SmeLLy Cat 1
New member
מבולבלת
טוב, זאת פעם ראשונה שאני כותבת פה ואני בכלל לא בטוחה שמישהו יקרא. אני רק רוצה להוציא את המחשבות שלי איפשהו. אני כבר חודש בשירות הסדיר שלי, אחרי שעברתי חודש קורס. (סך הכל חודשיים בצבא). הגעתי לבסיס החדש, מרחק יריקה מהבית שלי, תנאים מעולים - אין שמירות ותורנויות, מפקדת צעירה ומצחיקה, אנשים נחמדים. כשבאתי חששתי ש"יזרקו אותי למים", ישר יתנו לי לעשות דברים לבד ואני לא אדע מה לעשות, אבל עד היום יש חיילת שיושבת איתי ועוזרת לי בהכל. באמת שהכל יופי. כבר בערך שבוע וחצי אני באה לבסיס בהרגשה טובה, שטוב לי, שהתמזל מזלי, שלא יכולתי לקבל תנאים טובים יותר. אבל ביום חמישי נתקפתי עצבים, סתם כי זה קורה לי לפעמים ופשוט עובר. אז ביקשתי מהמפקדת שלי ללכת הביתה (היה 4 בצהריים) והיא רצתה שאני אסיים משהו ואז אלך. אז יצא שבכיתי בפעם השניה בפני המפקדת שלי, ופתאום הבנתי שלא כל כך טוב לי. אולי זה בגלל שהיא אמרה לי כמה פעמים שכבר הרבה זמן לא טוב לי ושאלה עשרות פעמים אם אני רוצה לעבור. הרגשתי כאילו היא ממש מנסה לדחוף אותי לעוף משם, כאילו היא לא מרוצה ממני למרות שחשבתי שהתפקוד שלי בסדר בתור מישהי חדשה.. היה גם משהו בזה שתוך כדי שהיא מדברת איתי היא גם כותבת מיילים, מדברת בטלפון וכו'. כאילו אני מפריעה לה. היא דיברה בקור ובחוסר אכפתיות. פתאום הבנתי שאני לא מרגישה נוח בפני רוב האנשים שם. הקטע של ה"אשכנזים מול מזרחים" מאוד חזק שם וזה נורא מפריע לי. אני מרגישה שבגלל שאני אשכנזיה אני לא חלק מהם (אולי כי תמיד עפים באוויר דברים כמו "יא אשכנזי"), שאני צריכה להוכיח שאני לא "פרידמנית מתה", ואני יודעת שזה נשמע מגוחך ואני בעצמי חושבת ככה, אבל יש אנשים שחיים כנראה 60 שנה אחורה. אני לא אוהבת שחושבים עלי דברים בלי שמכירים אותי, אני לא אוהבת את זה שבצבא למי שצעיר לא צריכה להיות דיעה. אז מאז אתמול אני מתחילה לחשוב שלא כל כך טוב לי, שאולי אחרי חודש הייתי צריכה כבר לרכוש חברים (יש לי עם מי להיות, אבל לא הייתי מגדירה אותם כחברים), הייתי צריכה כבר ללמוד את העבודה, הייתי צריכה אולי להסתדר יותר. אני שוב מרגישה מכוערת, שוב מרגישה שמנה, שוב מרגישה לא טובה. דברים שעברו לי כבר לפני שהתגייסתי. אני לא מתכננת ללכת לקב"ן כי אני לא רוצה שההורים שלי יחשבו שמשהו לא בסדר, שאני שוב בדיכאון או צריכה טיפול. (ואני יודעת שהם לא חייבים לדעת אבל אני לא מסתירה מהם דברים..) מצטערת שכתבתי יותר מדי, מקווה שמישהו יקרא.
טוב, זאת פעם ראשונה שאני כותבת פה ואני בכלל לא בטוחה שמישהו יקרא. אני רק רוצה להוציא את המחשבות שלי איפשהו. אני כבר חודש בשירות הסדיר שלי, אחרי שעברתי חודש קורס. (סך הכל חודשיים בצבא). הגעתי לבסיס החדש, מרחק יריקה מהבית שלי, תנאים מעולים - אין שמירות ותורנויות, מפקדת צעירה ומצחיקה, אנשים נחמדים. כשבאתי חששתי ש"יזרקו אותי למים", ישר יתנו לי לעשות דברים לבד ואני לא אדע מה לעשות, אבל עד היום יש חיילת שיושבת איתי ועוזרת לי בהכל. באמת שהכל יופי. כבר בערך שבוע וחצי אני באה לבסיס בהרגשה טובה, שטוב לי, שהתמזל מזלי, שלא יכולתי לקבל תנאים טובים יותר. אבל ביום חמישי נתקפתי עצבים, סתם כי זה קורה לי לפעמים ופשוט עובר. אז ביקשתי מהמפקדת שלי ללכת הביתה (היה 4 בצהריים) והיא רצתה שאני אסיים משהו ואז אלך. אז יצא שבכיתי בפעם השניה בפני המפקדת שלי, ופתאום הבנתי שלא כל כך טוב לי. אולי זה בגלל שהיא אמרה לי כמה פעמים שכבר הרבה זמן לא טוב לי ושאלה עשרות פעמים אם אני רוצה לעבור. הרגשתי כאילו היא ממש מנסה לדחוף אותי לעוף משם, כאילו היא לא מרוצה ממני למרות שחשבתי שהתפקוד שלי בסדר בתור מישהי חדשה.. היה גם משהו בזה שתוך כדי שהיא מדברת איתי היא גם כותבת מיילים, מדברת בטלפון וכו'. כאילו אני מפריעה לה. היא דיברה בקור ובחוסר אכפתיות. פתאום הבנתי שאני לא מרגישה נוח בפני רוב האנשים שם. הקטע של ה"אשכנזים מול מזרחים" מאוד חזק שם וזה נורא מפריע לי. אני מרגישה שבגלל שאני אשכנזיה אני לא חלק מהם (אולי כי תמיד עפים באוויר דברים כמו "יא אשכנזי"), שאני צריכה להוכיח שאני לא "פרידמנית מתה", ואני יודעת שזה נשמע מגוחך ואני בעצמי חושבת ככה, אבל יש אנשים שחיים כנראה 60 שנה אחורה. אני לא אוהבת שחושבים עלי דברים בלי שמכירים אותי, אני לא אוהבת את זה שבצבא למי שצעיר לא צריכה להיות דיעה. אז מאז אתמול אני מתחילה לחשוב שלא כל כך טוב לי, שאולי אחרי חודש הייתי צריכה כבר לרכוש חברים (יש לי עם מי להיות, אבל לא הייתי מגדירה אותם כחברים), הייתי צריכה כבר ללמוד את העבודה, הייתי צריכה אולי להסתדר יותר. אני שוב מרגישה מכוערת, שוב מרגישה שמנה, שוב מרגישה לא טובה. דברים שעברו לי כבר לפני שהתגייסתי. אני לא מתכננת ללכת לקב"ן כי אני לא רוצה שההורים שלי יחשבו שמשהו לא בסדר, שאני שוב בדיכאון או צריכה טיפול. (ואני יודעת שהם לא חייבים לדעת אבל אני לא מסתירה מהם דברים..) מצטערת שכתבתי יותר מדי, מקווה שמישהו יקרא.
