מבולבלת
מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מדיכאון. מתי סביר מתי חמור. הפרעת אכילה בשנים האחרונות. עברתי ה מ ו ן בתור ילדה וגם בתור מבוגרת. אם זה מדינות, בתי ספר, בתי מגורים וכו. כבר שנתיים וחצי שאני לא מתגוררת בארץ וכמובן שבעקבות המעבר (הנוסף) סבלתי מדיכאון חמור. יש לציין שלמרות שהייתי בטיפול (די קצר) כשגרתי בארץ, מעולם לא אובחנתי או טופלתי בתרופות. נראה כי סוף סוף אני עומדת קצת על הרגליים, לקח לי זמן להתגבר על עצמי אבל נראה כי הצלחתי. לראשונה מאז המעבר אני מרגישה כאילו החיים שלי נכנסים למסלול ואפילו העזתי להיות מאושרת. לפני חודשיים לערך התחלתי מערכת יחסים עם גבר מקסים והכל היה נהדר עד שגיליתי אתמול שאני בהריון. ההריון לא היה מתוכנן ובשניה שגילינו דיברנו על הפלה. עשינו בירורים וכמעט קבענו תור. חשבתי שאני "בסדר" עם עניין ההפלה אבל אחרי בירורים נוספים אני חוששת נורא. ההליך נראה לי פולשני ורק המחשבה על זה מכניסה אותי לחרדה איומה. שיתפתי אותו בעניין ואמרתי לו שאני לא יודעת אם אני רוצה לעשות הפלה, לא רק בגלל ההיבט הפיזי של העניין אלא גם בהיבט הנפשי. זה נראה לי כמו בור ללא תחתית. אני לא יודעת מה לעשות. אני בארץ זרה. אומנם אני פה עם המשפחה שלי, מערכת התמיכה שלי כאן דלה ביותר. אין לי חברים קרובים שאנ יכולה לשתף בעניין ולהתיעץ עימם. אני לא יודעת אם אני רוצה ומוכנה לילד עכשיו אבל אני יודעת שאני לא רוצה לעשות הפלה. ואם אני אעשה הפלה זה לא יהיה מרצוני והכיוון של זה ברור. אני כבר לא יודעת מה להרגיש. מה נכון מה לא נכון. היה נראה כי הוא בסדר עם מה שאחליט והיום הוא פתאום הבין שיכול להיות שלא אעשה הפלה ודי נבהל. אמרתי שאני מוכנה להתמודד עם הכל לבד ושזה "בעיה" שלי ושהוא לא חייב לי כלום. אמרתי לו שהוא יכול פשוט לקום וללכת. שאני לוקחת אחריות מלאה. הוא כמובן לא הסכים. אמר שהוא אוהב ושהוא לא יעזוב אותי לבד מה שלא יהיה. אני נמצאת תחת לחץ עצום. אני לא יודעת מה נכון מה לא.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מדיכאון. מתי סביר מתי חמור. הפרעת אכילה בשנים האחרונות. עברתי ה מ ו ן בתור ילדה וגם בתור מבוגרת. אם זה מדינות, בתי ספר, בתי מגורים וכו. כבר שנתיים וחצי שאני לא מתגוררת בארץ וכמובן שבעקבות המעבר (הנוסף) סבלתי מדיכאון חמור. יש לציין שלמרות שהייתי בטיפול (די קצר) כשגרתי בארץ, מעולם לא אובחנתי או טופלתי בתרופות. נראה כי סוף סוף אני עומדת קצת על הרגליים, לקח לי זמן להתגבר על עצמי אבל נראה כי הצלחתי. לראשונה מאז המעבר אני מרגישה כאילו החיים שלי נכנסים למסלול ואפילו העזתי להיות מאושרת. לפני חודשיים לערך התחלתי מערכת יחסים עם גבר מקסים והכל היה נהדר עד שגיליתי אתמול שאני בהריון. ההריון לא היה מתוכנן ובשניה שגילינו דיברנו על הפלה. עשינו בירורים וכמעט קבענו תור. חשבתי שאני "בסדר" עם עניין ההפלה אבל אחרי בירורים נוספים אני חוששת נורא. ההליך נראה לי פולשני ורק המחשבה על זה מכניסה אותי לחרדה איומה. שיתפתי אותו בעניין ואמרתי לו שאני לא יודעת אם אני רוצה לעשות הפלה, לא רק בגלל ההיבט הפיזי של העניין אלא גם בהיבט הנפשי. זה נראה לי כמו בור ללא תחתית. אני לא יודעת מה לעשות. אני בארץ זרה. אומנם אני פה עם המשפחה שלי, מערכת התמיכה שלי כאן דלה ביותר. אין לי חברים קרובים שאנ יכולה לשתף בעניין ולהתיעץ עימם. אני לא יודעת אם אני רוצה ומוכנה לילד עכשיו אבל אני יודעת שאני לא רוצה לעשות הפלה. ואם אני אעשה הפלה זה לא יהיה מרצוני והכיוון של זה ברור. אני כבר לא יודעת מה להרגיש. מה נכון מה לא נכון. היה נראה כי הוא בסדר עם מה שאחליט והיום הוא פתאום הבין שיכול להיות שלא אעשה הפלה ודי נבהל. אמרתי שאני מוכנה להתמודד עם הכל לבד ושזה "בעיה" שלי ושהוא לא חייב לי כלום. אמרתי לו שהוא יכול פשוט לקום וללכת. שאני לוקחת אחריות מלאה. הוא כמובן לא הסכים. אמר שהוא אוהב ושהוא לא יעזוב אותי לבד מה שלא יהיה. אני נמצאת תחת לחץ עצום. אני לא יודעת מה נכון מה לא.