מבקשת הכוונה
שלום למנהל וחברי הפורום.. אני מתלבטת עם עצמי מה יכול לעזור לי ולתת לי כלים לצאת מהתסבוכת שנכנסתי אליה. אני ובן זוגי יצאנו בחצי שנה האחרונה ממצב של חוסר עבודה בשל סיבות אשיות למצב טוב של שגשוג.. בעיקר בן זוגי שחזר לתחומו לאחר מס' שנים , כבר הינו בדרך הנכונה למעלה , הן כלכלית והן מבחינה אישית וכבר השגנו מס' מטרות שרצינו להשיג אךלמרות זאת אני , בחורה בת 26 עוד לא ממש מוצאת את עצמי במקום קבוע למרות הרצון העז להתקבע במקום עבודה, להיותמקצועית ולדעת שאני מתקתקת עניינים בצורה הכי טובה שיש.אני מרגישה שאני מסתובבת סביב נקודה ולא מגיעה לסיפוק מעבודותי .התחלתי לעבוד לפני כמה חודשים בחברה שנראתה לי מקום טוב, תפקיד שאתגר אותי והשקעתי מרץ וזמן יקר בעבודתי (התשלום לא משקף זאת ), ביקשתי ללמוד עוד ועוד ולאחר תקופה התפטרתי מסיבה שהמערכת קורסת ויש אדםשעבד בצמוד אלי שמחבל במתכוון בעבודתי ועבודת המחלקות אחרות ובלתי אפשרי לעבוד בצורה כזו.. נתתי לזה כמה צ'אנסים וניסיתי לפתור את הבעיה בדרך יצירתית תוך התיעצות עם גורמים ממונים עלי במערכת אך לשוא. הבחור מקבל גיבוי ממנהל המקום למרות שרבים מתלוננים על הצורה בו הוא עובד ,בינהם גם מנהל המחלקה הממונה עלי וכשכלוםלא עזר והגעתי לבוי סתום התפטרתי, יחד עם הבוס הישיר שלי שנתן לי גיבוי מלא..כמו כן גם היועצת הארגונית בחברה עוזבת עכשיו וגם עוד רבים וטובים..כולם מאותה סיבה. אני מפרטת את כל זה משום שאני מאשימה את עצמי ללא הרף שאולי לא היתי צריכה לקום ולעזוב, העבודה הזו ביחוד אותו בחור נכנסו לי בבטן,סיוטים בלילה ,קמה בוכה ומזיעה ..אבל אני צריכה את הכסף ועכשיו אני לא יודעת למה אני עוברת מס' ראיונות ובסוף משהו נדפק..באתי מתוך מומנטום חיובי מתוך תמיכה שאני מצליחה ומקצועית ושעשיתי את עבודתי בצורה טובה ביותר אבל למה אני נותנת לעבודה הזו כל כך הרבה משקל גם היום,סה"כ 4 חודשים בתפקיד . אני מוצאת את עצמי מפרטת בראיונות למה עזבתי ואני יודעת שלא צריך כל כך הרבה פירוט.. אבל אני מרגישה שחוקרים לי את הנשמה , למה?? איך להתמודד עם זה ??אני יודעת את האמת שלי ומה אני שווה ומה עשיתי וכו' אבל איך להציג זאת בצורה הכי עניינית ושלא יחקרו אותי מכל כיוון? אני יודעת /שיש לי נסיון וקליטה מהירה, אני יודעת מה אני שווה ומה רמת האינטליגנציה שלי אבל אני מנסה להבין איפה אני יכולה להציל את הראיונות עבודה .. למה אחרי מיונים שונים ומשונים בסוף משהו נדפק .. שלחתי את קו'ח למשרות גם הרבה פחות מצפיותי וממה שכבר עשיתי וכלום.. אין תשובה .. אני שואלת את עצמי ללא הרף איפה אני דפוקה , האם אני עד כדי כך לא בסדר?? אני משתדלת כל יום לקחת אוויר ,לחשוב חיובי , לדמיין דברים טובים ולהחזיר לעצמי את התחושה ביום שעזבתי , שיש לי גיבוי מהממונים עלי ושאני אכן טובה ומקצועית אני משתדלת לא להכנס למרה שחורה אבל מוצאת את עצמי חסרת אנרגיות וכאובה בכל הגוף. רוב עיסוקי בשנים האחרונות הוא אדמיניסטרציה ושירות ובמקביל למדתי חינוך מיוחד ולא סימתי את הלמודים לאחר תהליך שהבנתי שאיני מעונינת במקצוע זה למרות אהבתי הגדולה לילדים בעלי צרכים מיוחדים וסבלנותי וכן אני שלמה עם זה. אני מוצאת את עצמי כל הזמן מתנצלת , על למה עזבתי ולמה עשיתי וכל שאני רוצה זה למצות את הפוטנציאל שלי ..אני לא מבינה איפה א ני דופקת את הכל . יש לי בטחון עצמי אבל למרות זאת אני נראית חסרת בטחון אני מניחה בגלל עצם הדיבור המתנצל והרצון לפרט כל דבר .איך אני יכולה להיות עניינית וממוקדת יותר ?? מאיפה להתחיל?? אשמח לקבל כלים והכוונה, מרי נ.ב רציתי לפנות לפסיכולוג לקבל הכוונה אך לצערי את לי את הכסף , כמו כן כמעט נרשמתי ללימודי תעודה (בתחום אגב שאינו קשור כלל לאדמיניסטרציה) ולצערי זה שוב נדחה כי אין לי את היכולת הכלכלית .
שלום למנהל וחברי הפורום.. אני מתלבטת עם עצמי מה יכול לעזור לי ולתת לי כלים לצאת מהתסבוכת שנכנסתי אליה. אני ובן זוגי יצאנו בחצי שנה האחרונה ממצב של חוסר עבודה בשל סיבות אשיות למצב טוב של שגשוג.. בעיקר בן זוגי שחזר לתחומו לאחר מס' שנים , כבר הינו בדרך הנכונה למעלה , הן כלכלית והן מבחינה אישית וכבר השגנו מס' מטרות שרצינו להשיג אךלמרות זאת אני , בחורה בת 26 עוד לא ממש מוצאת את עצמי במקום קבוע למרות הרצון העז להתקבע במקום עבודה, להיותמקצועית ולדעת שאני מתקתקת עניינים בצורה הכי טובה שיש.אני מרגישה שאני מסתובבת סביב נקודה ולא מגיעה לסיפוק מעבודותי .התחלתי לעבוד לפני כמה חודשים בחברה שנראתה לי מקום טוב, תפקיד שאתגר אותי והשקעתי מרץ וזמן יקר בעבודתי (התשלום לא משקף זאת ), ביקשתי ללמוד עוד ועוד ולאחר תקופה התפטרתי מסיבה שהמערכת קורסת ויש אדםשעבד בצמוד אלי שמחבל במתכוון בעבודתי ועבודת המחלקות אחרות ובלתי אפשרי לעבוד בצורה כזו.. נתתי לזה כמה צ'אנסים וניסיתי לפתור את הבעיה בדרך יצירתית תוך התיעצות עם גורמים ממונים עלי במערכת אך לשוא. הבחור מקבל גיבוי ממנהל המקום למרות שרבים מתלוננים על הצורה בו הוא עובד ,בינהם גם מנהל המחלקה הממונה עלי וכשכלוםלא עזר והגעתי לבוי סתום התפטרתי, יחד עם הבוס הישיר שלי שנתן לי גיבוי מלא..כמו כן גם היועצת הארגונית בחברה עוזבת עכשיו וגם עוד רבים וטובים..כולם מאותה סיבה. אני מפרטת את כל זה משום שאני מאשימה את עצמי ללא הרף שאולי לא היתי צריכה לקום ולעזוב, העבודה הזו ביחוד אותו בחור נכנסו לי בבטן,סיוטים בלילה ,קמה בוכה ומזיעה ..אבל אני צריכה את הכסף ועכשיו אני לא יודעת למה אני עוברת מס' ראיונות ובסוף משהו נדפק..באתי מתוך מומנטום חיובי מתוך תמיכה שאני מצליחה ומקצועית ושעשיתי את עבודתי בצורה טובה ביותר אבל למה אני נותנת לעבודה הזו כל כך הרבה משקל גם היום,סה"כ 4 חודשים בתפקיד . אני מוצאת את עצמי מפרטת בראיונות למה עזבתי ואני יודעת שלא צריך כל כך הרבה פירוט.. אבל אני מרגישה שחוקרים לי את הנשמה , למה?? איך להתמודד עם זה ??אני יודעת את האמת שלי ומה אני שווה ומה עשיתי וכו' אבל איך להציג זאת בצורה הכי עניינית ושלא יחקרו אותי מכל כיוון? אני יודעת /שיש לי נסיון וקליטה מהירה, אני יודעת מה אני שווה ומה רמת האינטליגנציה שלי אבל אני מנסה להבין איפה אני יכולה להציל את הראיונות עבודה .. למה אחרי מיונים שונים ומשונים בסוף משהו נדפק .. שלחתי את קו'ח למשרות גם הרבה פחות מצפיותי וממה שכבר עשיתי וכלום.. אין תשובה .. אני שואלת את עצמי ללא הרף איפה אני דפוקה , האם אני עד כדי כך לא בסדר?? אני משתדלת כל יום לקחת אוויר ,לחשוב חיובי , לדמיין דברים טובים ולהחזיר לעצמי את התחושה ביום שעזבתי , שיש לי גיבוי מהממונים עלי ושאני אכן טובה ומקצועית אני משתדלת לא להכנס למרה שחורה אבל מוצאת את עצמי חסרת אנרגיות וכאובה בכל הגוף. רוב עיסוקי בשנים האחרונות הוא אדמיניסטרציה ושירות ובמקביל למדתי חינוך מיוחד ולא סימתי את הלמודים לאחר תהליך שהבנתי שאיני מעונינת במקצוע זה למרות אהבתי הגדולה לילדים בעלי צרכים מיוחדים וסבלנותי וכן אני שלמה עם זה. אני מוצאת את עצמי כל הזמן מתנצלת , על למה עזבתי ולמה עשיתי וכל שאני רוצה זה למצות את הפוטנציאל שלי ..אני לא מבינה איפה א ני דופקת את הכל . יש לי בטחון עצמי אבל למרות זאת אני נראית חסרת בטחון אני מניחה בגלל עצם הדיבור המתנצל והרצון לפרט כל דבר .איך אני יכולה להיות עניינית וממוקדת יותר ?? מאיפה להתחיל?? אשמח לקבל כלים והכוונה, מרי נ.ב רציתי לפנות לפסיכולוג לקבל הכוונה אך לצערי את לי את הכסף , כמו כן כמעט נרשמתי ללימודי תעודה (בתחום אגב שאינו קשור כלל לאדמיניסטרציה) ולצערי זה שוב נדחה כי אין לי את היכולת הכלכלית .