מבקרת בפעם הראשונה...

מבקרת בפעם הראשונה...



כמו ילדה ברגעי מבוכה, כך חשה אל מול כתיבתה. כשאחזה בעט היא ראתה מילים קופצות כך בלי בושה. הנייר הפך מזכרת ענוגה לרגעי החיים שחלפו להם בין שבילי דרכה. הכתיבה הייתה מעין קרש אחיזה לבל תישכח את אשר פגשה. מצאה עצמה נודדת אל עולם שכולו רוח נושבת הפנים כאן אינן חשובות הן רק עוד תזכורת לדמויות. מייעדת אהבתה למגירה חשוכה.. אך לעולם תדע כי אין רע באהבה כה יפה ורכה. ( מוקדש לכל הדברים שהאנשים כותבים למגירה הידועה).
 
למעלה