קופיפה טובעת
New member
מבולבלת קצת...
אני מנסה לחשוב איך לנסח את ההודעה כדי שהמצב יהיה מובן מבלי להלאות ולחשוף יותר מדי פרטים.
אתמול גיליתי שידיד שלי מתחתן בחודש הבא ואני אמורה לקבל הזמנה. הופתעתי מהתאריך הקרוב, אבל הכל היה מהיר בקשר שלו עם ארוסתו.
מצד אחד, נורא הגיוני שאוזמן, כי בכל זאת, אנחנו ידידים. ומצד שני, זה מרגיש לי כל כך מוזר להיות בחתונה שלו.
אני מכירה אותו שנתיים ומשהו ומתוכם היו תקופות שהיה יותר קרוב אלי, היה גם נתק באמצע ומאז ש"השלמנו", אני מנסה לא להקשר מדי.
לאחרונה, לאור שינויים שעבר בחייו כמו שינוי מקום מגורים (ועכשיו הוא מאוד רחוק) וקשר זוגי שצץ שתכף מביא חתונה אנחנו ממעטים לדבר, להפגש בכלל לא יוצא.
אבל פעם... הייתי מאוהבת בו, גם היתה תקופה שזה היה גם די קשר יזיזותי...
הצלחתי להתגבר עליו פחות או יותר והקשר המיני מזמן לא קיים וגם לא היה רציף או המרכז בקשר (מבחינתי בכל אופן).
למה רק פחות או יותר?
בעבר לא הייתי יוצאת לדייטים, לא חושבת על גברים אחרים ולא יכולתי לדמיין גבר אחר נוגע בי, למרות שידעתי שאין שום סיכוי שיהיה ביננו קשר זוגי וקיבלתי את זה ואפילו חשבתי שזה נכון לאור ההיכרות ביננו, ידעתי שבתור ידידים אנחנו צמד מוצלח יותר ובזוגיות זה לא ילך. אבל היה רגש מצידי... בשלב מסוים הבנתי שאפילו שהרגש ההוא דועך יש לי מעין אובססיה לגביו, לא שחלמתי להשיג אותו אבל מה שדברים שקשורים בו עוררו בי, לא היה בריא.
פשוט תמיד הסתובבתי בעוד תחושת דחיה ובמחשבה שאין לי שום סיכוי עם מישהו כי אני תמיד נתפסת על גברים שאני לא יכולה/ צריכה להיות איתם. תמיד כאב לי באיזשהו מקום לשמוע על בחורות שיצא איתן והוא יצא ללא מעט דייטים בזמן ההיכרות שלי איתו...
עם הזמן זה דעך וכשהכרתי את הבחור האחרון שיצאתי איתו (לא שאיתו הלך לי אבל זה לא האישיו) הבנתי שכל הסיפור הרגשי עם הידיד ההוא מאחורי, כי סוף סוף הצלחתי להפתח ולרצות מישהו אחר. אפילו יצא לי להתייעץ עם הידיד לגבי הבחור ההוא והוא ממש פרגן.
אני גם מפרגנת לו על כך שמצא את האחת ומתחתן.
ואני מרגישה שאני באמת שמחה ורוצה לראות אותו בחופה.
אבל... אני חושבת על זה וזה מרגיש לי מוזר...
אמנם אני לא מרגישה את כל מה שהרגשתי כלפיו ואני ממש לא חולמת להחליף את הכלה המיועדת בחופה אבל אני לא יכולה להתעלם מכל הרגש והכאב שנלווה אליו שחוויתי בעבר ואני מפחדת שלהיות נוכחת בחתונה שלו יציף בי שוב את התחושות.
מה גם, אני לא בטוחה כמה פייר כלפי הכלה שמישהי ששכב איתה בעבר תהיה נוכחת (ואני בטוחה שאקסיות למינהן לא יהיו מוזמנות).
אני לא יודעת אם באמת שווה לי לדפוק את הנסיעה הזו (מתחתן במקום שרחוק לי) ולהיות לבד בחתונה (אין לנו חברים משותפים) ועוד בחתונה שלו.
ושוב, אני מרגישה שמצד אחד זה מובן מאליו שאני חייבת ואפילו רוצה להגיע כי אני יודעת שזו איזושהי הגשמה בשבילו.
ומצד שני, זה לא לגמרי נכון שאהיה שם...
אוף!!!
אני מנסה לחשוב איך לנסח את ההודעה כדי שהמצב יהיה מובן מבלי להלאות ולחשוף יותר מדי פרטים.
אתמול גיליתי שידיד שלי מתחתן בחודש הבא ואני אמורה לקבל הזמנה. הופתעתי מהתאריך הקרוב, אבל הכל היה מהיר בקשר שלו עם ארוסתו.
מצד אחד, נורא הגיוני שאוזמן, כי בכל זאת, אנחנו ידידים. ומצד שני, זה מרגיש לי כל כך מוזר להיות בחתונה שלו.
אני מכירה אותו שנתיים ומשהו ומתוכם היו תקופות שהיה יותר קרוב אלי, היה גם נתק באמצע ומאז ש"השלמנו", אני מנסה לא להקשר מדי.
לאחרונה, לאור שינויים שעבר בחייו כמו שינוי מקום מגורים (ועכשיו הוא מאוד רחוק) וקשר זוגי שצץ שתכף מביא חתונה אנחנו ממעטים לדבר, להפגש בכלל לא יוצא.
אבל פעם... הייתי מאוהבת בו, גם היתה תקופה שזה היה גם די קשר יזיזותי...
הצלחתי להתגבר עליו פחות או יותר והקשר המיני מזמן לא קיים וגם לא היה רציף או המרכז בקשר (מבחינתי בכל אופן).
למה רק פחות או יותר?
בעבר לא הייתי יוצאת לדייטים, לא חושבת על גברים אחרים ולא יכולתי לדמיין גבר אחר נוגע בי, למרות שידעתי שאין שום סיכוי שיהיה ביננו קשר זוגי וקיבלתי את זה ואפילו חשבתי שזה נכון לאור ההיכרות ביננו, ידעתי שבתור ידידים אנחנו צמד מוצלח יותר ובזוגיות זה לא ילך. אבל היה רגש מצידי... בשלב מסוים הבנתי שאפילו שהרגש ההוא דועך יש לי מעין אובססיה לגביו, לא שחלמתי להשיג אותו אבל מה שדברים שקשורים בו עוררו בי, לא היה בריא.
פשוט תמיד הסתובבתי בעוד תחושת דחיה ובמחשבה שאין לי שום סיכוי עם מישהו כי אני תמיד נתפסת על גברים שאני לא יכולה/ צריכה להיות איתם. תמיד כאב לי באיזשהו מקום לשמוע על בחורות שיצא איתן והוא יצא ללא מעט דייטים בזמן ההיכרות שלי איתו...
עם הזמן זה דעך וכשהכרתי את הבחור האחרון שיצאתי איתו (לא שאיתו הלך לי אבל זה לא האישיו) הבנתי שכל הסיפור הרגשי עם הידיד ההוא מאחורי, כי סוף סוף הצלחתי להפתח ולרצות מישהו אחר. אפילו יצא לי להתייעץ עם הידיד לגבי הבחור ההוא והוא ממש פרגן.
אני גם מפרגנת לו על כך שמצא את האחת ומתחתן.
ואני מרגישה שאני באמת שמחה ורוצה לראות אותו בחופה.
אבל... אני חושבת על זה וזה מרגיש לי מוזר...
אמנם אני לא מרגישה את כל מה שהרגשתי כלפיו ואני ממש לא חולמת להחליף את הכלה המיועדת בחופה אבל אני לא יכולה להתעלם מכל הרגש והכאב שנלווה אליו שחוויתי בעבר ואני מפחדת שלהיות נוכחת בחתונה שלו יציף בי שוב את התחושות.
מה גם, אני לא בטוחה כמה פייר כלפי הכלה שמישהי ששכב איתה בעבר תהיה נוכחת (ואני בטוחה שאקסיות למינהן לא יהיו מוזמנות).
אני לא יודעת אם באמת שווה לי לדפוק את הנסיעה הזו (מתחתן במקום שרחוק לי) ולהיות לבד בחתונה (אין לנו חברים משותפים) ועוד בחתונה שלו.
ושוב, אני מרגישה שמצד אחד זה מובן מאליו שאני חייבת ואפילו רוצה להגיע כי אני יודעת שזו איזושהי הגשמה בשבילו.
ומצד שני, זה לא לגמרי נכון שאהיה שם...
אוף!!!
