מבחוץ פנימה

[רננהלי]

מבחוץ פנימה

יודעת שכבר פתחתי שרשור, אבל יש לי עוד עניין לענות בו. מטריד מאוד. אני כנראה כנראה מתחילה לעבוד בקרוב (עניינים אחרונים לסדר, לאשר, ומקווה שיהיה בסדר). והתחושות שבי כאלה גלים גלים. אני מפחדת וחוששת, אבל גם מרגישה נורא טוב עם זה ומצפה ומחוייכת, ושמחה שאני אעסיק את עצמי, ושאני אהיה פרודוקטיבית. ומחכה בקוצר רוח להוציא מהכוח אל הפועל את היכולות שלי. אבל... לפני כמה ימים הייתי דאון לגמרי. מבואסת מהחיים. מיואשת. לא רואה כיוון ולא רואה איך לעזאזל העתיד שלי הולך להשתפר. איך זה שפתאום קמתי, ואיך זה שיש בי כוחות כאלה עכשו? איך זה שאני מאמינה בערך עצמי פתאום כשלפני יומיים חשבתי שאני לא שווה כלום? אני גם יודעת שכשאני אתחיל את העבודה, הפחד יעלם לאט לאט, וישארו הכוחות. ואני אעבוד בפשטות, וארגיש שאני מסוגלת, וזהו. ולא יודעת אם זה טוב או רע. כי זה אומר שמה שמקים אותי או מפיל אותי זה אירועים חיצוניים. ומה שזה אומר שאם שוב ישתנה משהו בחוץ-אז אני שוב אפול. מה אתם חושבים? ולפי מה אתם קמים ונופלים? חשבתם על זה פעם?

 

[s h i r k u s h]

מתוקה ../images/Emo24.gif

החשש שלך טבעי לחלוטין, אני זוכרת איך ממש לפני חודש חששתי כל כך להתחיל את העבודה החדשה, עבודה רצינית, לא בחנות, לא בצבא אבל עברתי את זה וכל כך נהנית. ולגבי הנופל וקם- אם לא נקום אחרי הנפילה נישאר למטה כל הזמן וזה לא מצב טוב, אני מאמינה שמדברים שלילים אפשר לקפוץ לדברים חיוביים הרבה יותר ולזה צריך לשאוף. תרגישי טוב ושיהיה בהצלחה

 

[להבה ירוקה]

מה שמפיל

כתבת: "מה שמפיל אותי זה אירועים חיצוניים". אני חושבת, שזה לא בדיוק ככה. כלומר, יש פה שילוב של אירוע חיצוני + פרשנות פנימית ואז נופלים, או נוסקים. אני באה לכתוב דוגמא מסויימת, ודוקא הדוגמא הזו, הראתה לי שמה שכתבתי למעלה - צריך לקבל עוד פקטור. פקטור קנה-המידה, או ההתייחסות שלנו. כלומר, לכל המשוואה הזו, נוספת גם הבחירה שלנו - כמה משמעות וכמה כוח אנחנו נותנים לאירוע בהשפעתו עלינו. ביום חמישי האחרון, פירשתי מישהו כפי שפירשתי. נתתי לאירוע הזה כוח - ובאמת, כל יום שישי הסתובבתי עם האף באדמה. אנרגיות נמוכות וכו'. אבל מה? בכל זאת, ידעתי מראש שאני מתכוונת לצאת לבלות בלילה - לכן הכוח שנתתי לאירוע ההוא היה מוגבל. תבכי, תייללי, אבל בשעה 23:00 תתלבשי, תתאפרי כמו ילדה טובה ותצאי מהבית. וכך היה. ומצב הרוח שלי השתנה תוך שניה. בדיוק כמו שתיארת, רננוש. ממצב של דאון, למצב של אמונה עצמית. האמת, מזמן לא היה לי מעבר חד כזה. אולי אף פעם לא היה, כשאני חושבת על זה. זה רק מוכיח שהבחירה שלנו - כמה לשקוע, או לעוף - היא הכי משמעותית בכל הסיפור.

 

[רננהלי]

עכשו הגל לוקח אותי למטה

אמרתי שזה בא בגלים. של פחד ושל תקווה. הגל של הפחד מציף ובגדול. ולמה? שוב, בעקבות אירוע חיצוני. דיברתי עם מי שתהיה הבוסית שלי. והיא הבהירה לי כמה דברים. ושוב התחלתי לפחד. איך בדיוק יהיה? ומה על הקשיים שצריך לפתור בהשתלבות שלי שם?(ויש כאלה, שאני אצטרך להתמודד איתם ולמצוא להם פתרונות וזה לא פשוט) והיום פגשתי חברה שלי שעומדת להתחתן. וזה גם קצת הפיל אותי כי שוב עשיתי השוואות, איפה אני ואיפה אחרים. ולמה אני נופלת ככה ומתקשה אפילו להתחיל לעבוד, ויש אנשים שמתחתנים ואנשים שמתחילים קריירה (כשהעבודה שלי היא רק קצת זמנית כזאת, זה לא משהו שיש לו פוטנציאל להמשיך לכל החיים. והוא מקדם אותי רק במעט מבחינה מקצועית). וזה קשה ומפחיד. שבוע הבא אני אלך להתנסות, ועד אז אני אשתגע מפחדים. ומחר אני צריכה לדבר איתה ולשבת עם יומן ולקבוע כמה דברים. ויש לי חשש שהדרישות הן קצת יותר ממה שחשבתי. ויש לי רצון נורא גדול לדבר עם איזה חברה טובה ושפשוט מישהו יחבק אותי. אבל אין לי עם מי (זה לא ירגיש לי אמיתי גם אם אני 'אאמץ' מישהי לעשות את זה). ולהבה דווקא הקטע הזה של להתלבש ולצאת מהבית הרבה פעמים מעביר אותי מקיצוניות אחת לשניה. אני נראית יותר טוב, יותר בטוחה בעצמי, מזדקפת. מחייכת, ונכנסת לזה, ומנסה ליהנות (אני פחות מדברת על דייטים, ויותר על יציאות אחרות עם חברים). וזו רק דוגמא לכך שזה לא ממש בחירה, כי היית צריכה משהו חיצוני לך, להתלבש ולהיראות, טוב כדי לשפר את מצב רוחך. ואם הייתי ממש מכוערת? הרי זה היה מבאס אותי לאללה.

 

[להבה ירוקה]

בטח שדברים חיצוניים משפיעים

אם אני אגור בתוך בועה, על הירח - אז שום דבר לא ישפיע עליי (מקסימום אני אשתגע ואדמיין מצבים חיצוניים). מה שאני אומרת הוא, שאירוע חיצוני הוא טריגר עבורינו - ואז אנחנו יכולים לבחור: לטוב או לרע. היו הרבה פעמים שנתתי לדיכאון לנצח, ולא יצאתי לבלות. והיו גם פעמים אחרות שיצאתי, אבל ההתלבשות והאיפור עשו בדיוק את ההפך, כי נתתי לחוסר הבטחון שלי להיות יותר חזק ולהגיד לעצמי שאני נראית גרוע לא משנה מה אני שמה. ואם היית מכוערת? קודם כל, היופי בעיני המתבונן, וזה ממש ממש משמח שאת חושבת שאת לא מכוערת. זה נהדר. זה יתרון ענק. אני לא יודעת, אנשים שנראים לי מכוערים, הם אלה שאני לא מצליחה לתקשר איתם. לפחות בד"כ זה ככה.

 

[אופירA]

שוב ביטוי לכך שהאירוע החיצוני

משפיע עליך בעקבות הפרשנות הפנימית: הבוסית אמרה דברים, ואת התחלת לחשב מה יהיה, ואיזה קשיים יהיו. אז זה בסדר - חוסר וודאות הוא דבר מלחיץ, ואת רגישה, וברור שאירועים חיצוניים כאלה + הפרשנות החרדתית שלך ישפיעו חזק. מצד אחד, תקבלי את זה בהבנה שזה צריך להשפיע עליך, מצד שני תלמדי את עצמך לפרש לכיוון חיובי (להיזכר ולהתמקד בהצלחות עבר, ביכולות), וזה יקל. השוואות לאחרים וודאי ווודאי יפילו אותך, כי זה אומר שאת צריכה להיות כמו כל האחרים, ואת יכולה להיות מקסימום כמו אחד מהם, לא כמו כולם... המחשבה שכולם מצליחים (להתחתן, לעשות קריירה) היא דמיון, וכשאת מנסה להיות משהו דמיוני ברור שזה לא יצליח לך ושזה יפחיד ויתקע. לכל אחד יש החיים שלו ומכלול הנתונים שלו. הבאת בחשבון את כל הנתונים וכל הנסיבות של כל אחד ואחד מהאחרים שאת משווה עצמך אליהם? לא. כי אי אפשר. אז תתרגלי כל פעם שאת תופסת את עצמך עושה השוואות - לעצור, לשים את זה בפח ולגחך בציניות. ולעשות רק את החשבון של ההצלחות שלך (יחסית לנתונים שלך). זה הנוסחה להתקדם. תלכי עם זה, ובעוד כמה שנים פתאום תראי איך הצלחת יותר מכו-לם!

 

[להבה ירוקה]

אז תתרגלי כל פעם שאת תופסת את עצמך

עושה השוואות - לעצור, לשים את זה בפח ולגחך בציניות.

מסכימה עם זה מאד מאד. במיוחד עם הגיחוך. תפסתי את עצמי כמה וכמה פעמים מגחכת על עצמי- על מחשבות של פחד שחזרו ונשנו. מגחכת ואומרת: נו, אני כבר מכירה את זה...בסדר. שיהיה. וזה נתן לי להמשיך הלאה.

 

[opalit]

בפנים

אני חושבת על זה כל הזמן, במיוחד בתקופה האחרונה. אני מזדהה. אני גם לא מצליחה להסתיר ושואלים אותי איך את מגיעה ביתר קלות לגבהים ולתהומות האלו? ואני לא יודעת מה לענות, אני גם לא יודעת בעצמי את התשובה. אז כן יכול להיות שבגלל שאני לא כמו כולם אבל כמו שאופירA אמרה אי אפשר להשוות. פחד חששות ייאוש כל המילים שכתבת, לא יודעת. צריך לבדוק את זה לעומק, ולתת זמן.