מבחן דיכאון

guliver182

New member
מבחן דיכאון

שלום אנשים,
אני לא יודע כ"כ מה לעשות עם המסקנה שאליה הגעתי היום.
הרגשתי שאני חייב עזרה כלשהי, באמת, לראות מה לא בסדר איתי. אולי אני סתם מחפש תשומת לב מכולם? או אולי המצב לא באמת גרוע כמו שאני עושה ממנו?
כל ההתלבטויות האלה ועוד איתם אני הולך כבר 6 שנים פחות או יותר, הסתכמו היום כשהחלטתי להשים את הדברים על השולחן עם עצמי, אבל אני לא כ"כ יודע איך המשפחה שלי תגיב לכל זה.
לאור הנסיבות נכנסתי לכל מיני פורומים בהם עניתי על מספר שאלות, המתארות בדיוק את המצב שלי, והייתי בהלם טוטאלי.
שאלות כמו מצב תאבון ירוד, או מחשבות על התאבדות בהם עניתי במלוא הכנות, אפילו שהיה לי קשה להתוודות בפני עצמי.
אני באמת כבר אובד עצות, וייתרה מכך גם אם הייתי יודע מה לעשות בנידון, (אני סקפתי לגבי תרופות כימיות) אני לא בטוח שרפואה אלטרנטיבית הייתה עוזרת לי לצאת מהמצב אליו נקלעתי, או כל דבר אחר.
לכן נכנסתי לפה, בתקווה שמישהו ישמע אותי, מישהו שבאמת מבין, ינסה לתת מענה, כי אני לא רוצה לעשות מעשה שאני יתחרט עליו או לגרום צער לקרובים לי.

אני מודה על ההקשבה ועל ההבנה. יום טוב.
 

Lady Stark

New member
הי גוליבר

ברוך הבא לפורום

חייבת להגיד שלענות על מבחנים לכל מיני תופעות פסיכיאטריות זה דבר שיכול לפתוח לנו את העיניים, אבל גם יכול להזיק ולגרום לאבחון-יתר ולפאניקה לא מוצדקת.
הסיבה שאני אומרת את זה היא זו: דיכאון אף פעם לא בא לבד. אין דבר כזה, דיכאון פרופר ללא סימפטומים בעוצמות שונות של חרדה / דה פרסונליזציה / טורדנות ועוד כל מיני תופעות. לכן בהרבה פעמים כשאנשים עונים על שאלונים באינטרנט הם יכולים לאבחן את עצמם בכמה בעיות, כשלמעשה הם סובלים מבעיה עיקרית אחת וכמה תופעות משניות שנלוות אליה.
הכי ממליצה לך לקבוע עם פסיכיאטר או פסיכולוג קליני שיתנו לך אבחון וגם ידריכו אותך איך להתחיל לטפל.
אפשר לשפר את איכות החיים בצורה מדהימה בעזרת טיפול נכון ומסור.

בכל מקרה, אנחנו פה ונשמח לשמוע מה עובר עליך.
שתדע - הדבר שהכי עוזר בשלב של הודאה בבעיות זה להבין שאתה לא לבד ולשמוע איך אנשים אחרים מתמודדים עם בעיות דומות.
 

guliver182

New member
כן נכון

תודה על המענה המהיר.
חשוב לי לציין שנכנסתי לכמה אתרים בהם עניתי חיובי על כל השאלות, וגם קראתי ספרים בנושא, כך שאני מתבשל עם העניין כבר הרבה זמן. ונכון, עדיין אי אפשר לקבוע חד משמעית עד שאבצע את הבדיקות הגופניות ואפנה גם לטיפול איש מקצוע כזה או אחר.
 

היי48

New member
היי ליידי,

האם כאשר כתבת "לכן בהרבה פעמים כשאנשים עונים על שאלונים באינטרנט הם יכולים לאבחן את עצמם בכמה בעיות, כשלמעשה הם סובלים מבעיה עיקרית אחת וכמה תופעות משניות שנלוות אליה" התכוונת שבהכרח דיכאון היא תמיד הבעיה העיקרית ובעיות כמו חרדה / דה פרסונליזציה / טורדנות וכו' הן בעיות משניות? כי במקרה שלי לפחות אני דווקא מרגישה שדווקא החרדה (אולי אפילו הטורדנות, אבל לבטח החרדה) השפיעה ועדיין משפיעה הרבה יותר על החיים שלי מאשר הדיכאון. או האם הבנתי לא נכון את מה שכתבת?

תודה
 

Lady Stark

New member
היוש הייוש

מה שלומך יפתי?
זה שונה אצל כל אחד אבל כל אדם שחווה דיכאון או חרדה או טורדנות או כל בעיה נפשית או רגשית אחרת, סובל גם מעוד כמה בעיות.
אני אתן את עצמי בתור דוגמא. האבחנה שלי היא דיכאון מג׳ורי ואו.סי.די. בנוסף לאלה אני סובלת מחרדות, ומדי פעם ניתוקים. הדיכאון והאוסידי הן הבעיות העיקריות והן אלה שגורמות לחרדות ולניתוקים ולשאר הדברים, כמו הפרעות ריכוז ושלל כאבים פיזיים. העניין הוא שאם הייתי מאבחנת את עצמי לבד הייתי מגיעה לכמות גדולה של אבחנות שלא היתה נכונה והיתה רק מדכאת אותי עוד יותר.
הייוש, יכול מאוד להיות שהבעיה העיקרית שלך היא חרדה ושהדיכאון נלווה לה. ויכול להיות שלא.
רק אבחון מקיף יגיד. וגם, אותי אבחנו פעמיים. כי לוקח זמן עד שמבינים בדיוק מה קורה ולקח לי זמן להודות בקול רם בחלק מהבעיות.

אגב, דיכאון לא בהכרח מתבטא בעצבות. אצלי הוא מתבטא יותר בתחושות נחיתות ובסימפטומים פיזיים של בעיות שינה וריכוז, וכאבים כמובן. ורק באפיזודות בתחושות ייאוש. גם הביטוי של הדיכאון משתנה מאדם לאדם.
 

היי48

New member
תראי

זה לא שאין עצבות, אבל היא לא מאוד חזקה ולא ברמה שמשתלטת לי על החיים ודי, איך לומר - manageable. החרדה מצד שני הרבה יותר "קולנית" ומשפיעה באופן ישיר. אני לא ממש יודעת מה גרם למה, אם בכלל. יכול להיות גם שזה קשור (למיטב ידיעתי לפחות, אני מסייגת...) לזה שתהליכים דומים במוח גורמים לתופעות הנ"ל, ולכן הן מופיעות ביחד.
 

Lady Stark

New member
המשפט האחרון שאמרת נכון

ותכלס, החרדה והדיכאון מזינים אחד את השני. החרדה מורידה מוטיבציה ומדכאת, והדיכאון מגביר חרדה כי ככל שאנחנו פחות מעורים בעולם אנחנו יותר פוחדים לחזור אליו. וגם, פסיכולוגים רבים אומרים שדיכאון גם נובע מפחד משתק. ממש כמו חרדה. קצת הביתה והתרנגולת.
 

היי48

New member
מעגל קסמים

שאינו קסום במיוחד... הבעיה עם חרדות היא, בין השאר, שחרדות הן פשוט הגברה והוצאה מפרופורציה של פחדים לגיטימיים, לכן אי אפשר לומר לאדם שסובל מזה "מה שאתה סובל ממנו אינו נכון לחלוטין", אלא יותר "אתה צריך להכניס את הדברים לפרופורציות", וזה נראה לי משהו שדי קשה ללמוד. כי, בעצם, מהי הכמות הנכונה של פחד? זאת נראית אולי שאלה טפשית קצת למי שאין לו את הבעיה הזאת, אבל אני משערת שמי שכן סובל מחרדה מבין על מה אני מדברת. למשל: נכון שלא כל האנשים בעולם ראויים לכך שתיתן בהם אמון במאה אחוז, אבל מצד שני-גם ההיפך אינו נכון. האמת היא איפשהו באמצע, וכשנמצאים במצב די קיצוני של חוסר אמון, קשה למצוא את האמצע הזה. די קשה בעצם להגיע לכל מצב שאינו הקיצוניות שמכירים, פשוט כי זה נראה הגיוני בערך כמו שזה נראה הגיוני שישראל תסגיר את כל הסודות הצבאיים שלה לידי סוריה...
אגב, אני משערת שגם אם יש אדם שרגיל לסמוך לגמרי על אנשים וצריך ללמוד איך להטיל בהם ספק גם לו זה יהיה קשה, אבל נראה לי שרוב האנשים לאחר גיל מסויים במהלך הילדות או מקסימום גיל העשרה כבר לא נמצאים במצב כזה.
 

Lady Stark

New member
מותק

השאלה שאת מעלה היא נכונה. מה הכמות הנכונה של פחד?
אז קודם כל, לא יודעת אם יש כמות נכונה (זה כמו לשאול מה זה "נורמלי"), אבל יש כמות בריאה, או לפחות כזאת שלא משתקת אותנו.
דווקא בדרך כלל קל להבחין בדיוק מתי פחד יוצא משליטה או פרופורציה. וזה כשאנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים כאילו אנחנו בסכנת חיים, כשאנחנו לא באמת בסכנה.

כשזה חשש מושכל שנשאר בגבולות ההיגיון הגוף שלנו לא מגיב כמו במצב של "Fight or Flight".
הנה טיפה חומר בנושא. http://en.wikipedia.org/wiki/Fight-or-flight_response
 

היי48

New member
תודה על החומר


יכול להיות שאם קיים מצב שבו אדם מגיב כאילו בסכנת חיים למרות שהוא לא נמצא בסכנת חיים מיידית, עדיין המצב שהוא נמצא בו כן מתקשר מבחינתו לסכנת חיים או לפחות לפגיעה מאוד קשה שתשפיע על יכולות השרדותיות שונות, גם אם מדובר בפגיעה בטווח הארוך ולא בפגיעה מיידית. אני אומרת את זה כי אני מניחה שהגוף לא יוציא ללא סיבה כ"כ הרבה אנרגיות כמו שהוא מוציא במצב של "Fight or Flight" אם הוא לא היה חושב שאכן מדובר בסכנה חמורה מאוד לפחות.
לי אישית לפחות נראה שצריך לא להסתכל רק על העניין של האם הסכנה היא אמיתית או לא, אלא גם על העניין של גם אם אכן הסכנה היא אמתית-איך להתמודד איתה. נכון שיש עיוותי תפיסה שהם די קיצוניים, אבל בסופו של יום העולם הוא אכן מקום מסוכן, לכן נראה לי שצריך לא רק לדעת מהי הכמות הנכונה של פחד, שכמו שאמרת-לא בטוח אם יש דבר כזה, אלא גם לנסות ללמוד להתמודד איך עם הסכנה עצמה. Easier said than done...

אגב, אני לא יודעת אם באמת מטפלים גם בהיבט הזה של פחד בצורות הטיפול השונות, אבל סתם הרהור שעבר לי בראש...
 

מיצי2013

New member
האא..

זה בדיוק מה שכתוב במאמר שליידי שלחה לי לא מזמן....
היוש את יכולה להחליף את הפסיכיאטר רב-התארים שכתב את המאמר אחרי שנים של מחקר, עלית על זה לבד....
זה בערך מה שהוא אומר - אם הבנתי נכון - שבמקום להשקיע את הזמן בלגרום לבנאדם להבין שהוא מפחד ממשהו לא רציונלי, כי גם ככה בנאדם בחרדה לא מסוגל לשפוט מה רציונלי ומה לא, הוא מציע להתמודד עם החרדה על ידי כך שלומדים לחיות עם הספק שהיא מעלה, ואז בעצם אין טעם להמשיך בתגובת FIGHT OR FLIGHT.
כמובן שזה הרבה יותר מורכב ואם ליידי מסכימה היא יכולה להעלות לכאן את המאמר....
 

Lady Stark

New member
מיצמיצולה

בשמחה אעלה את הקובץ של המאמר. רק שחשוב לדעת שהוא עוסק באוסידי מחשבתי ולא בהפרעת חרדה.
אבל בהחלט טורדנות וחרדה שתיהן בעיות שנובעות מקושי להתמודד עם ספק.
אעלה אותו מחר בבוקר.
 

היי48

New member
מאיפה את חושבת היה לי את

הכסף לקנות את האי היפה שלי??????? כתבתי רב מכר!! סתאאאאאאאאאאאם...


חשבתי על זה כי כמו שאני מכירה את עצמי ואת החרדה המקסימה שלי, יהיה קשה מאוד לשכנע אותי שמה שאני תופסת כסכנה הוא לא סכנה או לפחות סכנה ברמה מאוד נמוכה, כי כבר חוויתי את זה בעצמי ואני יודעת שמדובר במצבים שיכולים לפגוע, לכן לפחות במקרה האישי שלי עדיף יהיה לי ללמוד איך להתמודד עם זה. לא שגם זה יהיה קל, אבל הסיכויים להצלחה הם קצת יותר גבוהים... כמובן שזה מה שנראה לי שנכון לגבי, יכול להיות כמובן שלמישהו אחר תתאים גישה אחרת, כל אחד ומצבו שלו...

אגב מיצוש, אני לא יודעת אם שמת לב, אבל שאלתי אותך בשרשור למטה מה שלום ההצטננות שלך? את כבר מרגישה יותר טוב?
 

מיצי2013

New member
עניתי לך!

הרבה יותר טוב.... חוצמיזה שהאחראית שלי עדיין צריכה לשמוע אותי כל היום מקנחת את האף....

ולמרבה הצער, אני לא בטוחה שמי שכותב רב מכר בימינו מגיע לדרגת עושר שהוא יכול לקנות אי. אני בספק אם הוא מגיע לאיזושהי דרגת עושר בכלל, חוץ מעולם הרוח הפנימי העשיר שלו
שזה מאוד עצוב כי ספרים שווים הרבה יותר מהרבה דברים מיותרים שאנשים עושים ומקבלים עליהם ימבה כסף.

קיצר היי היי... את מוכנה כבר לנסות טיפול פסיכולוגי? הוא יהיה מותאם במיוחד אך ורק לחרדה שלך! custom made כמו השמלות של קייט מידלטון.






נ.ב.
שותפה שלי עושה פה הערב מפגש חברתי מהלימודים שלה, וכרגע יושבות לי מחוץ לדלת 10 סטודנטיות מולהבות-כי-הן-מתנדבות-למען-החברה ומקשקשות כמו בנות יענה. יהיו רק 10 דקות של דממה בזמן שהן יאכלו. פקה פקה! רוצה שקט.
 

היי48

New member
לא נורא,

תתנחמי בזה שבקרוב יהיה לך שותף חדש, נקווה שהוא והחברים שלו פחות פטפטנים, או לפחות אם כן-שידברו על נושאים מעניינים.

ראיתי שענית לי רק אחרי שכתבתי שוב את השאלה... D'oh!! (איפה האייקון של הומר סימפסון????)

לגבי טיפול-בגלל שחלק מהבעיות שלי זה חוסר אמון, עניין הטיפול הוא קצת בעייתי מבחינתי נכון לעכשיו לפחות. אולי בהמשך... לפחות בינתיים זה מעודד אותי לא להשאר באותו המצב ולנסות לשפר את המצב בעצמי-עדיף על כלום.

ומסכימה איתך לגבי עניין הספרים, נכון ועצוב למדי.
 

Lady Stark

New member
הי מותק

את צודקת, המוח מפרש מצבים שונים כמסכני חיים בדרך כלל בגלל פגיעה בשלב מוקדם בחיים או טראומה. סתם לדוגמא, מריבה עם חבר. לא מצב מסכן חיים, אבל אם הורגלת לחשוב שכשלא אוהבים אותך זה גזר דין מוות (מחשבה שמגיעה, למשל, מאינטראקציות קשות עם ההורים בילדות. כי אם האדם שאמור לטפל בנו לא אוהב אותנו, אז זה באמת גזר דין מוות), אז הגוף יגיב בחרדה. וככה אנשים חרדתיים מגיבים לסיטואציות אפילו קלות יותר, כמו שהייה במקום צפוף או דיבור מול קהל.

הקטע בלהבין שאת לא באמת במצב מסכן חיים, הוא שככה את יכולה לצאת מהר יותר מהמצב החרדתי.
זה העניין בעבודה קוגנטיבית. ללמוד לשייך סיטואציות להקשר הנכון ולא להתבלבל בין מצב לא נוח לבין פחד מוות.

למה את מתכוונת במצבים מסכני חיים? נכון שיש סכנות בעולם ואנשים מסוכנים, אבל על פי רוב אנחנו חיים בציוויליזציה ואנשים מסביבנו לא באמת מסכנים אותנו. לכן חשוב לעשות את ההבדלה.

וכן, עבודה עם פסיכולוג מתבצעת על כל פחד שיש לך.
 

היי48

New member
התכוונתי

לשני דברים: הראשון הוא לכך שגם אם מדובר במצב שלא יוביל למוות מיידי של האדם, האדם עדיין תופס את המצב שסכנת חיים, בין אם מיידית ובין אם בטווח הארוך, כמו בדוגמא שנתת במצב של מריבה עם חבר.

בנוסף גם התכוונתי למצבים שיש בהם סיכוי מאוד נמוך לסכנה רצינית, אבל הוא עדיין קיים. למשל-נתפוס טרמפ על הדוגמא של החבר-נגיד ואני מתחילה לצאת עם מישהו. סביר להניח שאו שזה יסתיים בכך שהקשר יסתדר ונשאר ביחד, או שהקשר לא יסתדר ופשוט נפרד. הסכנה כאן בעצם היא מקסימום לב שבור, שזה אמנם מצב מאוד לא נעים, אבל לא ממש סכנת חיים. אבל עדיין יכול להיות מצב של אחד ל... (לא מכירה את הסטטיסטיקות) שמי שהתחלתי לצאת איתו יתברר להיות אדם אלים, ואז כבר כן קיימת סכנת חיים, לצערנו שמענו על מקרים שבהם אנשים נרצחו או לפחות נפגעו קשה במקרים כאלו. אז נכון שהסיכויים שדבר כזה יקרה הם לא מאוד גבוהים, עדיין רוב האנשים הם לא אלימים, אבל עדיין זה מצב אפשרי.

דוגמא נוספת-בדרך כלל אם תלחצי יד למישהו, לא יקרה לך כלום. לפעמים הוא מקסימום אולי הוא יעביר לך איזשהו וירוס של שפעת או משהו בסגנון, אבל לרוב הכל יהיה בסדר. אבל עדיין ישנו סיכוי לכך, גם אם מדובר בסיכוי מאוד נמוך-אבל עדיין קיים, שהשפעת שאותו אדם העביר לך היא איזשהו זן חדש וקטלני שעובר במגע. אז נכון שלרוב מצב כזה לא קורה, אבל גם אי אפשר לומר שזה בלתי אפשרי שהוא יקרה.
 

Lady Stark

New member
עכשיו הבנתי אותך

אז כן, בדיוק כמו שמיצוש אמרה מדובר בתחושה שאנחנו חייבים לדעת ולשלוט על הכל. העבודה הקוגנטיבית מתבצעת במקרה כזה בשני מישורים:
ללמוד לסמוך על עצמנו ועל האינסטינקטים שלנו יותר וללמוד לחיות עם ספק ותמותה.
נכון שזה נשמע כרגע מפחיד אבל ניתן לעשות זאת, ולהגיע אפילו למצב בו מזהים שזו חרדה מחוסר שליטה ולומדים פשוט לא לקחת אותה קשה,
 
למעלה