מבקשת את עזרתכם
שלום לכל אנשי הפורום וקודם כל, איחולי בריאות לכולם אנסה להעביר בקצרה את הסיפור שלי. התחלתי עם הבעיות לפני שלוש וחצי שנים. בעיות עיקול, סחרחורות, דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה, חוסר ריכוז וזכרון, חום נמוך, עייפות, חולשה נוראית ומה לא... אחרי חצי שנה של בירורים, בדיקות, הפניה לפסיכיאטר ועוד בדיקות, בעזרת חברתי עליתי על כך שאולי אני סובלת מתסמונת העייפות. פניתי למטפלת ברייקי והיה נדמה כי הסימפטומים פחתו וחזרתי לתפקד בצורה נורמלית. כל הזמן הזה לא הפסקתי לעבוד במשרה מלאה, ללמוד ולטפל בבית ולהתמודד עם בעיות אחרות הקשורות למשפחתי ולחיי האישיים. מאז אני די בסדר. חוץ מהתקופות שאני לא בסדר. במשך שלוש וחצי שנים אלה אני שמה לב לעובדה שיש חודשים במהלכם אני שוכחת כמעט לחלוטין מכל הבעיות הגופניות, ולעומתם יש כאלה שבהם אני שוב על סף שיגעון גופני. כמו עכשיו. לפני שנה גם התחלתי טיפולי פוריות אחרי שבמשך שנה לא הצלחנו להיכנס להריון (אני בת 30.5) וגם העניין הזה לא עובר כל כך בקלות. אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שהימים הקשים שלי תמיד מתאפיינים בהעצמה של אחת או שתיים מכלל הבעיות ואז מחשבות לא טובות מתחילות לפוצץ את ראשי. למשל, כל החודש האחרון אני מרגישה חוסר שיווי משקל קצת יותר מהרגיל, אני יותר מסוחררת ולא מרוכזת, וחשה יותר כאבי ראש. ביומיים האחרונים זה הפך למטרד של ממש - סחרחורות מפחידות שכמה פעמים גם התלוותה אליהן הרגשה של בחילה ומידי פעם הרגשה של "תיכף מתעלפת". וזה חודש שאני לא עושה בו טיפולי פוריות, אז לא יכולה ליחס את הרגשות האלה להשפעה הורמונלית. אז אחרי כל הסיפור הארוך, השאלות שלי אליכם הן כאלה: האם גם אתם חווים תקופות של התעצמות התסמינים? האם גם לכם קורה שתסמין אחד או שניים הופכים לכל כך חזקים ומטרידים שהם מתחילים להדאיג על ממש? האם מישהי מבין הנשים שבינכם עברה טיפולי פוריות והצליחה להיקלט להריון? ושאלה הכי חשובה - במשך שלוש וחצי שנים אלה התרגלתי לעובדה שכל הזמן משהו כואב, או מפריע, או מטריד וזה חלק מהיום יום שלי. מתי לדעתכם כדאי לשכוח שזה המצב הקבוע ובכל זאת לייחס לזה חשיבות ואולי להתעקש על בדיקות מעמיקות יותר כדי לא לפספס משהו גדול ומפחיד יותר? סליחה על אורך הסיפור, אבל אני ממש חייבת את התייחסותכם. תודה מראש ושבוע טוב לכולם
שלום לכל אנשי הפורום וקודם כל, איחולי בריאות לכולם אנסה להעביר בקצרה את הסיפור שלי. התחלתי עם הבעיות לפני שלוש וחצי שנים. בעיות עיקול, סחרחורות, דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה, חוסר ריכוז וזכרון, חום נמוך, עייפות, חולשה נוראית ומה לא... אחרי חצי שנה של בירורים, בדיקות, הפניה לפסיכיאטר ועוד בדיקות, בעזרת חברתי עליתי על כך שאולי אני סובלת מתסמונת העייפות. פניתי למטפלת ברייקי והיה נדמה כי הסימפטומים פחתו וחזרתי לתפקד בצורה נורמלית. כל הזמן הזה לא הפסקתי לעבוד במשרה מלאה, ללמוד ולטפל בבית ולהתמודד עם בעיות אחרות הקשורות למשפחתי ולחיי האישיים. מאז אני די בסדר. חוץ מהתקופות שאני לא בסדר. במשך שלוש וחצי שנים אלה אני שמה לב לעובדה שיש חודשים במהלכם אני שוכחת כמעט לחלוטין מכל הבעיות הגופניות, ולעומתם יש כאלה שבהם אני שוב על סף שיגעון גופני. כמו עכשיו. לפני שנה גם התחלתי טיפולי פוריות אחרי שבמשך שנה לא הצלחנו להיכנס להריון (אני בת 30.5) וגם העניין הזה לא עובר כל כך בקלות. אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שהימים הקשים שלי תמיד מתאפיינים בהעצמה של אחת או שתיים מכלל הבעיות ואז מחשבות לא טובות מתחילות לפוצץ את ראשי. למשל, כל החודש האחרון אני מרגישה חוסר שיווי משקל קצת יותר מהרגיל, אני יותר מסוחררת ולא מרוכזת, וחשה יותר כאבי ראש. ביומיים האחרונים זה הפך למטרד של ממש - סחרחורות מפחידות שכמה פעמים גם התלוותה אליהן הרגשה של בחילה ומידי פעם הרגשה של "תיכף מתעלפת". וזה חודש שאני לא עושה בו טיפולי פוריות, אז לא יכולה ליחס את הרגשות האלה להשפעה הורמונלית. אז אחרי כל הסיפור הארוך, השאלות שלי אליכם הן כאלה: האם גם אתם חווים תקופות של התעצמות התסמינים? האם גם לכם קורה שתסמין אחד או שניים הופכים לכל כך חזקים ומטרידים שהם מתחילים להדאיג על ממש? האם מישהי מבין הנשים שבינכם עברה טיפולי פוריות והצליחה להיקלט להריון? ושאלה הכי חשובה - במשך שלוש וחצי שנים אלה התרגלתי לעובדה שכל הזמן משהו כואב, או מפריע, או מטריד וזה חלק מהיום יום שלי. מתי לדעתכם כדאי לשכוח שזה המצב הקבוע ובכל זאת לייחס לזה חשיבות ואולי להתעקש על בדיקות מעמיקות יותר כדי לא לפספס משהו גדול ומפחיד יותר? סליחה על אורך הסיפור, אבל אני ממש חייבת את התייחסותכם. תודה מראש ושבוע טוב לכולם
