מאפייני השירה המוזרנית - (2)
מאפייני השירה המודרנית. אני רוצה לחדד את הנושא, היות ואנחנו חוזרים על מושגים כמו: מטאפורה, דימוי, אנאפורה, הדובר בשיר, הדמות המשנית, אנטי גיבור ועוד. חשוב לדעת את המושגים וחשוב לדעת את היסודות אמנם לחלק מהם אין היום שימוש רב, לחלק יש עדיין שימוש. בזמנו כתבתי על השירה המודרנית באופן כללי. בקטע הזה אני אחזור על חלק מהדברים, מן הסתם, אבל אדגיש את המאפיינים הבולטים והחשובים בכתיבה המודרנית. מה שמאפיין את הכתיבה המודרנית הוא חופש בחירת הנושא. כל נושא ראוי לכתיבה. החל מנושאים העומדים ברומו של עולם ועד לנושאים יומיומיים, בנאליים ושגרתיים וגם לנושאים הנחשבים "בלתי אסטתיים". אנחנו נתקלים בסוג חוויה החוזרת יותר ויותר בשירה המודרנית: חווית אובדן ערכים, משבר באמונה (בדת) וייאוש. האוירה המתקבלת היא אוירה פסימית, מלנכולית ולעתים, אירונית ומנוכרת. המסר בד"כ מעורפל וניתן לפרושים שונים אצל הקורא. כלומר יש להבין את הרעיון בכללותו אך המסר יכול להיות נתון לפרשנות הקורא. בשירה המודרנית בזים לביטוי הישיר של הרגשות, ההבעה יותר עקיפה ומעורפלת. היוצר/הכותב "מרוחק" מהרגשות והן רק מרומזות. הסיטואציה ביצירה כפי שכבר ציינתי מעורפלת, מרומזת ולכן היא ניתנת לפרשנות שונה מקורא לקורא. במרבית היצירות הדובר הוא היוצר בעצמו. לא מוצאים היום בקרב כותבי השירה המודרנית יצירות על בעיות לאומיות, או אודות המציאות האופפת אותנו, מרבית היצירות "נגזרות" מעולמו הפרטי של היוצר עצמו. בשירה המודרנית יש שימוש רב בסמלים ומטאפורות ואלו מסייעים בידי היוצר להגיע למקוריות. על המבנה כבר עברנו ואני חוזרת ומדגישה, המבנה גמיש ופתוח אין מסגרות ו/או מוסכמות מקובלות. (אמנם תשאלו, אז למה "נגענו" בבלדה, אלגיה, הייקו, סונטה, ססטינה וכדומה? זו הייתה מבחינתי "הנגיעה במשמעות" מאיפה התחלנו? באיזה "כלים" כתב שייקספיר, ביאליק, טשרניחובסקי ועוד). היום מודלי החיקוי שלנו הם: אתגר קרת, יונה וולך, אגי משעול ובני תקופתנו. בקיצור: אין מבנה קבוע, אין חריזה, אין אורך שורות אחיד, מקצב חופשי - כתיבה חופשית. השמוש בשפה יכול להגיע משפה מדוברת ועד לשמוש בעגה נמוכה ובלשון בוטה. היות ויש "משבר ערכים" או בעיטה במוסכמות - יש שימושים אירוניים עד כדי התרסה, כך מבליט המשורר את הסוגה הזו. (לדוגמא: השיר תפילין של יונה וולך, דוגמא אמנם קוטבית, אבל היות ואתם מכירים אותה, העליתי אותה כאן). לגבי סימני פיסוק (עליהם פרח מאד מתעכבת ואני כבר מזמן לא
) היום אין הקפדה וניתן גם לא ל"תת בהם סימנים", ללא סימני פיסוק בכלל. ובקשר לתחביר (עכשיו זו נזיפה בעצמי) יש גלישה משורה לשורה לעתים לא בהתאם למבנה התחבירי של המשפט. (אוי כמה שקשה לי לקבל את זה). ואחרי כל ההתרות ושבירת המבנים ומשקלים. ביטול סימני הפיסוק ו"בוז" לתחביר הנכון עדיין לא כל שיר/יצירה הנכתבת היום יכולה להשתייך לסוגה הנקראת "הזרם המודרני". זה מוּתנה בנושא השיר ובחוויה המרכזית שבו אלו שיקבעו את השתייכתו או שישאירו אותו "על הגדר".
מאפייני השירה המודרנית. אני רוצה לחדד את הנושא, היות ואנחנו חוזרים על מושגים כמו: מטאפורה, דימוי, אנאפורה, הדובר בשיר, הדמות המשנית, אנטי גיבור ועוד. חשוב לדעת את המושגים וחשוב לדעת את היסודות אמנם לחלק מהם אין היום שימוש רב, לחלק יש עדיין שימוש. בזמנו כתבתי על השירה המודרנית באופן כללי. בקטע הזה אני אחזור על חלק מהדברים, מן הסתם, אבל אדגיש את המאפיינים הבולטים והחשובים בכתיבה המודרנית. מה שמאפיין את הכתיבה המודרנית הוא חופש בחירת הנושא. כל נושא ראוי לכתיבה. החל מנושאים העומדים ברומו של עולם ועד לנושאים יומיומיים, בנאליים ושגרתיים וגם לנושאים הנחשבים "בלתי אסטתיים". אנחנו נתקלים בסוג חוויה החוזרת יותר ויותר בשירה המודרנית: חווית אובדן ערכים, משבר באמונה (בדת) וייאוש. האוירה המתקבלת היא אוירה פסימית, מלנכולית ולעתים, אירונית ומנוכרת. המסר בד"כ מעורפל וניתן לפרושים שונים אצל הקורא. כלומר יש להבין את הרעיון בכללותו אך המסר יכול להיות נתון לפרשנות הקורא. בשירה המודרנית בזים לביטוי הישיר של הרגשות, ההבעה יותר עקיפה ומעורפלת. היוצר/הכותב "מרוחק" מהרגשות והן רק מרומזות. הסיטואציה ביצירה כפי שכבר ציינתי מעורפלת, מרומזת ולכן היא ניתנת לפרשנות שונה מקורא לקורא. במרבית היצירות הדובר הוא היוצר בעצמו. לא מוצאים היום בקרב כותבי השירה המודרנית יצירות על בעיות לאומיות, או אודות המציאות האופפת אותנו, מרבית היצירות "נגזרות" מעולמו הפרטי של היוצר עצמו. בשירה המודרנית יש שימוש רב בסמלים ומטאפורות ואלו מסייעים בידי היוצר להגיע למקוריות. על המבנה כבר עברנו ואני חוזרת ומדגישה, המבנה גמיש ופתוח אין מסגרות ו/או מוסכמות מקובלות. (אמנם תשאלו, אז למה "נגענו" בבלדה, אלגיה, הייקו, סונטה, ססטינה וכדומה? זו הייתה מבחינתי "הנגיעה במשמעות" מאיפה התחלנו? באיזה "כלים" כתב שייקספיר, ביאליק, טשרניחובסקי ועוד). היום מודלי החיקוי שלנו הם: אתגר קרת, יונה וולך, אגי משעול ובני תקופתנו. בקיצור: אין מבנה קבוע, אין חריזה, אין אורך שורות אחיד, מקצב חופשי - כתיבה חופשית. השמוש בשפה יכול להגיע משפה מדוברת ועד לשמוש בעגה נמוכה ובלשון בוטה. היות ויש "משבר ערכים" או בעיטה במוסכמות - יש שימושים אירוניים עד כדי התרסה, כך מבליט המשורר את הסוגה הזו. (לדוגמא: השיר תפילין של יונה וולך, דוגמא אמנם קוטבית, אבל היות ואתם מכירים אותה, העליתי אותה כאן). לגבי סימני פיסוק (עליהם פרח מאד מתעכבת ואני כבר מזמן לא