מביא סיפור מצמרר שפורסם בפורום אחר
גולשת אמיצה שהועסקה בשרות בתי הסוהר כסוהרת מספרת במכתב גלוי לראש השרות את קורותיה שם. במכתב גלוי שלא נשלח מביעה שמים לי את שמחתה על כי פוטרה מהשרות ובכך נסללה עבורה דרך לחיים אחרי הגיהנום בו עבדה במשך 7 שנים. וזהו מכתבה: אליך נציב שב"ס מאת: ש מ י ם ל י 15/12/04 21:13 איזה מוזר זה שאני מוצאת את עצמי כותבת אליך מכתב שלעולם לא תקרא...אני רוצה לכתוב את זה ולהוציא את הכול החוצה, את כול המטען שנשאתי עמי 7 שנים, 7 שנים קשות ורעות בגיהנום שאתה מופקד עליו, שלא תהינה אי הבנות, אני לא אסירה, אני סוהרת, הו כמה שאני בושה במדים שלבשתי, כמה אני מזדעזעת כאשר אני חושבת בדיעבד שהייתי בגיהנום הזה ולא ברחתי משם כול עוד נפשי בי, אני רוצה להודות לך נציב שב"ס, רוצה להודות לך על דבר אחד מיוחד, דבר שבגללו אני חייבת לך, חייבת לך המון...עצם חתימתך על מכתב הפיטורין שלי הצילה אותי מהגיהנום שאתה מופקד עליו, איך לא היה לי אומץ לקום וללכת? במשך שנה וחצי האחרונות אני חוזרת ושואלת את עצמי את השאלה הזו ואין לי תשובה, המח שלי לא מפסיק לדוש ולדוש בשאלה הזו, ממה חששתי לעזאזל? איך תמיד אמרו לי הממונות עליי: "לא נאה לך שימי תעודה ולכי לעבוד קופאית בסופר", אני לא חושבת שחששתי להיות קופאית בסופר, אין בושה בלהיות קופאית ולבטח אין גאוה בלהיות סוהרת, לא חששתי לאמר את שלי במערכת שכול כך דואגת לדיריה אבל לא למשרתיה, מזלי שלא נסחפתי אחרי הזרם, לרגע לא איבדתי את צלם האנוש שחונכתי עליו, לא חששתי לאמר את דבריי גם אם זה עלה לי לבסוף בפיטורי...המערכת שעליה אתה מופקד כול כך אוהבת לטשטש את גבולות הצדק, חוקי העובדים במדינת ישראל, מילים אלו רחוקות מלהיות כתובות בלקסיקון של שב"ס, כולם פחדו לקבול, כולם חששו לאמר את דבריהם, אבל אני...חיחיחי, תמיד הייתי "חצופה" <כך קראו לי שם> לא חששתי לאמר את דבריי לאיש, גם לא לנציב קבילות, גם לא למפקד הגוש שביקר אותי במפתיע בלילה, לא אשכח את הביקור הזה, שילמתי עליו מחיר יקר מאוד, לא היססתי לגולל בפניו את הגיהנום שעברתי, אוזניו סרבו לשמוע ופיו נדם לשמע הזעזוע, ידעתי שאשלם על כך מחיר כבד, למחרת אמר לי הקב"טית: "כביסה מלוכלכת מכבסים בבית", אחרי יומיים קראה לי המנהלת לראיון והסבירה לי איזו סוהרת גרועה אני, ידעתי שאשלם על כך מחיר כבד אבל לא חששתי, אין לי ממה לחשוש, שמשתי פה לאלו שחששו שמא יפוטרו, אדוני הנציב, מה בעצם אני רוצה לאמר לך במכתב זה...למד את פקודיך בעלי הדרגות על הכתפיים, אולי הם שכחו, אולי הם אינם רוצים לדעת, "צדק איננו רק כוכב" צדק זו מילה שנמחקה מלקסיקון שב"ס, צדק זו מילה שלא קיימת עבור פקודיך הזוטרים, אם אחרים אבדו את צלם האנוש אל תאבד אותו אתה, אתה מופקד על המערכת הזו, עליך מופקדת האחריות הישירה, כמעט אבדתי את השפיות כאשר קרסתי בעודי מופקדת על שמירת אסירה בבית חולים, אל תתן לאחרים לחוות את אשר קרה לי, היה אתה אנושי ולמד אותם מהו כבוד האדם...אל תיתן לבעלי דרגות הכתף לאבד את הראש כאשר עונדים על כתפיהם את דרגות הקצונה... ודרך אגב אדוני הנציב.. נוכחתי לדעת שיש חיים אחרי השב"ס, כיום אני סטודנטית לפסיכולוגיה באו"פ, עד לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית עבדתי אכן בסופר, צחוק הגורל, צר לי לאכזב את בעלי הדרגות שחשבו שאהיה קופאית בסופר, הופקדתי על הבטחון שם, כיום אני מאושרת, שרדתי את הגיהנום ואני שפויה, אני שנה וארבעה חודשים מחוץ למערכת שלך וככול שחולפים הימים אני רק מאושר יותר ויותר, תודה לך שחתמת על מכתב הפיטורין שלי...
גולשת אמיצה שהועסקה בשרות בתי הסוהר כסוהרת מספרת במכתב גלוי לראש השרות את קורותיה שם. במכתב גלוי שלא נשלח מביעה שמים לי את שמחתה על כי פוטרה מהשרות ובכך נסללה עבורה דרך לחיים אחרי הגיהנום בו עבדה במשך 7 שנים. וזהו מכתבה: אליך נציב שב"ס מאת: ש מ י ם ל י 15/12/04 21:13 איזה מוזר זה שאני מוצאת את עצמי כותבת אליך מכתב שלעולם לא תקרא...אני רוצה לכתוב את זה ולהוציא את הכול החוצה, את כול המטען שנשאתי עמי 7 שנים, 7 שנים קשות ורעות בגיהנום שאתה מופקד עליו, שלא תהינה אי הבנות, אני לא אסירה, אני סוהרת, הו כמה שאני בושה במדים שלבשתי, כמה אני מזדעזעת כאשר אני חושבת בדיעבד שהייתי בגיהנום הזה ולא ברחתי משם כול עוד נפשי בי, אני רוצה להודות לך נציב שב"ס, רוצה להודות לך על דבר אחד מיוחד, דבר שבגללו אני חייבת לך, חייבת לך המון...עצם חתימתך על מכתב הפיטורין שלי הצילה אותי מהגיהנום שאתה מופקד עליו, איך לא היה לי אומץ לקום וללכת? במשך שנה וחצי האחרונות אני חוזרת ושואלת את עצמי את השאלה הזו ואין לי תשובה, המח שלי לא מפסיק לדוש ולדוש בשאלה הזו, ממה חששתי לעזאזל? איך תמיד אמרו לי הממונות עליי: "לא נאה לך שימי תעודה ולכי לעבוד קופאית בסופר", אני לא חושבת שחששתי להיות קופאית בסופר, אין בושה בלהיות קופאית ולבטח אין גאוה בלהיות סוהרת, לא חששתי לאמר את שלי במערכת שכול כך דואגת לדיריה אבל לא למשרתיה, מזלי שלא נסחפתי אחרי הזרם, לרגע לא איבדתי את צלם האנוש שחונכתי עליו, לא חששתי לאמר את דבריי גם אם זה עלה לי לבסוף בפיטורי...המערכת שעליה אתה מופקד כול כך אוהבת לטשטש את גבולות הצדק, חוקי העובדים במדינת ישראל, מילים אלו רחוקות מלהיות כתובות בלקסיקון של שב"ס, כולם פחדו לקבול, כולם חששו לאמר את דבריהם, אבל אני...חיחיחי, תמיד הייתי "חצופה" <כך קראו לי שם> לא חששתי לאמר את דבריי לאיש, גם לא לנציב קבילות, גם לא למפקד הגוש שביקר אותי במפתיע בלילה, לא אשכח את הביקור הזה, שילמתי עליו מחיר יקר מאוד, לא היססתי לגולל בפניו את הגיהנום שעברתי, אוזניו סרבו לשמוע ופיו נדם לשמע הזעזוע, ידעתי שאשלם על כך מחיר כבד, למחרת אמר לי הקב"טית: "כביסה מלוכלכת מכבסים בבית", אחרי יומיים קראה לי המנהלת לראיון והסבירה לי איזו סוהרת גרועה אני, ידעתי שאשלם על כך מחיר כבד אבל לא חששתי, אין לי ממה לחשוש, שמשתי פה לאלו שחששו שמא יפוטרו, אדוני הנציב, מה בעצם אני רוצה לאמר לך במכתב זה...למד את פקודיך בעלי הדרגות על הכתפיים, אולי הם שכחו, אולי הם אינם רוצים לדעת, "צדק איננו רק כוכב" צדק זו מילה שנמחקה מלקסיקון שב"ס, צדק זו מילה שלא קיימת עבור פקודיך הזוטרים, אם אחרים אבדו את צלם האנוש אל תאבד אותו אתה, אתה מופקד על המערכת הזו, עליך מופקדת האחריות הישירה, כמעט אבדתי את השפיות כאשר קרסתי בעודי מופקדת על שמירת אסירה בבית חולים, אל תתן לאחרים לחוות את אשר קרה לי, היה אתה אנושי ולמד אותם מהו כבוד האדם...אל תיתן לבעלי דרגות הכתף לאבד את הראש כאשר עונדים על כתפיהם את דרגות הקצונה... ודרך אגב אדוני הנציב.. נוכחתי לדעת שיש חיים אחרי השב"ס, כיום אני סטודנטית לפסיכולוגיה באו"פ, עד לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית עבדתי אכן בסופר, צחוק הגורל, צר לי לאכזב את בעלי הדרגות שחשבו שאהיה קופאית בסופר, הופקדתי על הבטחון שם, כיום אני מאושרת, שרדתי את הגיהנום ואני שפויה, אני שנה וארבעה חודשים מחוץ למערכת שלך וככול שחולפים הימים אני רק מאושר יותר ויותר, תודה לך שחתמת על מכתב הפיטורין שלי...
