../images/Emo63.gifפחד כאב וחברים אחרים...
כותב אבי גרינברג בספרו "פחד כאב וחברים אחרים":
פחד וכאב הינם התבלין או המלח שבלעדיו האוכל היה תפל. זהו תבלין כל כך חריף ודומיננטי בעצמתו עד שלא פעם שוכחים את האוכל, ועסוקים רק בטעם של התבלין. אותו תבלין מוסיף לחיי בני אדם את האפשרות של אהבה גדולה, שעוברת ונבחנת במבחנים של פחד, כאב ואחרים, ודרך הבחינה גדלה עוד יותר. ללא פחד וכאב, אהבה מוצאת שקשה לה לגדול. פחד וכאב בוחנים את הגבולות של האהבה ומגרים אותה, עושים אותה חיה, מלאת התלהבות ומתחדשת. אושו אמר שאדם פוחד משלשה דברים, ממוות, מהשיגעון ומהאורגזמה. טנטרה מלמדת אותנו להגיע דרך המין לחיבור אל הבורא והיקום, שהם, בנשימה אחת גם החיבור אל עצמנו, אל האני האמיתי, שהוא בעצם כלום. (זו תובנה מאד עמוקה ומאד קשה לקליטה). ובהחלט, אותו מקום נסתר, האני האמיתי, מעבר לחומות וההגנות, ההצגות והזיופים, שלנו לחברה ושלנו לעצמנו, קיים גם פחד, נפלא נורא ומלא הוד, כאשר מבקרים באותו מקום לראשונה. קיימים הרבה מקומות במסע הטנטרי, בהם נוגעים בפחד, אבל כאשר יש חיבור ויש אומץ לב, מגיע מקום של התפתחות עמוקה ותובנות. אחת מתוצאות הלוואי של ההנחייה הטנטרית, היא הארכת זמן המשגל. תוצאת לוואי - כיוון שזו לא מטרה בפני עצמה, אלא רק תופעת לוואי מבורכת. ככל שזמן המשגל (לא רק חדירה אלא כל העיסוק סביבו) מתארך, כך עולה ומצטברת יותר ויותר כמות הנוזל הנלווה לנוזל הזרע, המיוצר בבלוטת הערמונית ובבלוטת קופר, וזהו בעצם הנפח העיקרי של הזרימה. ככל שנפח הנוזל עולה, ועולה בהקבלה ריכוז הפרוסטגלנדינים שבו, נגרם כיווץ יותר ויותר חזק של שריר ה pubococcygeal (שמכונה שריר ה PC) וכן יש כיווץ חזק יותר גם של הערמונית וגם של צינורות הובלת הזרע. הכיווצים החזקים הללו מותירים לעיתים כאב עז, בעיקר אצל אלו שאינם מנוסים, ושאצלם השרירים הללו אינם מאומנים. אין מה להיבהל... ...ואין מה לפחד. הרבה אנשים לא מבינים נכון את גישת הטנטרה לנושא הפליטה הגברית. קודם כל, זה לא "איסור מאורייתא", ישנה המלצה לא להגיע לשפיכה מתוך מגמה ליצור טרנספורמציה של האנרגיה המינית, ללמוד להעלות את האנרגיה הזו מצ'אקרת הבסיס למעלה אל צ'אקרת הכתר, דרך כל הצ'אקרות האחרות. זהו תהליך התפתחותי, והוא לא יכול להתקיים אם ישנה בדרך צ'אקרה חסומה. הרעיון האמיתי הוא להגיע לחוסר השפיכה ממקום של השלמה פנימית ולא ממקום של איסור ומלחמה פנימית וקונפליקט. לכן ברור, שזה לא כל כך איום לגמור, חלילה, גמרו חבריא, גמרו...
ובדרך, בבקשה אל תשכחו להשמיע כמה שיותר קולות, ולנשום עמוק...
אתם נמצאים במקום נפלא, לכו בדרך בבטחון גמור, היא תוביל אל אור גדול.