מבקשת ייעוץ דחוף
היי לכולם אני אספר לכם את הסיפור שלי כבת זוג של מכור לשעבר. בן זוגי היה מכור להירואין ולפני כעשר שנים עבר למתדון.שנה אחרי שהכרנו, ובעקבות לחצים שלי, נגמל מהמתדון ובשנתיים האחרונות הוא לוקח נוגדי דיכאון וחרדות. הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי אך לא על ידי מטפל שמתמחה בהתמכרויות וגמילות אלא פסיכולוג טוב שיותר בא מכיוון של חרדות.הוא כבר ארבע שנים עובד במקום קבוע ומכובד. אני יודעת שעל פניו הוא עשה דרך רצינית ושלא תחשבו שאני לא מעריכה.אבל יש משהו בהתנהלות היומיומית שכאילו הוא נגמל מהשימוש בחומר אך לא באמת עשה את השינוי בראש. אתם מבינים אותי?? זה כל הזמן מפחיד אותי, כאילו שבקלות בנסיבות לא נכונות הוא יכול למעוד שוב. הוא לא פוחד מעצמו. זה יוצא הרבה פעמים בקטע של שתיה ואלכוהול. אני לא השתמשתי אבל יודעת שמי שיוצא מהדברים האלה גם לא אמור לגעת באלכוהול. הוא לא רואה את זה כך. רק אתמול היה אירוע שהוא הלך לבד והבטיח שישתה רק כוס אחת - לחיים. הוא חזר גמור לחלוטין, לא רואה כלום, נזרק על המיטה במילמולים ואנחות ובבוקר לא הבין למה אני מזועזעת. אני כל הזמן רואה בעיניים שלו את החשק ל"עשות חיים" ואיך זה מתקשר אצלו ב"לדפוק את הראש". אני פוחדת מזה. אפילו הצעתי לו שאפילו עכשיו הוא יכול ללכת לנ"א, כי הוא עדיין חושב ומתנהל כמו נרקומן לפעמים. אפילו ביחס שלו לכדורי ההרגעה. חברים יקרים, בבקשה אימרו לי מה נכון. אני צודקת בהיסטריה שלי לגבי אלכוהול? אני לא רוצה לקשור את החיים שלי (משפחה, ילדים) עם משהו שנראה כמו הבטחה אבל רעוע אני רוצה גם לאחל לכולכם שנה טובה ומתוקה והלואי שתצליחו לכוון הכל רק לטובתכם.אמן דנה
היי לכולם אני אספר לכם את הסיפור שלי כבת זוג של מכור לשעבר. בן זוגי היה מכור להירואין ולפני כעשר שנים עבר למתדון.שנה אחרי שהכרנו, ובעקבות לחצים שלי, נגמל מהמתדון ובשנתיים האחרונות הוא לוקח נוגדי דיכאון וחרדות. הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי אך לא על ידי מטפל שמתמחה בהתמכרויות וגמילות אלא פסיכולוג טוב שיותר בא מכיוון של חרדות.הוא כבר ארבע שנים עובד במקום קבוע ומכובד. אני יודעת שעל פניו הוא עשה דרך רצינית ושלא תחשבו שאני לא מעריכה.אבל יש משהו בהתנהלות היומיומית שכאילו הוא נגמל מהשימוש בחומר אך לא באמת עשה את השינוי בראש. אתם מבינים אותי?? זה כל הזמן מפחיד אותי, כאילו שבקלות בנסיבות לא נכונות הוא יכול למעוד שוב. הוא לא פוחד מעצמו. זה יוצא הרבה פעמים בקטע של שתיה ואלכוהול. אני לא השתמשתי אבל יודעת שמי שיוצא מהדברים האלה גם לא אמור לגעת באלכוהול. הוא לא רואה את זה כך. רק אתמול היה אירוע שהוא הלך לבד והבטיח שישתה רק כוס אחת - לחיים. הוא חזר גמור לחלוטין, לא רואה כלום, נזרק על המיטה במילמולים ואנחות ובבוקר לא הבין למה אני מזועזעת. אני כל הזמן רואה בעיניים שלו את החשק ל"עשות חיים" ואיך זה מתקשר אצלו ב"לדפוק את הראש". אני פוחדת מזה. אפילו הצעתי לו שאפילו עכשיו הוא יכול ללכת לנ"א, כי הוא עדיין חושב ומתנהל כמו נרקומן לפעמים. אפילו ביחס שלו לכדורי ההרגעה. חברים יקרים, בבקשה אימרו לי מה נכון. אני צודקת בהיסטריה שלי לגבי אלכוהול? אני לא רוצה לקשור את החיים שלי (משפחה, ילדים) עם משהו שנראה כמו הבטחה אבל רעוע אני רוצה גם לאחל לכולכם שנה טובה ומתוקה והלואי שתצליחו לכוון הכל רק לטובתכם.אמן דנה
