מבנה קורס

[stonefroze]

מבנה קורס

מכל מה שראיתי היום רק דבר אחד תפש את תשומת ליבי וזעזע אותי לעומק. לא "ההצגה" הגדולה שנראתה כמו סרט הוליוודי של בניינים קורסים ומטוסים המתנגשים בהם. רק תמונות בני האדם המנופפים מן החלונות בטרם הקריסה.נואשים אך מקווים. הם הבינו כבר משהו באותו רגע.הם ידעו כי דבר מה הולך לקרות. אי אילו מחשבות חלפו במוחם.כל בן אדם חושב כל הזמן. הם היו דרוכים במלוא חושיהם.מה הם הרגישו?,מה הם חשבו? הם ראו בני אדם אחרים ברחובות מתקרבים אליהם.הם שיוועו לעזרה. הם קיוו שהעזרה תבוא.הם האמינו שהעזרה בוא תבוא. הם רצו לחיות. גם במצבים קשים ונואשים יש משהו באדם,גרעין של שליטה וחיות שמנופף.שמצפה לגאולה. כי האדם אף הוא מבנה שכוחות הגורל מתנגשים בו וגורמים לשריפה פנימית והחלשות של יסודות. לו רק יחכה מספיק זמן לכוחות ההצלה. אני מאמין שהם יבואו.כוחות ההצלה של האחרים וגם שלו. ובני אדם קורסים רק כאשר הם מפסיקים לקוות, כאשר הם נכנעים לייאוש, כאשר החלק האמיתי והיקר שבהם מפסיק לנפנף לעזרה. מפסיק להאמין בבני אדם אחרים, בעצמם.

 

[רחל-נשמה]

stonefroze -יקר

אני אישית כלפי חוץ אפטית מאתמול (יש לי לחץ פנימי מציק בלב, בד"כ אני היסטרית במצבים כאלה), כאילו בכלל הסרט "מת לחיות", אני יודעת שיש לנו מכירים לא מעטים שגרים שם, ואני לא חושבת אפילו לשניה שקרה להם משהו, מוזר לי נראה לי שאני בכלל לא מבינה מה קרה-ויש לי מנגנון שסגר עלי שלא נותן לי אפילו לראות טלויזיה, יותר מדקות אחדות. כשהיה האסון בטורקיה לא הפסקתי לראות את התמונות, ישבתי שעות מול הטלויזיה, בכי ללא הפסקה, והפעם כלום אפילו לא הורדתי דמעה כלום פשוט כלום. כאילו לא קרה כלום וזה רק סרט, אני גם חושבת שאני בין היחידים בארץ שכל היום היה בבית ברשת ושמע על זה רק בסביבות 18:00 בערב. קראתי את דברייך כמה פעמים ואני נתפסתי למשפט הזה "נואשים אך מקווים. הם הבינו כבר משהו באותו רגע.הם ידעו כי דבר מה הולך לקרות. אי אילו מחשבות חלפו במוחם." ואח"כ אם ניקח את המשפט האחרון שלך "הם מפסיקים לקוות, כאשר הם נכנעים לייאוש, כאשר החלק האמיתי והיקר שבהם מפסיק לנפנף לעזרה. מפסיק להאמין בבני אדם אחרים, בעצמם."-אני אישית מקווה, יתכן שחלקם לפחות מאמין מאוד באלוהים והפסיק לנפנף מתוך השלמה עם גורלו ולא מיאוש. דבר אחד כן מציק לי מאתמול -לא מפסיקה לחשוב על הרופא שרק ביום חמישי ניסה לעודד אותי לא לדאוג למצבי,וכמעט התחיל לשיר לי את השיר, SUNSCREEN. הרופא הזה וכל משפחתו וקרוביו מארה"ב אני לא יודעת בדיוק מאיפו ומפחדת להתקשר. מהדהדות המילים "The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind. The kind that blindside you at 4 p.m. on some idle Tuesday" יום שלישי בצהריים-אילו היה יודע מה אמר לי -ביום חמישי-אילו היה יודע מה אמר...... רחל-נשמה

 

[רחל-נשמה]

טוב העזתי ואני שמחה

שטעיתי, הקראתי לו את השורות האלה, וממש היה המום שהשיר מדבר על יום שלישי שעה ארבע, והרגיע אותי שזה בסדר הוא לא מארה"ב (אלא מקום אחר). והכל בסדר, אני מקווה מיחלת , מתפללת, מתחננת שהערפל מהכל יתבהר והמספרים כל יום שיחלוף ילכו ויקטנו, ויתברר שהרבה לא היו במקום, והרבה נחלצו כולי תפילה שהמספרים שנזרקים עכשיו לחלל האויר ולשידורי הטלויזיות יהיו רחוקים מהמציאות הסופית. וכואב לי מאוד , שהבורסה בתל אביב-למרות שהכריזו היום , יום אבל-לאחר שיקולים החליטה לאפשר את המסחר כרגיל ולא להזדהות עם האבל. כסף כסף-כאילו כלום לא קרה, הבורסה נפלה עכשיו 8 אחוז כמעט , ואנשים יתעשרו מהמוות העצום של עשרות אלפי אנשים. עוד אפילו עושים דיונים בבוקר איך ירוויחו עכשיו חברות שמספקות שירותי הצלה, תרופות, וכו, אלוהים ישמור....כמה רשע יש בעולם....כשכתבתי במצבי פיגוע את הדברים האלה בפורום שוק ההון, כמעט ירטו אותי-זה לגטימי להרוויח מאסון-ממותם של בני אדם זה לא אשמתם, ככה אמרו לי -אני לא אשכח שמכרתי בהפסד הפגנתי אופציות ביום של פיגוע בארץ-אופציות שבאותו רגע עלו יותר ממאה אחוז כי החלטתי שלעולם לא ארוויח מדמם וכאבם של אנשים, סניף הבנק שלי והפורום חודשים לא הפסיק לצחוק על המעשה והיה מדובר ברווח אפשרי של הרבה עשרות אלפי שקלים אם לא הייתי מתנהגת בצורה הזו-ולעולם לא התחרטתי על דרכי הזו להזדהות עם הכאב. אחחחחחחח, שיהרסו המחשבים בבורסה והיא תתרסק-אין רגשות לכלכלנים רחל-נשמה

 

[סהר-תמיכה]

תמונות רודפות

של בני אדם חיים, מקווים, שתוך דקות ברור שכבר אינם. שכבר אין מי שיקווה. ואז אולי קצת מחלחלת הזוועה לתוך הלב, שמתחיל להתכווץ ולדמם ולהבין כמה בני אדם, על חלומותיהם ואהבותיהם, נעלמו באותן שניות. כמה עולמות שכולים חרבים יישארו מאחור, בלי הסבר, בלי הגיון. מול רוע אינסופי שהתגלה בפניהם, ככה בתחילתו של יום עבודה סתווי, אפילו לא גשום.