מאת: עינב אמא של סער

מאת: עינב אמא של סער

מאת: עינב אמא של סער הי, בני בן שנתיים וארבעה חודשים. ילד מקסים באופן כללי ומאוד מאוד חברותי. לאחרונה חל שינוי בהתנהגות שלו, השינוי קורה בהדרגה. אני אסביר: הוא בעל איטיליגנציה רגשית גבוהה מאוד כלפי אחרים אך גם כלפי עצמו וכך קורה שאם אומרים לו מילה שלא לרוחו, הוא נעלב עד עמקי נשמתו, הולך הצידה ובוכה בכי תמרורים. כמובן שסף הרגישות עולה כשהוא עייף. בנוסף, הוא לאחרונה התחיל להשתמש המון במילים "קישתא" ו"פויה" ו"די" בכל הזדמנות שיש לו (מלווה בטון רוטן ומעצבן..) גם אם מצב רוחו היה מצויין עד אותה שניה. לרוב אנחנו משתדלים לא לעשות מזה עניין אבל ממש ממש קשה להתעלם מזה.. אנחנו מסבירים לו שזו לא צורת דיבור יפה ושהוא מאוד מעליב אותנו כשהוא מדבר ככה. לרוב מפסיקים משחק איתו או כל פעילות אחרת ומתרחקים ממנו כשהוא מתנהג כך או אם זה באוטו אז מסתובבים לכיוון הנסיעה. לרוב זה מלווה בבכי..(שלו כמובן). מה שקורה זה שהשימוש במילים האלה עולה ועולה מיום ליום.. נורא קשה להתמודד עם זה... בנוסף, הוא גם חזר קצת להרביץ למרות שהוא יודע שאסור להרביץ וגם אומר סליחה מאוד מתחנפת אחר כך... במסגרת הסיפור, 3 שאלות: 1. איך לנהוג בהיעלבות הזאת שלו? 2. איך להגיב לצורת הדיבור המרגיזה הזאת? 3. איך לנהוג בצורה יעילה עם ההרבצות שלו?
 

rinaca

New member
נשמע כמו קריאת מצוקה

מעניין מה קרה ומה לדעתך הביא לשינוי בהתנהגותו. ממה שלמדתי מסופר נני, מאחורי כל התנהגות יש מטרה. הרי בסופו של דבר הילד בסך הכל רוצה להשתייך. בגיל הזה עדיין אין לו את המילים לתאר את רגשותיו ותפקיד ההורים והמורים ללמד שפה. מאד מאד ממליצה על תוכנית שפת הגירף. ספרים כמו "מפתחות הקסם של דידי", "ילדי הגי'רף", "מקום בלב" ועוד. פרטים נוספים באתר של היוצרת והמחברת www.s-giraffe.co.il יש להם גם דיסקים, הצגות וגם די.וי.די ל"מפתחות הקסם של דידי" שניתן להשיג בחנויות סטימצקי, שילב ובאינטרנט. כל התכנית באמת נותנת כלים להורים, מורים וילדים לאינטליגנציה רגשית ותקשורת מקרבת.
 
תודה רבה על ההמלצות, איישם...

אשמח בנוסף גם לעצות יותר קונקרטיות של איך להגיב בצורה שתהיה יעילה ומועילה לשנינו...
 

rinaca

New member
עצות מעשיות

לא יודעת אם זה טוב או לא אבל הנה מה שאני עושה אצלי בבית. אני משתדלת להיות אותנטית. כשמרביצים לי זה כואב ולא נעים. אני אומרת לבן אדם שזה כואב לי, מאד לא נעים, אינני אוהבת שמרביצים לי ואינני רוצה להיות בחברתו של אדם שמרביץ ועוברת לחדר אחר. כשכולם רגועים אני מדברת על רגשות שאולי היו לפני, האם היה תסכול, כעס, עצב? אנחנו מדברים על מה אפשר לעשות כשמרגישים כעס, תסכול....אפשר להרביץ לכרית, לצייר ציור, לצאת לחצר ולקפוץ, לבכות, אצלנו בבית שרים שירים מההצגה "מפתחות הקסם של דידי", מדברים עם פאף הג'ירף, מרגיעים את תן תן (התן הכועס שרוצה סיפוקים מיידיים ושהכל יהיה כמו שהוא רוצה). כשילדה נעלבת, אני מנסה לברר מה עובר עליה, מה היא מרגישה, משתדלת לתת לה מילים לרגשות. באנגלית קוראים לזה emotion coaching האם חשבת שצוחקים עליך? זה לא נעים לך? את רוצה לבקש ממני לא להגיד לך ככה וככה? אני צחקתי בגלל שמאד נהנתי לראות/לשמוע אותך עושה ככה, זה היה לי מאד נעים וצחקתי. מה את חושבת שאפשר לעשות במצב כזה? לגבי שימוש במילים, יש כמה אפשרויות. באזור גיל 3 כשהילדות שלי התחילו להגמל מחיתולים התחילו גם להגיד קקי, פיפי וכאלה. בהתחלה החלטתי להפוך את זה למשחק. כל פעם שהיו אומרים מילה כזו הייתי מדגדגת ומחבקת. בדיעבד אני לא בטוחה שזה היה טוב אך גם לא מרגישה שזה רע. זה לא מקובל חברתית כך שהן לא הבינו שבבית זה בסדר אבל בחוץ עם אנשים אחרים זה לא לעניין. לאחרים לא נעים לשמוע מילים כאלה במיוחד ליד שלחן האוכל...... לאט לאט זה דועך. היום הן משתמשות במילים כאלה באמת כשהן רוצות תשומת לב, חיבוקים ונשיקות ולשחק. בסופו של דבר, שימוש בכל מיני מילים נראה לי כמו נסיון לבדוק למה מגיבים, מה יוצר תגובה, האם אפשר להשיג תגובה. זהו בעצם נסיון לדיג. נראה לי שאין נוסחא בדוקה. כל אחד מגיב בצורה אוטנטית ואמיתית לעצמו. אם זה מפריע לך תראי את זה. אם המילים הללו מצחיקות אותך אז תצחקי. אם הלב שלך יוצא לילד כי את מרגישה כאב שזועק החוצה אז תתקשרי את זה. אותי מצחיק שהילדות אומרות קקי/פיפי, אז אני צוחקת. זו הדרך שלי. ובסופו של דבר תזכרי שהכל בעצם עובר ונגמר. הרבצה זהו שלב שעובר אם לא מקבעים את זה וגם שימוש בשפת גוף. בהצלחה. מקוה שזה היה מספיק מעשי.
 
למעלה