מבולבלת מאוד....

מבולבלת מאוד....

כרגע הייתי אצל בת דודה שלי והלכתי עם אבא שלי.... מזמן לא ראיתי אותו ואני מרגישה מוזר... מצד אחד אני כל כך רוצה להיות איתו ושיהיה לי אבא כמו שתמיד רציתי (למרות שהוא ממש לא האבא שרציתי) ומצד שני אני כועסת עליו על כל שטות, גם אם אין לי סיבה מוצדקת לצעוק, בעצם גם אם אין לי בכלל סיבה... כל דבר שהוא אומר אני צועקת.... אני בעצמי לא מבינה למה אני מתעצבנת... כי הרי עמוק עמוק בפני אני כן רוצה קשר איתו. אצלי בבית, במשפחה, תמיד נשמעים רק דברים רעים עליו, וסבתא שלי שגרה איתנו (אמא של אמא שלי) תמיד אומרת עליו רק דברים רעים... אז אולי אני כבר מפחדת להיות איתו כי כולם כל כך שונאים אותו, אבל אחותי שהיא קצת יותר קטנה ממני, כן בקשר איתו, נגיד, אם הוא מתקשר ואומר לי לבוא אז זה כבר ברור שאני אסרב, ואם נגיד אני אסכים אז סבתא שלי תסתכל אליי בצורה שונה, אמא שלי לעומתה, מרשה לי לעשות מה שאני רוצה, למרות שלדעתי היא לא רוצה שאני אלך.... אני ממש מבולבלת, יודעת מה אני רוצה, אבל לא יודעת מה לעשות, אני אשתגע עוד שנייה מרב מחשבות, אני כן רוצה אבא אבל לא את אבא שלי....
 

גלי®

New member
פייה חמודה , נראה לי שמרוב רצון

שלא לפגוע באחרים , את פוגעת בעצמך כל הזמן ... זה נורא טבעי שאת כועסת לפעמים (על אבא , על אמא , אל הכלב , על כולם ...), לא קל להיות ילד , במיוחד במשפחה חד הורית ... ברור שסבתא שלך תנקוט עמדה , כביכול לצד אמא שלך ונגד אביך , היא הבת שלה , לא ? אם את מרגישה בנוח בחברת אביך , אין שום סיבה שבעולם (במיוחד אם אמא שלך לא מביעה התנגדות ), שלא תבלי איתו ! הם התגרשו , אבל הוא ממשיך להיות אבא שלך ... לפעמים אבא יותר טוב , לפעמים פחות טוב , אבל אבא שלך ...
 

ממיתוש

New member
פיונת...

קראתי את ההודעה הזו שלך..והרגשתי ממש שאני מבינה על מה את מדברת..
אני יודעת מה את מרגישה..כי עליי עבר כמעט אותו דבר..רק שאני לא יכולה להיפגש עם אבא שלי יותר מפעם בשנה ולפעמים אפילו יותר..
אני כ"כ מבינה את הכעס הזה שלך כלפיו..זה כעס כזה מוזר..שאי אפשר לתאר.. מצד אחד את רוצה לאהוב אותו ולהיות הבת שלו..כמו בכל משפחה רגילה.. ואת אוהבת אותו..אבל לא בטוחה שזה נכון לאהוב אותו..כי את גם כועסת עליו..
אני כ"כ מבינה אותך..פיונת..ממש מבינה..אבל אין לי ממש מה להגיד לך.. אני יכולה רק לתת לך..
חם ואוהב..ולהגיד לך..שמשפחה לא בוחרים.. יש לך..כמו לי..כעס נורא על אבא שלך..אולי בגלל שהוא הלך..אולי בגלל שזה מה שאת שומעת כל היום בבית..בסוף זה משפיע.. זה שאת אומרת שאת רוצה אבא אבל לא את אבא שלך..לא יעזור..זה רק יבלבל אותך עוד יותר..כי לפעמים פיונת..אין לנו שליטה על דברים..האבא הזה..שאת רוצה להחליף..הוא אבא שלך.והוא תמיד ישאר שם..בתור האבא שלך..גם אם את לא רוצה..כי כמו שאמרתי..משפחה לא בוחרים.. איזה כייף זה היה אם היינו יכולים לבחור את המשפחה שלנו..אההה..?!! החיים שלנו היו נראים לגמריי אחרת אם זה היה קורה..אבל מה שזה לא ככה..?! זהו..היה לי חשוב להגיד לך את זה..כי הרגשתי כאילו אני ממש משש מבינה מה את עוברת..כאילו זה מה שאני עוברת כל יום מחדש.. אוהבת המון המון המון...
ליאור
 

ש ק ד ב ת

New member
מצטרפת לכל מילה של גלי וליאורוש

קטונתי מלהוסיף.. פיונת מתוקה, כמו שליאור תארה זאת,גם אני מזדהה איתך,אני בעתם אחותך הקטנה זאתי שיש לה קשר עם אביב,כל שלושת האחים הגדולים שלי ניתקו קשר לחלוטין עם אבא שלי הוא אינו יודע מהם והוא לא מכיר בהם כילדיו.אני היחידה שכל התקופה של הגירושים וכל התקופה כרגע בקשר מינימלי,איתו למרות שהוא פגע בי פעם אחר פעם לא יכולתי, ולא הייתי מוכנה נפשית לנתק איתו את הקשר,העמדתי לי שתי אופציות או לחיות בתחושה שאין לי אבא ואני לא בקשר איתו ,או לחיות בתחושה שיש לי אבא מינימלי שלא מתפקד כאבא אבל הוא איפשהו שם. אני מניחה שהפגיעה מצד אבא היא כואבת,ועמוקה.אך זה תלוי הרבה בך,אם את מסוגלת לגרום לניתוק הזה. אני מבינה את סבתך ואת הרצון שלא תפגשי איתו,ובכך בעצם ראתה את פירוק משפחתה-פירוק המשפחה של ביתה.אך לפעמים צריך לעיתים,לסגור טוב טוב את האוזניים גם לעצות של האנשים הכי קרובים,לפעמים הם חושבים קצת מעוות ושונה מאיתנו,כמו שהיא סבתא שלך,ולעולם לא יהיה לה תחליף בתור סבתא,אין תחליף לאבא.יש לנו רק אבא אחד ויחיד וזה שאנחנו מנסים לשנות אותו ולהפוך אותו למה שהיינו רוצים שהוא יהיה זה דבר אחר,אבל הוא אבא שלנו. אני לא מבינה איזה אינטרס יש לסבתא שלך לגרום לך לאי קשר עם אביך,וגם אם את תנתקי את הקשר עם אביך,לפי רצונה.אז מה?! היא תרגיש יותר טוב?! היא תרגיש שהיא ניצחה במאבק?! ובעצם איזה מאבק?! ניסיתי להאיר לך שני צדדים של המטבע, מקווה שלו במעט הצלחתי. שלך, שקד
 

מאיה123

New member
מישל חמודה...../images/Emo23.gif

את לא יודעת כמה שאני מזדהה איתך. כל דבר שאבא שלי אומר אנחנ מתחילים לריב, אבל אצלי זה גם בדיוק ההפך. לדעתי את צריכה כל פעם שאת עומדת להגיד לו משהו מעצבן, למה את עושה את זה, ובעצם- למה לבזבז את הרגע בלומר משהו מגעיל? את יכולה גם לעשות חושבין פעם אחת, ולבדוק בעצם מה הוביל אותך לכעס התמידי עליו. בשביל להתגבר על זה תדברי איתו על מה שמכעיס אותך באמת, במקום לריב מריבות טפשיות. ובקשר למשפחה של אימא שלך- פשוט תתעלמי ממה שהם אומרים, אחרת תתחילי להיות התחביב שלהם לעשות ככה. גם אל תנסי להגן עליו, כי זה רק יעצבן אותם יותר (מנסיון). אני חושבת שפעם אחת את צריכה לבוא אליו, והשיחה תבוא מעצמה. תנסי לברר גם מה הצד של אבא שלך בכל הסיפור.
 
למעלה