למשמעויות שהיהדות יחסה למילים הללו ממש,
למילה "לב"
ולמילה "מוח"
מהדהד לי בראש שנאמר איפה שהוא שהיהודים ומזרח התיכון חשבו שהאדם חושב ב"לב" ורק אחרי הכיבוש של אלכסנדר המוקדון נכנסה הדעה שזה קורה במשהו שנמצא בתוך הראש.
ואם גם אתם לא יודעים, אז אשמח אם מישהו שמכיר את החומר, יוכל לכוון אותי אליו או לכתוב לי עליו,
בתודה מראש.
בכל דבר ?
יש לך את ויקיפדיה כהתחלה והאינטרנט מלא בנושאים אלה.
כבר מחשבת המקרא והמחשבה הבתר מקראית כולל ימי חז"ל משתמשים ב'לב' ככלי המחשבה והחכמה , לכן "חכם לב" , "סברת הלב", "כוונת הלב" וכד'.
המוח במובן העכשווי אינו מצוי במקרא, אבל קיים השימוש ב'שכל'.