחר, והמצב שלו הוא באמת מה שאתה חושב שיש לו, כאשר לכל מצב יש רשימה נלווית של אבחנות מבדלות של דברים דומים שיכולים להיות למטופל במקום המצב הזה, וצריך לוודא שלמטופל אין אף אחד מהם לפני מתן אבחנה רשמית.
ברשימת האבחנות המבדלות של המאניה-דפרסיה, ובין המצבים "הקרובים" שכל מטפל צריך להיזהר בקביעתו בנוגע למטופל שהוא מאניה-דפרסי שלמטופל אין את אחד מהמצבים האלו במקום, מצויה מחלת הסכיזופרניה. הקשה והנוראה שבמחלות הנפש הגדולות והנפוצות. זה לבדו, אומר הכול, כמו גם הנקודה הגדולה והחשובה ביותר, ולכן החלטתי לשמור את זה לסוף.
חלק ד': על מקור הטעות של הפסיכולוגים בהגדרתם מחדש השגויה את המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש במקום מחלת הנפש שהיא באמת:
1. התייפייפות הנפש של הליברלים באקדמיה-לא שאני אומר שאני לא ליברל או כן ליברל או מה שלא יהיה. ככלל אני לא מדבר על פוליטיקה וזה גם לא משנה בכלל וזה גם לא צריך לשנות וזאת הנקודה. כשהפוליטיקה מתחילה להיכנס לאקדמיה, זה מתי שטעויות מתחילות לקרות. אנחנו לא צריכים להכניס פוליטיקה לתוך המדע שלנו, ועצם זה שאנחנו מכניסים, זאת הסיבה ללא מעט טעויות בלא מעט מדעים, כמו גם, ובין היתר, ההגדרה מחדש השגויה של המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש במקום מחלת הנפש שהיא באמת.
אז, כיצד שליטת השמאל הליברלי באקדמיה גרמה, לא בתור גורם יחיד אבל כאחד מכמה גורמים, להגדרתה מחדש של המחלה המאניה-דפרסית כהפרעת נפש?
וובכן, כולנו מכירים את השמאל. האנשים האלו הם ליברלים, סקרנים, אנשי העולם הגדול. יש בהם הרבה סובלנות, הרבה פתיחות, והרבה הכלה. לפעמים, יותר מידי, מה שעלול להוביל אותן לתת לגיטימציה פסולה ושאינה במקומה לתופעות המצויות בתחום האפור.
הגאון הגדול ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בכל הזמנים.
חלק א': הרקע ההיסטורי:
עכשיו אתם בטח מצפים למאמר שלם עם טוויסט שייחשף במהלכו, וחידוש כלשהו שאני מביא אל השולחן. אל תדאגו, מאמר שלם יהיה, אבל בוודאי תופתעו לשמוע, ויכול להיות שפספסתם את זה, אבל הטוויסט למעשה נמצא כבר בכותרת.
אתם מבינים, כיום, מאניה-דפרסיה לא נחשבת למחלת נפש. מאניה-דפרסיה, או בשמה האחר, "הפרעת אישיות דו-קוטבית", נחשבת להפרעה נפשית, אותה נוהגים כיום לכלול תחת המטרייה של הפרעות מצב הרוח (סוג של הפרעות נפשיות מדרג נמוך יחסית), ומכאן אחד משמותיה הנוכחיים, זה שאוזכר זה עתה, "הפרעת" אישיות דו-קוטבית.
העניין הוא, שבעוד שאמנם ובהתחלה מחלת הנפש המאניה-דפרסית התחילה את דרכה במדע הפסיכולוגיה כמחלת נפש, הוגדרה כמחלת נפש מרגע הגדרתה לראשונה, והוכנסה לרשימת מחלות הנפש בהתאם, היכן שנמצא מקומה, הבעיה היא שהפסיכולוגים של המאה ה-20 המאוחרת עשו טעות קשה וחמורה, וב-1 במאי של שנת 1980, ועם פרסומו של ה-DSM 3, הם הוציאו את מחלת הנפש המאניה-דפרסית מרשימת מחלות הנפש וקטלגו אותה מחדש שלא בצדק כהפרעת נפש.
כאילו שהעוול שנעשה בצעד זה למופרעי הנפש לא גרוע מספיק, רק תראו, תקלטו ותבינו את גודלה של הזוועה והתועבה, הם לא רק הוציאו את המאניה-דפרסיה מרשימת מחלות הנפש והכניסו אותה לרשימת הפרעות הנפש, אלא עוד הוסיפו חטא על פשע ועוד שמו אותה, והיא נמצאת כיום, תחת המטרייה הרחבה יותר של הפרעות המצב רוח, מה שעושה עוול נורא הן למאניה-דפרסיים, הן למופרעי הנפש בכלל, והן למופרעי מצב הרוח בפרט.
חלק ב': השלכות שגיאת שיבוץ מחלת הנפש המאניה-דפרסית ברשימת הפרעות הנפש ועוד תחת מטריית הפרעות המצב רוח החל משחרור ה-DSM 3 בשנת 1980:
שיבוץ המאניה-דפרסיה ברשימת הפרעות הנפש עושה למאניה-דפרסיים עוול נורא מכיוון שמוכרים להם שקר מתייפייף על כך שמצבם לא כזה נורא, מה שמפריע להם ומקשה עליהם ועל המטפלים שלהם להבין את רמת הקושי והחומרה של המצב ולטפל ברצינות הראויה, מכיוון שטיפול מתחיל לא רק בהודאה במצב, אלא גם בהודאה בחומרת המצב, מכיוון שאם אנו מודים במצב אך מתכחשים לחומרתו, אנחנו מעקרים את ההודאה במצב מהמשמעות שלה.
מצד שני, למופרעי הנפש בכלל ולמופרעי מצב הרוח בפרט, שיבוץ המאניה-דפרסיה ברשימת הפרעות הנפש וברשימת מופרעי מצב הרוח עושה עוול נורא מכיוון ששמים אותם שלא בצדק באותה קטגוריה עם חולי נפש, מה שמוציא למופרעי הנפש בכלל ומופרעי מצב הרוח בפרט שם רע, הן בעיני עצמם, שמסתכלים על המאניה-דפרסיים ואז משלים את עצמם שגם הם בדיוק כאלו, וחושבים גם הם על עצמם ומתייחסים גם הם אל עצמם כאל "משוגעים", והן בעיני אנשים נורמטיביים מן השורה, נעדרי הן מחלות נפש והן הפרעות נפש, שמסתכלים על המאניה-דפרסיים, ואז מסתכלים על מופרעי הנפש האמיתיים, ובהם מופרעי מצב הרוח, אלו שהם באמת מופרעי נפש ולא חולי נפש, וחושבים על מופרעי הנפש, ובהם מופרעי מצב הרוח שעוד מומים תחת אותה מטריית הפרעות נפש ממש יחדיו עם המאניה-דפרסיים, ומתייחסים אליהם גם כן כאל "משוגעים" (סליחה שאני אומר "משוגעים". בתור איש בריאות הנפש כמובן שאני יודע טוב יותר מאשר להשתמש במילים שכאלו, אבל אני מסתכל ומדבר עכשיו כאילו כמו מנקודת מבטם של ההדיוטים).
כל זה כאשר המאבק של מופרעי הנפש בכלל, של מופרעי מצב הרוח בפרט, ושל אנשי העולם הטיפולי בחזית ההסברתית על-מנת להפריך סטראוטיפים שקריים ולתווך עבור האנשים הפסיכו-נורמטיביים את מופרעי הנפש והמצב רוח כאנשים רגילים לחלוטין כמעט מכל בחינה שיכולים לקחת חלק פעיל ומשמעותי בחברה הוא מאבק קשה מספיק גם ללא שאנשי העולם הטיפולי יבצעו טעויות טכנוקרטיות בעלות השלכות מעשיות שמוציאות למופרעי הנפש והמצב רוח שם רע, כמו לדוגמה לקטלג מחלות נפש כהפרעות נפשיות ולשים מתמודדי נפש תחת אותה מטרייה יחד עם מופרעי נפש, כאשר ההבדל בין מתמודדי ומופרעי נפש הוא מהותי, וכאשר אנשים מתמודדים אכן זקוקים להתייחסות אחרת ומיוחדת מן החברה, שלא כמו מופרעי נפש, שלהם יכולת השתלבות גבוהה שרק צריך לתת להם הזדמנויות בשביל לממש.
חלק ג': על ההבדלים שבין מניה-דפרסיה להפרעות נפש בכלל והפרעות מצב רוח בפרט:
אז אם כך, ואחרי כל זה, מדוע המאניה-דפרסיה היא כל-כך נוראה? מה מפריד אותה ומבדיל אותה מהפרעות נפש בכלל והפרעות מצב הרוח בפרט? מדוע מדובר במחלת נפש, וכפי מה שמוסבר בכותרת, אחת כזאת שהיא קשה ואכזרית, שקורעת את הנשמה לאלף גזרים, שפוצעת את הנפש, ושמתישה את הגוף עד לכדי אפיסת כוחות?
בואו נתחיל באמת ונבהיר את פשר הדבר.
1. הבדלים משמעותיים בדרגת ומהות המתרחש במסגרת מחלת הנפש המאניה-דפרסית בהשוואה לדרגת ומהות המתרחש בהפרעות נפשיות אמיתיות-בכל הקשור לאנשים מאניה-דפרסיים, הספרות הרפואית בנושא מספרת לנו על אנשים קשים, מעצבנים, מציקים, מקללים ואובססיביים, בעלי נטיות כפייתיות וטורדניות, השנואים על סביבתם לאחר שהשניאו את עצמם עליה, ובעלי אישיות הנוטה לקונפליקטים אשר מתווכחים עם כל אדם שהם מדברים איתו, כולל אנשים כל-כך עדינים, מקסימים ונעימי הליכות שזה על גבול הבלתי אפשרי להיכנס איתם לריב אמיתי, מה שכמובן רק מעיד על גודלה של הבעיה שלהם.
אלו אנשים שהמחלה שלהם תופסת אותם בזרוע ופשוט מרימה אותם באוויר, זורקת ומשליכה אותם לכל עבר, ומטיחה אותם בכל העוצמה האפשרית אנה ואנה כמו בובות סמרטוטים חסרות כל יכולת או מסוגלות להתנגד.
אלו אנשים שמחלת הנפש המאניה-דפרסית שלהים מרימה אותם באוויר וקורעת אותם לאלף אלפי גזרים.
מדובר במחלה קשה שמביאה את המתמודדים איתה ממצב של התעלות רוח מיוחדת ועד לדיכאון קשה, הכול בכזאת קלות ובכזות מהירות, ללא הכרח של תלות בנסיבות חיצוניות, וכאשר קיימות נסיבות חיצוניות, התנודות רק קשות יותר ואלימות יותר.
מדובר במחלת נפש שמביאה את האדם המתמודד איתה מאיגרא רימא לבירא עמיקתא, בטנגו קשה ואכזרי של היקרעות והישסעות הנפש, ופציעת וצילוק הנשמה.
מדובר בתסמינים קיצוניים המלווים בתפקוד נמוך, שזהו מאפיין של מחלות נפש. הפרעות נפש, אינן מאופיינות בתסמינים קיצוניים ואינן מאופיינות בתפקוד נמוך.
מדובר בהבדלים גדולים ומשמעותיים הן בדרגת החומרה של המתרחש, והן בכל הקשור למהות מה שמתרחש, בהשוואה להפרעות נפשיות והפרעות נפשיות מסוג של הפרעות מצב רוח.
2. קטלוג המאניה-דפרסיה על-ידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בכל הספרים שלהם-עוד מעניין לשים לב לצורת ואופי הקטלוג המדעי-פסיכולוגי של מחלת הנפש המאניה-דפרסית. עד עצם היום הזה, ושני ספרי DSM אחרי ה-DSM 3, ה-DSM הנוכחי, ה-DSM 5, ואפילו שהוא משבץ את המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש וכהפרעת מצב רוח, הוא מקדיש למחלת הנפש המאניה-דפרסית פרק שלם משל עצמה בנפרד משאר הפרעות מצב הרוח, שעליהן מדובר כולן, אמנם אחת-אחת, אך יחדיו באותו הפרק, בצורה שכאילו כמו מרמזת ומעידה שעמוק בפנים, הפסיכולוגים המודרניים יודעים שלא מדובר בהפרעת נפש ככל הפרעות הנפש, ושלמעשה הגדרתה כהפרעת נפש היא טעות שאותה הם עוד יתקנו בבוא הימים, ואפילו עוד בימי הגדרתם השגויה אותה כהפרעה נפשית, הם מסרבים להתייחס אליה כאל כל שאר ההפרעות הנפשיות, ונותנים לה יחס מיוחד בספרים של עצמם, באופן המרמז על הקטלוג הנכון והראוי עבור המניה-דפרסיה.
3. הדמות המטפלת של האדם המאניה-דפרסי-עוד חשוב לשים לב לדמות המטפלת של האדם המאניה-דפרסי. זהו פרט ידוע ומוכר שבשעה שמופרעי נפש בכלל ומופרעי מצב רוח בפרט מטופלים על-ידי פסיכולוגים, חולי נפש מטופלים על-ידי פסיכיאטרים, וזאת כתוצאה של הצורך שלהם לנטול תרופות, בשעה שרוב מופרעי הנפש אינם נזקקים לתרופות ולא נוטלים כאלו.
אם מאניה-דפרסיים הם מופרעי נפש ולא חולי נפש, למה הם נזקקים לתרופות במקום שלא להזדקק לתרופות, ולמה הם נפגשים עם פסיכיאטרים במקום פסיכולוגים?
4. סוג התרופות-כאשר מופרעי נפש ושלא כמו בדרך כלל, כבר נזקקים לתרופות, התרופות שהם נזקקים להן הם אינן אנטי-פסיכוטיות. התרופות שאנשים מאניה-דפרסיים נוטלים הן תרופות אנטי-פסיכוטיות. ההבדל בין תרופות לא אנטי-פסיכופתיות לתרופות אנטי-פסיכוטיות הוא שתרופות לא אנטי-פסיכוטיות מיועדות למופרעי נפש. תרופות אנטי-פסיכוטיות מיועדות לחולי נפש.
5. הרקע של המאניה-דפרסיה-הפרעות נפש בדרך כלל מתאפיינות ברקע סביבתי-חברתי בעייתי, שהוא הגורם להפרעת הנפש. מחלות נפש בדרך כלל מתאפיינות ברקע-נוירו-ביולוגי בעייתי, שהוא הגורם למחלת הנפש. עם מחלות נפש, בדרך כלל מה שקרה וקורה זה שמשהו השתבש "שם למעלה". "בקופסה". משהו ניזוק או לא מתפקד נכון ברמה הנוירו-ביולוגית-הפיזית-החומרית. הרקע של המאניה-דפרסיה, חשוב לשים לב ולהבין, הוא נוירו-ביולוגי. לא מדובר באירוע קשה בעבר. מדובר במוח "דפוק".
6. אשפוזים במוסדות פסיכיאטריים-מופרעי נפש בדרך כלל לא יתאשפזו במוסדות לחולי רוח, כאשר חולי נפש בדרך כלל כן. אנשים עם מאניה-דפרסיה, מעניין לשים לב, מתאשפזים לסירוגין במוסדות לחולי רוח, לפעמים מרצון, לפעמים בכפייה, בתדירות משמעותית גבוהה יותר מאשר התדירות בה קורה הדבר למופרעי הנפש, וכאשר הדבר קורה, תנאי האשפוז שלהם חמורים יותר. הדלת ננעלת מבחוץ במקום מבפנים. קושרים אותם לעיתים קרובות יותר. לוקחים מהם את השרוכים של הנעליים ואת החגורה מחשש להתאבדות. לעיתים הם גם מקבלים טיפול בנזעי חשמל, שהינו טיפול נדיר עבור מופרעי נפש.
7. בלבול עם סכיזופרניה-בפסיכולוגיה יש דבר שנקרא "אבחנה מבדלת". "אבחנה מבדלת" זה כשאתה בתור מטפל בודק טוב-טוב שלמטופל שלך יש את מה שאתה חושב שיש לו, ולכן אתה גם בודק בנוגע אליו את האפשרות שאולי יש לו מצב שונה אבל דומה, ולכן אתה צריך לעבור על כל המצבים הדומים והסימפטומים שלהם בשביל לוודא שלמטופל אין שום מצב אחר, והמצב שלו הוא באמת מה שאתה חושב שיש לו, כאשר לכל מצב יש רשימה נלווית של אבחנות מבדלות של דברים דומים שיכולים להיות למטופל במקום המצב הזה, וצריך לוודא שלמטופל אין אף אחד מהם לפני מתן אבחנה רשמית.
ברשימת האבחנות המבדלות של המאניה-דפרסיה, ובין המצבים "הקרובים" שכל מטפל צריך להיזהר בקביעתו בנוגע למטופל שהוא מאניה-דפרסי שלמטופל אין את אחד מהמצבים האלו במקום, מצויה מחלת הסכיזופרניה. הקשה והנוראה שבמחלות הנפש הגדולות והנפוצות. זה לבדו, אומר הכול, כמו גם הנקודה הגדולה והחשובה ביותר, ולכן החלטתי לשמור את זה לסוף.
חלק ד': על מקור הטעות של הפסיכולוגים בהגדרתם מחדש השגויה את המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש במקום מחלת הנפש שהיא באמת:
1. התייפייפות הנפש של הליברלים באקדמיה-לא שאני אומר שאני לא ליברל או כן ליברל או מה שלא יהיה. ככלל אני לא מדבר על פוליטיקה וזה גם לא משנה בכלל וזה גם לא צריך לשנות וזאת הנקודה. כשהפוליטיקה מתחילה להיכנס לאקדמיה, זה מתי שטעויות מתחילות לקרות. אנחנו לא צריכים להכניס פוליטיקה לתוך המדע שלנו, ועצם זה שאנחנו מכניסים, זאת הסיבה ללא מעט טעויות בלא מעט מדעים, כמו גם, ובין היתר, ההגדרה מחדש השגויה של המאניה-דפרסיה כהפרעת נפש במקום מחלת הנפש שהיא באמת.
אז, כיצד שליטת השמאל הליברלי באקדמיה גרמה, לא בתור גורם יחיד אבל כאחד מכמה גורמים, להגדרתה מחדש של המחלה המאניה-דפרסית כהפרעת נפש?
וובכן, כולנו מכירים את השמאל. האנשים האלו הם ליברלים, סקרנים, אנשי העולם הגדול. יש בהם הרבה סובלנות, הרבה פתיחות, והרבה הכלה. לפעמים, יותר מידי, מה שעלול להוביל אותן לתת לגיטימציה פסולה ושאינה במקומה לתופעות המצויות בתחום האפור.
