מאתיים וגברתי הנאוה

[עמי תפוח]

מאתיים וגברתי הנאוה

במסגרת דיון עם כמה ירושלמים. קודם כל - כיצד יש לומר (א' שותקת)? ואח"כ, טענו הירושלמים וקטגוריהם שאין דבר כזה א' שותקת - ואין אף מילה שיש בה א' שותקת. אני טענתי "נאוה" (כמו גבירתי הנאוה). אבל לא הייתי בעצמי בטוח (וכמובן שטענתי שאני בטוח ואין סיכוי ששומעים את ה- א'). איך באמת מבטאים נאוה? והאם יש מילים עם "א' שותקת"?

 

[אטיוד5]

מלא, מלאן

דווקא (שוב) בי-ם אמורים לדעת - יש להם את מלמיליאן. מה עם לטאטא מתחת לשטיח? בדיבור שלי, לא ממש שומעים א'. היא רק גורמת להארכה של התנועה לפניה. ככה: לטאאאטא.

 

[עמי תפוח]

מה עם לטאטא באמת?

מלא - ה-א' בסוף המילה וסיכמנו שזה לא נכלל (כן, אני יוןדע שלא צינתי את זה מראש). מלאן - זה בכלל עברית? ואיך יש לבטא לטאטא? האם שומעים את ה-א' הראשונה או לא?

 

[עִידן]

"א' נחה" (במלרע)

היא א' שנכתבת באמצע מילה אך לא נשמעת בהגייה. כמו "מאתיים" וכמו "נאוה". גם ב"טִאטֵא" ה-א' נחה, ולא מבטאים אותה. לעומת זאת - שם העצם הוא "מַטְאֳטֵא" - וכאן מבטאים את ה-א', כי היא אינה נחה.

 

[צימעס]

שווא ב ט???

 

[libertadsh]

מילים עם א' שותקת

אבא, סבא, אמא, כאן, זאת, ראשון, שמאל, כמובן שאלה מילים עם א' שותקת, האלף נכתבת אך אינה נהגת. דווקא העברית אינה שפה בעלת אורתוגרפיה עמוקה כמו הצרפתית למשל, שם אין כמעט קשר בין הכתיבה והקריאה. בעברית המנוקדת ישנה התאמה חד-חד ערכית בין הגרפמות (האותיות) לפונמות (הצלילים)ואילו בעברית הלא מנוקדת,בה האורתוגרפיה עמוקה יותר, יש להשתמש בהקשר כדי לדעת פירושן של מילם כמו: "ספר"לדוגמא, רק בתוך ההקשר ניתן להבין האם הכוונה היא לספר קריאה, לספר העובד במספרה, או למי שספר את כספו. שירלי

 

[סבגבג]

נו מה אתם רציניים?!

לא קוראים לזה א' שותקת! פשוט וקל; אם תנועה. כמו שאר אותיות האהו"י שיכולות לשמש כאמות תנועה. נאווה אומרים כאשר ה-א' הינה עיצור ויש פול מילים שה-א' משמשת כאם תנועה (כמו שכבר נתנו למעלה)

 

[מלפפון עם כח רצון]

לא אם תנועה אלא אם קריאה (ראש)

 

[libertadsh]

אותיות אהו"י הן אימות קריאה

אבל איך שלא תסתכל על זה, א' שאינה מנוקדת היא א' שאינה נשמעת, לכן היא שותקת. אי אפשר להסביר לילד בכיתה א' מה זאת אם קריאה, כי זה חומר מופשט עבורו, לכן, כדי להבהיר לו שא' ללא ניקוד אינה נהגת אנחנו קוראים לה א' שותקת.

 

[גנגי]

קראתי כאן שמילאת

בקשה לבדוק אם יש מילים עם אם קריאה א'. הצץ בכותרת התגובה שלי ותראה בעצמך אם יש או אין.

 

[גנגי]

ואגב, בהזדמנות זו,

אזכיר שאם קריאה א' לא מציינת תנועה מסוימת כלשהי - ויעידו המילים ראשי (A), ראשית (E), ראש (O), ראשון (I). בכולן יש א' כאם קריאה.

 

[זולל מישמישים]

ויתר אימות הקריאה מציינות?

 

[עמי תפוח]

תודה לכולכם

יש הרבה צדק בדבריכם. וכמובן שצדקתי ולא מבטאים את ה-א' במאתיים. קר בנוגע לנאוה לא הבנתי. עידן אומר כך, וסבגבגב אחרת. אז כיצד באמת יש לבטא נאוה? מי יגיד לי מי ידע?

 

[החטא והשופטת]

אם כך, מאיפה בא הנוהג הירושלמי

כן לבטא אותה?

 

[גנגי]

שאלה נאה,

ותרשי לי להוסיף עליה - ומאיפה באו שאר המנהגים המוזרים של הירושלמים?

 

[גנגי]

נאוה - אם קריאה.

"שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם", שיה"ש א', 5 - כמו שאתה ודאי רואה, ה-א' אינה מנוקדת כלל, ועל כן לא אמורה להישמע כלל. יכולהיות שמתבלבלים בגלל המילה "גאווה" שבה ה-א' היא עיצורית.

 

[איתמר ש]

אני מוסיף את

"יְראוּ את ה' קדושיו" (יש לבטא YERU) שזה ציווי של לירא/לירוא (?) מפני מישהו. ואני מוסיף את זה רק כי אולי עכשיו מישהו יחון אותי ויסביר לי, אבל לאט, איך הגיעו לצורה המוזרה הזו (עד כדי שלא חסרים סידורים שבהם מנוקד בטעות יִרְאוּ, ונוצרת משמעות מטרידה מה). מוסקט? את כאן?