דגים וחלב
האיסור המקורי של בשר וחלב נובע מן הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו", העוסק ביונקים. ההרחבה של חז"ל היא גם לגבי עופות, ומכאן האיסור על עוף בחלב. מעמדם של הדגים, מבחינה הלכתית, שונה משל "בשר" קלאסי, ממש כמו מעמד החגבים, למי שנוהג לאכול אותם.המשמעות היא, שלא חלים עליהם הלכות שחיטה, ושדיני כשרות שלהם שונים (צריך סנפיר וקשקשת, והכלל הוא שאם יש קשקשת בידוע שיש גם סנפיר, גם אם לא רואים אותו כרגע). מדברי המשנה והגמרא ניתן להבין בפשטות שהיה מקובל בזמנם לאכול דגים עם חלב, פשוט משום שאין להם דין של "בשר". בשולחן ערוך נאמר שאסור לאכול דגים עם גבינה "מפני הסכנה". התחבטו הפוסקים בשאלה מהי בדיוק אותה "סכנה" אליה התכוון רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך" (שום קשר לקארואים שהופקדו לשמור על הוגוורטס בניהולו של סוורוס סנייפ...) יש שאמרו, שהבעיה היא סכנה בריאותית, וכיוון שאנו יודעים היום שאין סכנה בריאותית מוכרת, אז מותר לאכול דגים עם חלב. יש שאמרו שמדובר בדבר רוחני, ואז אין הוא מדיד וממילא אסור גם כיום. מקובל לטעון בחדות שכיום זו מחלוקת ספרדים (שמחמירים, בשונה מהמקרים הרגילים בהלכה) ואשכנזים (שמקילים). אלא, שעיון קצת יותר מדוקדק מראה שבכל קבוצה יש יוצאים מן הכלל. הרב עובדיה יוסף פסק כמו השולחן ערוך, שאסור לאכול דגים עם חלב וגבינה, וכך גם רוב יוצאי צפון אפריקה, אבל יש ספרדים רבים שדווקא מתירים. מאידך גיסא, רוב החסידים מחמירים בזה כמו השולחן ערוך. אז בקיצור, צריך לדעת מה המנהג המשפחתי המקובל, וגם לדעת שאין מדובר באיסור הפוסל את הכלים לשימוש אחר כך, אלא איסור העומד בפני עצמו לפי המנהג. בפיצה, אגב, אפשר לשלב את הטונה עם טופו ובתיבול נכון לקבל אפקט דומה לטונה עם גבינה... כל טוב, רונן
