מאת: עינב אמא של סער
מאת: עינב אמא של סער הי, בני בן שנתיים וארבעה חודשים. ילד מקסים באופן כללי ומאוד מאוד חברותי. לאחרונה חל שינוי בהתנהגות שלו, השינוי קורה בהדרגה. אני אסביר: הוא בעל איטיליגנציה רגשית גבוהה מאוד כלפי אחרים אך גם כלפי עצמו וכך קורה שאם אומרים לו מילה שלא לרוחו, הוא נעלב עד עמקי נשמתו, הולך הצידה ובוכה בכי תמרורים. כמובן שסף הרגישות עולה כשהוא עייף. בנוסף, הוא לאחרונה התחיל להשתמש המון במילים "קישתא" ו"פויה" ו"די" בכל הזדמנות שיש לו (מלווה בטון רוטן ומעצבן..) גם אם מצב רוחו היה מצויין עד אותה שניה. לרוב אנחנו משתדלים לא לעשות מזה עניין אבל ממש ממש קשה להתעלם מזה.. אנחנו מסבירים לו שזו לא צורת דיבור יפה ושהוא מאוד מעליב אותנו כשהוא מדבר ככה. לרוב מפסיקים משחק איתו או כל פעילות אחרת ומתרחקים ממנו כשהוא מתנהג כך או אם זה באוטו אז מסתובבים לכיוון הנסיעה. לרוב זה מלווה בבכי..(שלו כמובן). מה שקורה זה שהשימוש במילים האלה עולה ועולה מיום ליום.. נורא קשה להתמודד עם זה... בנוסף, הוא גם חזר קצת להרביץ למרות שהוא יודע שאסור להרביץ וגם אומר סליחה מאוד מתחנפת אחר כך... במסגרת הסיפור, 3 שאלות: 1. איך לנהוג בהיעלבות הזאת שלו? 2. איך להגיב לצורת הדיבור המרגיזה הזאת? 3. איך לנהוג בצורה יעילה עם ההרבצות שלו?
מאת: עינב אמא של סער הי, בני בן שנתיים וארבעה חודשים. ילד מקסים באופן כללי ומאוד מאוד חברותי. לאחרונה חל שינוי בהתנהגות שלו, השינוי קורה בהדרגה. אני אסביר: הוא בעל איטיליגנציה רגשית גבוהה מאוד כלפי אחרים אך גם כלפי עצמו וכך קורה שאם אומרים לו מילה שלא לרוחו, הוא נעלב עד עמקי נשמתו, הולך הצידה ובוכה בכי תמרורים. כמובן שסף הרגישות עולה כשהוא עייף. בנוסף, הוא לאחרונה התחיל להשתמש המון במילים "קישתא" ו"פויה" ו"די" בכל הזדמנות שיש לו (מלווה בטון רוטן ומעצבן..) גם אם מצב רוחו היה מצויין עד אותה שניה. לרוב אנחנו משתדלים לא לעשות מזה עניין אבל ממש ממש קשה להתעלם מזה.. אנחנו מסבירים לו שזו לא צורת דיבור יפה ושהוא מאוד מעליב אותנו כשהוא מדבר ככה. לרוב מפסיקים משחק איתו או כל פעילות אחרת ומתרחקים ממנו כשהוא מתנהג כך או אם זה באוטו אז מסתובבים לכיוון הנסיעה. לרוב זה מלווה בבכי..(שלו כמובן). מה שקורה זה שהשימוש במילים האלה עולה ועולה מיום ליום.. נורא קשה להתמודד עם זה... בנוסף, הוא גם חזר קצת להרביץ למרות שהוא יודע שאסור להרביץ וגם אומר סליחה מאוד מתחנפת אחר כך... במסגרת הסיפור, 3 שאלות: 1. איך לנהוג בהיעלבות הזאת שלו? 2. איך להגיב לצורת הדיבור המרגיזה הזאת? 3. איך לנהוג בצורה יעילה עם ההרבצות שלו?