ירושלמי שמואל
New member
מבנים ערביים בת"א-יפו - במצב הזנחה
מבנים ערביים בת"א-יפו - במצב הזנחה מחפיר תולדות האוכלוסיה הערבית של הארץ, מונות קרוב לאלף וארבע מאות שנה, מאז כיבושי האיסלם בשנות ה-30 וה-40 של המאה השביעית; וזה, לא כולל עובדה, שגם קודם לכן, בארץ ובארצות סמוכות לה, חיו שבטים ערביים, כמו: נבאטים ויטורים. מאז נכבשה הארץ בידי ערבים, התיישבו בה שבטים וקבוצות אוכלוסיה ערביות, שברבות השנים, הארץ הפכה עבורם לבית ולמולדת, הן מבחינה תרבותית חברתית, והן מבחינת הקשר אל האדמה. ברחבי הארץ, נשתמרו אין ספור מבנים; אתרי קבורה מקודשים ומקומות אחרים שקשורים לאוכלוסיה הערבית של הארץ, אשר חלק נכבד ממנה, גורש במסגרת הנכבא במלחמת-48. אחד הריכוזים הגדולים של אתרים היסטוריים ערביים בישראל, מצוי בשטחה של תל-אביב-יפו ובסביבתה הקרובה. בתור אחד, שמרבה לבקר בסביבה, אני יכול לומר, כי הדבר שהכי מנקר את עיניי, זה הזנחה וחוסר שימור מחפיר, של חלק גדול מהמבנים. מי שעובר ברחוב יפת - אחד רחובותיה הראשיים של יפו, בוודאי שם לב, למבנים לא מעטים, שמטים ליפול. מדובר במבנים בעלי ערך ארכיטקטוני רב, שבחלקם הגדול, נבנו בין המחצית השנייה של המאה ה-י"ט למחצית הראשונה של המאה ה-כ. עיריית תל-אביב, לא טורחת לאכוף את חוקי העזר העירוניים הנוגעים לשימור מבנים היסטוריים וארכיטקטוניים בשטחה של העיר. להערכתי הגסה ביותר, ברחבי יפו, יש קרוב למאה בתים בעלי ערך היסטורי- ארכיטקטוני, שמצבם מוזנח ושאינם משומרים. דוגמא נוספת וכואבת הרבה יותר, זאת דוגמתם של כפרים שנהרסו במלחמת העצמאות של 1948 ושיושביהם גורשו. חלק מאותם הכפרים, היה ממוקם בשטח, שהיום בנויות עליו שכונותיהן של תל-אביב ורמת-גן; בין היתר, זה כולל כפרים: שיח'-מואניס; ג'רישה; ג'אמוסין, וכו'. לא בלבד, שכפרים הללו נהרסו כליל, בלי שמישהו דאג לשמר לפחות חלק מהמבנים, אלא שהרשויות, ששטחם של הכפרים עבר לשיפוטן, לא טרחו אפילו לשים שלטים, שיספרו את עברם ההיסטורי של המקומות. הרשויות, כולל עיריית תל-אביב-יפו, בלהטן אחר איזה פרוייקט נדל"ני רווחי ומכניס, לא משקיעות בשימור מבנים, שבימים עבָרו, הייתה נודעת להם תהילה ארכיטקטונית. חלף זאת, המבנים מועברים לבעלותם של כל מיני קבלנים רודפי בצע, שעל אף שלפי חוקי עזר עירוניים של עיריית ת"א-יפו, חלה עליהם חובה לדאוג לשימורם של הנ"ל, מזניחים בכוונה את המבנים, כדי שייהרסו מעצמם ויפנו שטח לאיזה פרוייקט יוקרה תורני. דוגמא מובהקת לכך, זה המבנה יחיד מכפר שיח' - מואניס, שנותר לעמוד על תלו, ושקבלנים בעלי אינטרסים בתחום נדל"ן, מתעקשים להורסו לשם הקמת איזה פרוייקט נושא רווחים. לדעתי, אחת הסיבות, שעיריית תל - אביב, בדיוק, כמו מרבית הרשויות בישראל, אינה דואגת לשימורם של מבנים ערביים דווקא, בעת כאשר המצב עם שימורם של אתרי ההתיישבות הציונית הרבה יותר טוב, זה רצונו של הממסד להשכיח את עברה הערבי של הארץ; להשכיח את ההיסטוריה והתרבות שלהם. לסיום, ברצוני להביע תקווה, כי בסופו של דבר, בקרב הציבור התל-אביבי, תתעורר הבנת חשיבות שימורו של העבר ההסטורי על כל היבטיו, ושסוף סוף, יימצא כוח, שיהיה בידו להניע את הפעולות, הדרושות לשימור האתרים והמבנים, שקשורים בתולדות האוכלוסיה הערבית של הארץ.
מבנים ערביים בת"א-יפו - במצב הזנחה מחפיר תולדות האוכלוסיה הערבית של הארץ, מונות קרוב לאלף וארבע מאות שנה, מאז כיבושי האיסלם בשנות ה-30 וה-40 של המאה השביעית; וזה, לא כולל עובדה, שגם קודם לכן, בארץ ובארצות סמוכות לה, חיו שבטים ערביים, כמו: נבאטים ויטורים. מאז נכבשה הארץ בידי ערבים, התיישבו בה שבטים וקבוצות אוכלוסיה ערביות, שברבות השנים, הארץ הפכה עבורם לבית ולמולדת, הן מבחינה תרבותית חברתית, והן מבחינת הקשר אל האדמה. ברחבי הארץ, נשתמרו אין ספור מבנים; אתרי קבורה מקודשים ומקומות אחרים שקשורים לאוכלוסיה הערבית של הארץ, אשר חלק נכבד ממנה, גורש במסגרת הנכבא במלחמת-48. אחד הריכוזים הגדולים של אתרים היסטוריים ערביים בישראל, מצוי בשטחה של תל-אביב-יפו ובסביבתה הקרובה. בתור אחד, שמרבה לבקר בסביבה, אני יכול לומר, כי הדבר שהכי מנקר את עיניי, זה הזנחה וחוסר שימור מחפיר, של חלק גדול מהמבנים. מי שעובר ברחוב יפת - אחד רחובותיה הראשיים של יפו, בוודאי שם לב, למבנים לא מעטים, שמטים ליפול. מדובר במבנים בעלי ערך ארכיטקטוני רב, שבחלקם הגדול, נבנו בין המחצית השנייה של המאה ה-י"ט למחצית הראשונה של המאה ה-כ. עיריית תל-אביב, לא טורחת לאכוף את חוקי העזר העירוניים הנוגעים לשימור מבנים היסטוריים וארכיטקטוניים בשטחה של העיר. להערכתי הגסה ביותר, ברחבי יפו, יש קרוב למאה בתים בעלי ערך היסטורי- ארכיטקטוני, שמצבם מוזנח ושאינם משומרים. דוגמא נוספת וכואבת הרבה יותר, זאת דוגמתם של כפרים שנהרסו במלחמת העצמאות של 1948 ושיושביהם גורשו. חלק מאותם הכפרים, היה ממוקם בשטח, שהיום בנויות עליו שכונותיהן של תל-אביב ורמת-גן; בין היתר, זה כולל כפרים: שיח'-מואניס; ג'רישה; ג'אמוסין, וכו'. לא בלבד, שכפרים הללו נהרסו כליל, בלי שמישהו דאג לשמר לפחות חלק מהמבנים, אלא שהרשויות, ששטחם של הכפרים עבר לשיפוטן, לא טרחו אפילו לשים שלטים, שיספרו את עברם ההיסטורי של המקומות. הרשויות, כולל עיריית תל-אביב-יפו, בלהטן אחר איזה פרוייקט נדל"ני רווחי ומכניס, לא משקיעות בשימור מבנים, שבימים עבָרו, הייתה נודעת להם תהילה ארכיטקטונית. חלף זאת, המבנים מועברים לבעלותם של כל מיני קבלנים רודפי בצע, שעל אף שלפי חוקי עזר עירוניים של עיריית ת"א-יפו, חלה עליהם חובה לדאוג לשימורם של הנ"ל, מזניחים בכוונה את המבנים, כדי שייהרסו מעצמם ויפנו שטח לאיזה פרוייקט יוקרה תורני. דוגמא מובהקת לכך, זה המבנה יחיד מכפר שיח' - מואניס, שנותר לעמוד על תלו, ושקבלנים בעלי אינטרסים בתחום נדל"ן, מתעקשים להורסו לשם הקמת איזה פרוייקט נושא רווחים. לדעתי, אחת הסיבות, שעיריית תל - אביב, בדיוק, כמו מרבית הרשויות בישראל, אינה דואגת לשימורם של מבנים ערביים דווקא, בעת כאשר המצב עם שימורם של אתרי ההתיישבות הציונית הרבה יותר טוב, זה רצונו של הממסד להשכיח את עברה הערבי של הארץ; להשכיח את ההיסטוריה והתרבות שלהם. לסיום, ברצוני להביע תקווה, כי בסופו של דבר, בקרב הציבור התל-אביבי, תתעורר הבנת חשיבות שימורו של העבר ההסטורי על כל היבטיו, ושסוף סוף, יימצא כוח, שיהיה בידו להניע את הפעולות, הדרושות לשימור האתרים והמבנים, שקשורים בתולדות האוכלוסיה הערבית של הארץ.
