מבולבלת...........

[מתה]

מבולבלת...........

יכול להיות. אני לא רוצה להיות לבד אבל מרגישה שאני צריכה להרחיק ממני אנשים אהובים כי אין לי זכות לפגוע בהם וחוץ מזה, אף אחד לא צריך להיות איתי, זה לא מגיע לי ביכלל. אני סתם רעה ש``הורסת הכל`` לדיברי הקרובים אליי. לא רוצה להרוס עוד אנשים יותר משהרסתי כבר. אני מרגישה רע, וזה לא עובר לי. אין לי שליטה על מה שאני עושה וזה מפחיד אותי, פתאום אני מרגישה בסדר ורגע קצר אחרי זה מבלי שקרה משהו אני נהיית שונה, אחרת לגמרי. אני כבר לא יודעת מה אני באמת רוצה...

 

[אנני]

מבולבלת

ממה שכתבת אני יוכלה לחוש הבלבול שאת נמצאת בו ויחד איתה התחושה של מועקה. אני מרגישה עד כמה את לוקחת אחריות על הרגשות של האהובים שלך ולא סומכת עליהם שיוכלו להתגונן מפני שינויי מצבי רוח שלך. את לא רוצה להרוס אותם והורסת את עצמך. את נראת מאוד מודעת למה שקורה לך אך יחד עם זאת משתמשת במה שקורה על מנת להעניש את עצמך. את שולטת ולא שולטת על מה קורה לך.מה את יכולה לעשות כדי לשפר את מצבך? אולי הגיע זמן לקבל קצת עזרה מקצועית? אנני

 

[סהר-תמיכה]

אולי הגיע הזמן לקבל עזרה?

המחשבות הקשות האלה שאת מתארת, הרי יש להן מקור. הן מגיעות מאיפשהו. חשוב ללכת לעומק ולבדוק מה יוצר אותן וזה אפשרי בטיפול. אם את רוצה לדבר על איך עושים את זה, אנחנו כאן. אבל תזכרי, יש דרכים להתגבר על זה. המחשבות האלה לא חייבות לשלוט לך בחיים. לא חייבות לסגור אותך בבידוד ולבטל את כל הטוב שבך.

 

[רחל-נשמה]

הזדהיתי מאוד עם דברייך

ודברתי על זה בטיפול ו..... פעם ראשונה בטיפול, שתי מטפלות קלטו ישר משהו, שלעולם אמא לא תסלח להן-והן יודעות שהיא שונאת אותן. ``אם לא תתגרשי מאמא שלך לא תתחתני``. זה משפט שהביא לי סטירת לחי לחיים, פתאום נתנו לי בטיפול לראות שאנשים שאני אוהבת בעצם אוף מסובך ....בקיצור מקווה שטיפול יעזור לך. לי הוא עדיין לא עוזר וכנראה לא יעזור כי עד היום אני אפילו מרחיקה ממני את המטפלים, לרבות הפסיכי, כי אני אוהבת ושומרת וזה מורגש בעייתי ללא פתרון.