אבשלום קור דיבר על זה פעם..
זהו פסוק מתהילים: מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ: כָּל-הַיּוֹם, הִיא שִׂיחָתִי. מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ: כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי. מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי: כִּי עֵדְוֹתֶיךָ, שִׂיחָה לִי. מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן: כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי. (תהילים קיט, צז-ק) בן זומא גם הוא השתמש בביטוי: "בן זומא אומר: איזה הוא חכם--הלמד מכל אדם, שנאמר 'מכל מלמדיי השכלתי'." (משנה מסכת אבות, פרק ד משנה א) לפי פירוש בן זומא הכוונה היא שיש ללמוד אפילו מן התלמידים. מצד שני, לא בטוח שזהו פשט הפסוק, וב-"דעת מקרא" מובא גם פירוש שהכוונה היא שבזכות התורה המשורר החכים אפילו יותר ממוריו. (אותו הדבר גם לגבי הפסוק הבא - מזקנים אתבונן. להתבונן = להשיג בינה).