מבוהלת

[sad]

מבוהלת

ולא בטוחה אם זה נכון ואם זה המקום אבל מעיזה פעם חשבתי שזה הכי נורא העולם כי לי זה היה הכי נורא בעולם זה ותוספותיו ותופעות הלוואי וההשלכות והים 14.5 ש´ אחרי עוד נלחמת להיות מאושרת להרחיק את הצלקות לא לכאוב כל יום על זה ותוצאותיו וקוראת אתכן, ומכירה אתכן ואת סיפורכן והחרדות העמוקות ביותר שרק בחדרי חדרים ניתן להם מקום עולות וצצות כמציאות שעדיין אין לי תעודת ביטוח ולעולם לא תהיה שאמשיך להאבק שיהיה טוב וזה בכלל לא תלוי בי האם יתכן שהגרועמכל עוד לפני? סליחה אם זה כבד מאוד לפעמים אני כמעט נשברת וכמעט מרימה ידים ולא בסוכות

 

[ורד ע.]

ואני רק 7 שנים ו-3 חודשים אחרי...

וכל הזמן מרגישה שהנה, הנה אני נשברת. ולפעמים לא רוצה להמשיך וכמעט מוותרת. ואז פתאום - לא יודעת מהיכן - בא הכוח לעוד יום. לפעמים רק לעוד שעה... ועוברת. האם זה כוח או אולי רק הסחפות עם הזרם האם טעות כך לחיות או אולי איוולת כן, כן, אני יודעת : אין נכון, ואין בסדר. גם בריחה היא דרך התמודדות אבל אני תיכננתי והתכוונתי שחיי יראו אחרת.

 

[מיכל@בר]

בכל פעם מחדש אני לומדת שהזמן, יש לו

תפקיד מאד מוזר בכל העניין הזה. הדבר היחידי שמורגש באמת זו היכולת לחיות לצד הכאב. אבל הנפילות, הסיוטים, ההרגשה שהנה את הולכת ונשברת (ורד), כאילו רק אתמול זה קרה. ו sad שחלפו שנים, עדיין כואבת, ואם לא הייתי קוראת את מספר השנים הייתי חושבת שגם אצלה זה קרה רק עכשיו. יש משהו מתעתע בזמן, לפעמים תחושה שלא זז, לפעמים תחושה שטס. ונכון אמרת ורד, אין נכון ולא נכון, הכל כמו שמרגיש לך.. עצוב המשפט הזה שתיכננת שחייך יראו אחרת...

 

[sad]

גם אני הרגשתי עצב

כשקראתי את המשפט שלא ככה תכננתי את חיי כבר שנים חייה בהרגשה שעבדו עלי שנתנו לי לחיות באשלייה

 

[אחת מהצד]

sad חמודה

זה נכון שאין תעודת ביטוח גם נכון שהמאבק נמשך כנראה כל החיים אבל הגרוע מכל לא לפנייך והיה כואב לקרוא לפני כמה ימים, כשכתבת שאת לא מבינה על איזה אושר או יגון מדברים. שהכל זה מן עגמומיות כזו. אולי בגלל שכל כך הרבה שנים לא נתת לזה ביטוי. ושיחקת אותה. ורק בשנים האחרונות זה יוצא. גם אני באה משם יקרה. ועל כל שנה כזו משלמים ריבית גבוהה.. אבל הגרוע מכל לא לפניך רק העבודה הקשה. והחיטוט בכל פנה. והפיכת כל האבנים. הבירור של מה שייך למה ומה כבר לא מתאים. ואיפה את ומה את בעצם רוצה. וזה קשה. הרבה עליות וירידות אבל הגרוע מכל לא לפניך וחמודה שלי. לכולם יש רגעים של שבירה. והרמת הכפיים לא כמו בראש השנה.. ולפעמים השבירות הולכות ונעשות קשות. כי הרבדים שאליהם את נכנסת הולכים ונעשים עמוקים יותר ויותר. אבל גם יכולת ההתאוששות הולכת וגדלה. וגם רגעי השמחה והאושר גדלים ככה זה. אין מה לפחד מהשבירות האלה. תני להם לקרות ותלמדי מהם. ותהיי בטוחה כל הזמן שאת יודעת גם איך לצאת מזה. שזה יעבור. כי את באמת יודעת. עובדה.. ואת הגרוע מכל מזמן עברת.. ותגידי... למישהו יש תעודת ביטוח על משהו בחיים?

 

[sad]

אני קוראת מה שאת כותבת

ונזכרת למה אני כל כך אוהבת אותך אבל סליחה שדווקא פה אני כותבת זה נכון שאין תעודת ביטוח אבל אני בקושי יודעת להתמודד עם זה ומה אם יקרה עוד משהו אני משערת מה התשובה שלך ובעצם קוראת את הדברים שכולכן כותבות, וזו התשובה אבל בשעות שבירה לא מסוגלת להתמודד עם הבעתה שאולי זה עוד לא הגרוע מכל

 

[sad]

כבר יודעת שמשם את באה

ממשלמי הריביות ומסכימה הקושי להמשיך הוא בנוסף לכל גם תשלומי ריבית, הצמדה ופיגורים אז תגידי לי את שמכירה את המסיכות ואח"כ את תביעות התשלום למה זה לא מצליח? וכשנראה שזה מצליח אני לא מוצאת את החוט של המצנח, ונמאס לי מהמסכנות של עצמי ממש משעמם לי איתי

 

[אחת מהצד]

סליחה! מה לא מצליח?!

זה שיש נפילות לא אומר שלא מצליח! שלא תתבלבלי אז תהיי קצת מסכנה ובלתי נסבלת.. מה קרה? ואם את לא מוצאת את החוט של המצנח אז איך זה שאת פה? אה?! זה בסדר להיות מסכנה. מותר. כמה שאת צריכה עד שימאס לך. ולא תצטרכי את זה יותר רק לפעמים. ככה בשביל הפינוק.. אבל לשעמם את עצמך? הו! זה לא!!! מזה באמת אפשר למות!! את יודעת מה? אני מסכימה איתך!! הגרוע מכל עוד לפניך..

ושאני אוהבת אותך כבר אמרתי? כי אני לא רוצה לשעמם אותך חס וחלילה..

 

[אחת מהצד]

חמודה שכמוך

שבירה היא שבירה. וקמים ממנה. למחרת בבוקר או ביום שאחרי הלמחרת או אחרי שבוע.. חודש שבירה היא שבירה נא לתת לה את כל הכבוד שמגיע לה אבל לא יותר ממה שמגיע לה. ומה זה הגרוע מכל יקירתי? אה? שאני אגיד? שאת מאבדת עוד מישהו? אין תעודת ביטוח יקרה שלי אז מתרסקים עוד פעם וקמים המפטי דמפטי נה-אד-נד נה-אד-נד רד עלה עלה ורד מה למעלה מה למטה רק אני אני ואתה תנשמי עמוק יקרה שלי. אל תהיי מבועתת וגם לא מבוהלת או שאת מתה שעזרא יכנס לפה ויתחיל לעשות אנליזות יש מספיק להתעסק עם מה שכבר קרה למה לפתח חרדות ממה שעוד עלול להיות? חסרות לך צרות יקרה? עוד רגע פביאן תגיע לפה ראי הוזהרת!

 

[sad]

תודה לא יכולתי להגיד בעצמי

והאמת, מתה שעזרא יכנס לקצת אנליזות יאאללה שכנעת אותי לעכשיו נאד נד רד רד רד ועלה כמו שסבתי היתה אומרת להחזיק מעמד על האצבעות להכניס בטן להכניס טוסיק ליאת תישרי את היד, ולהמשיך למעלה על האצבעות ואפרופו פביאן בדקות אלו יש לחברה שלי צירים מחזיקה לה מחזיק מפתחות אה.. סתם, אצבעות

 

[אחת מהצד]

והחמוסה איפה? ../images/Emo23.gif

 

[מיכל@בר]

כמו אחת אמצעית, גם אני שואלת למה

לייגע את המוח בשאלות כאלה. אבל אני גם יודעת שזה טבעי, כשיודעים, כשקוראים או כשמכירים, וזה הפחד שבוודאי יושב על כל אמא, על כל אבא, וזה כמו להסתובב סביב הזנב, לומר לך, עזבי, עברת כבר מספיק, ולמה לך.. ושוב, אבל זה טבעי לחשוב כך...

 

[sad]

את שואלת למה?

זה טבעי נכון, נושף בעורף גם בלי שיש לזה ביטוי אבל באמת למה? לא יודעת, בשביל שחס וחלילה לא אהיה מאושרת, לא יודעת למה אבל כבר מרגישה קלה, ויותר טוב לי

ו-

 

[מיכל@בר]

../images/Emo23.gif

 

[sad]

קלה = הקלה

 

[אחת מהצד]

ומה לא טוב ביותר קלה?

לא סוג של דיאטה לנשמה כל החרה הזה? (אופס סליחה) והנדנדה? וההליכה במעגלים? לא שורף אנרגיה? אחלה דיאטה להיות קלה ההקלה by product

 

[sad]

אבל למה כשבפועל עולים על המשקל

הוא לא מתיחס למעגלים ולהקלה ולקלה ולעול שירד לעת עתה? למה תגידי לי אחלה דיאטה, הייתי צריכה אותה כדי לא להתרס אבל למה מחר בבוקר אף אחד לא ישאל אותי "וואו איך רזית כל כך בלילה אחד?" כי אז הייתי יכולה לגלות לכולם את הסוד שיש פורום אחד מומלץ שדרכו...... ותראי משהו אני אומרת חרא וכלום לא קורה צריך איזה לילה למילים ממש מגעלות וגסות כאלה שאנחנו אומרות ממילא

 

[אחת מהצד]

חשבתי שהלכת לישון..

גם למשקל יש משברים משלו הוא לא אוהב לאבד את הק"ג שלנו.. כל אחד והאובדן שהוא רואה.. לכי כבר לישון תפסיקי לאיים

 

[sad]

לא הולכת מה תעשי, תהרגי אותי?

 

[אחת מהצד]

עד הנה קפצת?

זה עונש קל מדי! הולכת להביא מונופול