הייתי בסיטואציה מאוד דומה
למעשה הקשר הקודם שלי נגמר פחות או יותר ככה. חשדתי זמן מה, לא כ״כ הודתי בזה ביני לבין עצמי. זו לא היתה תקופת שיא בחיי, אם ננסח את זה בעדינות , ובעקבות כל המשברים והקשיים שתפסו מקום של כבוד בחיים שלי באותה התקופה די נתלתי על הזוגיות הרעועה שהיתה לי אז. אז אחרי תקופה מסויימת של חשדות, לילה אחד, בערך ב23:00, הוא למד בחדר עם איזשהו בחור שלמד איתו באוניברסיטה ואני ישבתי בסלון וראיתי ״המומינים״ כששמעתי את צליל הsms מהטלפון שלו שהיה בקרבת מקום. אני זוכרת שהיה לי איזשהו דיון פנימי בנושא, אבל הדחף לשים את זה מאחורי היה גדול יותר, קראתי אותו. הוא לא היה כל כך ברור, זו היתה בחורה שלמדה איתו ובה חשדתי מלכתחילה (ידעתי שיש לה רגשות כלפיו, אבל הוא טען שהוא לא בקשר איתה מעבר ללימודים), היא כתבה משהו על סוללות נטענות שהוא לקח לה. עניתי לה, כתבתי ״מתי?״ והתשובה היתה די ברורה, היא ציינה יום כלשהו ואז בהודעה נוספת, ״זה תמיד קורה אחרי שאנחנו מזדיינים״ . באותו הרגע היתה לי הקלה עצומה, תחושה שקשה להסביר במילים. אני חושבת שזה משהו שהגיע לי לדעת, אין לי שום תחושות אשמה על האופן שבו זה התגלה והייתי עושה זאת שוב. אני מאמינה שחשד כזהבדרך כלל לא מגיע משום מקום, ושכדאי מאוד לסמוך על האינטואיציה שלנו. בסופו של יום, צריך לעשות את מה שצריך לעשות כדי לעבור הלאה. במיוחד כשזה ממש לא קל לעזוב כשאין שום דבר מוחשי ביד, המנפנפים את החשדות שלך ב״פרנואידית״, כשמנסים לעשות ממך מטורללת. במקרה שלי גם אחרי התגלית הוא הכחיש ואפילו התקשר אליה מולי וקרא לה שקרנית וכאלה, רק אחרי שביקשתי ממנו לתת לי כמה שעות לבד הוא חזר הביתה הודה והתנצל. לא כעסתי אז ואני לא כועסת גם היום (בקשר ההוא קרו דברים נוראים יותר מזה מנקודת מבטי, וחלקם נעשו על ידי), הייתי רגועה אחרי חודשים של מריטת עצבים!
: בחורה בשנות העשרים המאוחרות חודשת בחבר שלה בשנה האחרונה. ומחליטה יום אחד כשנרדם מוקדם לחטט לו בפלאפון. היא מגלה שהוא אכן בוגד בה ומחליטה להתעמת מולו. הוא מנצל את ההזדמנות ונפרד ממנה. מה דעתכם על הסיטואציה
האם הייתם במצב של חשדות בבן/ת הזוג בודקים אותו