מבקשת לשאול אתכן

[כזאת אני]

מבקשת לשאול אתכן ../images/Emo20.gif ../images/Emo70.gif

שלום לחברות הפורום

קראתי את השרשורים שלמטה. חלקן עסקו באילנה מלמד, ´אישה אמיצה´, ואחרים עסקו בתיאוריות שונות המתייחסות למעמד הזנות בחברה. וקטונתי עם הנושא שאני מעלה כאן

נושא של יום יום, לא של דיונים, לא של פילוסופיה. אבל הוא

מציק

לי. זאת העבודה שלי, שאני לא אוהבת, קוראים לה טלמרקטינג ויש לי בחילה רצינית מטלמרקטינג. יש לי בחילה רצינית מטלמרקטינג כי טלמרקטינג הוא לא מוסרי .

טוף, אז הנה , הנה כן אני גולשת לכיוון התיאורטי - אבל זה בלתי נמנע . לפחות אצלי ובאופי שלי. אני אאמר עכשיו משהו נורא מקומם: זה מרגיש לי כמו היטלר. ( רגע... חכו לפואנטה ) או סטאלין. כן , היטלר וסטאלין עלו לשלטון בשל כריזמה אישית ויכולת שכנוע. אז זהו. אם אני יכולה לעוות את המחשבות של הבנדם, באנגלית יש לזה מילה שיותר מתאימה alert , בכדי שיקנה איקס או וואי או זת או אמו, אם אני יכולה לשכנע אנשים לעשות כך אני יכולה לעשות הכל . אני יכולה... בחברת ´טלמרקטינג´ הזאת, לימדו אותי איך להפעיל מניפולציות בצורה כזאת שהלקוח לא יקלוט שמפעילים עליו מניפולציה. וזה מרגיש לי כמו היטלר, שהתחיל בשיטות שכנוע משוכללות וגמר ב...ושלא תחשבו שאני כמו כל ישראלי ממוצע בפופוליטיקה שמנגח את היריב בעזרת היטלר אני אקח דוגמא פחות קיצונית. שכנעתי את הלקוח בעזרת שכנועי טלמרקטינג לקנות דג

, נהדר. מחר אוכל לשכנע אותו באותן שיטות להצטרף לכת . תירא לעצמך בראש. תמורת 400 שקל ועשרים אגורות, ללא מע"מ, אתה יכול לירות לעצמך בראש. כן , זה מלהיב ,זה נפלא ונהדר. אז זהו, שכטלמרקטנית, אני מרגישה שאני משתלטת לאדם על הדבר הבלעדי , הנכס הגדול של הדמוקרטיה- היכולת לחשוב חופשי. ומכיוון שההודעה מתארכת- אני אכתוב לה חלק שני בהודעת המשך...

 

[כזאת אני]

הדמוקרטיה המערבית בנוייה על מניפולצ

יות. מי מכן קראה בעיתון העיר ב´גאווה´ על שתי הנשים שנישאו בהוואי

. מה שצד את עיני ( אז זהו, שלסביות זה לא נושא חדש, זה נושא ישן ומיושן , וממש לא צד את עיני, תודה לאל , אלא הדבר הבא : ) אמרו שם בכתבה , כיצד חברה למכראות, כזה מכרה של אבץ- משעבד את האנשים. המכרה נותן לאנשים משכורות עתק. הם עושים תחישובים עם המחשבון כיס הקטן ומגלים שהם עושים בוכטה עוד כמה שנים. מה שגורם להם ( לכולם, כמו בתסריט של כרוניקה ידועה מראש ) לקנות מרצדסים וכל מיני דברים יקרים שאני לא יודעת ת´שם שלהם כי מה לעשות בגדים אני קונה ב... ( לא אציין את שם המקום ). הקיצ, הקיצר, אנשים משתעבדים לחובות ועובדים במכרה כל חייהם. עבדות שהושגה לא במלקות, לא במקל , לא בסרגל אלא במניפולציה של הבנת התעשין הקקיטליסט את טבע האדם וניצולו . וזה בדיוק הטלמרקטינג ויש לי בחילה ממנו.

 

[כזאת אני]

הדמוקרטיה המערבית והנכס היחיד שלה

מכירים בטח, בבוכטייה של הקורסים למדעי החברה באוניברסיטאות - קורס בשם חשיבה ביקורתית . אז זהו. חשיבה ביקורתית ויכולת להתעלות מעל למסרים תקשורתיים מלוקקים ואמריקקים וורודים ומגעילים ודביקים וערוץ שתיימים ופוליטיקאים ודמגוגים ומזיעים ומתלהמים ומאיימים ומפחידים ונוגעים בפחדים הכי עמוקים שלנו - הדרך היחידה להתעלות מעל למסרים אילו שהתקשורת ההמונימית הזאת מציפה אותנו בהם, היא חשיבה ביקורתית הזאת. ואני- בהתקשרי להמוני אזרחי ישראל ובהציעי להם את המוצר האמו הזה, ניחא מכרתי להם את המוצר. ניחא ניחא ניחא. אבל לקחתי להם ביס אחד חשוב מן החשיבה הביקורתית ומן היכולת לחשוב באופן עצמאי . ועל זה אין כפרה ואין מחילה - כמו השטן אני.

 

[כזאת אני]

הנכס היחיד של הדמוקרטיה המערבית

הוא היכולת לחשוב חופשי, יכולת שנשחקת כאשר אני מפעילה מניפולציות על האיזורים העצמאיים והביקורתיים במוחם של אנשים. לא לכיסם אני נכנסת

למוחם

אני גוזלת טיפין טיפין, שוחקת כמו גשם את האבנים או כמו משרת ההוראה את המורה את החלק העצמאי החושב והביקורתי שלהם, כזה שהוא הוא מגן הדמוקרטיה מפני היטלרים וסטלינים. אז לעזוב את העבודה או לא

 

[כזאת אני]

כמו בעיירה טקסנית קטנה ../images/Emo150.gif

החברה הזאת , שמציעה משרות טלמרקטינג ועוד מאות משרות, היא כמעט המעסיק הבלעדי באזורי, ונוסיף את עובדת היותי סטודנטית- בכלל- מעסיק חולש על האיזור ומספק משמרות וכך מתאים את עצמו לסטונדטים. חשבתי לבקש העברת מחלקה למחלקה שבה לא אצטרך לערוך לאנשים ניתוחי מוח ( כלומר להכנס לקודש הקודשים שלהם - יכולת החשיבה העצמאית, בעבור חופן עמלות ושאתנוסס על אחד מקירות המחלה כ´עובדת מצטיינת´ עלק לא תודה טפו טפו )-אבל מסתבר שזה יקח אם בכלל עוד הרבה זמן. העבודה מייאשת אותי, מתסכלת אותי, מעכירה לי את היום כמו ג´יפה בתוך דלי של מיים צלולים ומנסיון העבר אני יודעת שעבודות שאינכם אוהבים- יגרמו לדכאון קל, ירידה במצב רוח, עכירת היום, בעיות פסיכוסומטיות ושלל צבעים. הזמן עובר שם בעצלתיים והכי חשוב... וזה באמת על אמת על אמת... כל פעם שאני מעלה בראשי את זכר העבודה הזאת אני מקבלת בחילה . כן - גם עכשיו. אז עם כל ההשלכות הנוראיות של העבודה הזאת - האם שווה להמשיך בה בתקווה שאועבר למחלקה למחלקה אחרת תוך פרק זמן של חודשיים, חודשים בהם אסבול את הגי´ף

אני כמובן לא הצגתי להם את דיעותי על טלמרקקטינג אחרת הייתי עפה מהחלון וכמו כל חברה קקיטלסטית הגובה רב..... אז סליחה על מלחמת ההתשה.... ו

אם יש דיעות אשמח , תודה

 

[חנה בית הלחמי]

לכזאת אני...

בהתחלה קמתי לי בבוקר וניגשתי עם הקפה למחשב ואמרתי - אופס....מישהי שואלת ועונה ואין לי מה להוסיך כאן. אלא שמתוך האחריות שלי כמנהלת נכנסתי לשירשור ו...הוקסמתי. מה הוקסמתי - התאהבתי בסגנון ויכולת הביטוי שלך. מה אני רוצה לומר בזאת, בעצם ? שמה שאת צריכה לעשות כסטודנטית כדי להתפרנס - תעשי. אין לך ברירה, את בעצמך אומרת את זה. כי אם לא תתפרנסי ולא יהיה לך מה לאכול, לא תהיה מי שתכתוב עבורנו, האזרחיות התמימות (ותאמיני לי שאני מכירה שיחות עם טלמרקטינג ויודעת על מה את מדברת) ספר על איך להיות עמידות לטלמרקטינג

מעבר לכך, ליכולת המניפולטיבית שאת רוכשת לעצמך עכשיו יש מקום בחייך, בייחוד בחייך כאשה בעולם (הדי שובניסטי עדיין) בכלל ובעולם העבודה בפרט. חומר למחשבה.... זה יכול לקדם אותך במקומות שאת אפילו לא מדמיינת אותם כרגע, בייחוד היכולת לתמרן אנשים אחרים בלי למצמץ. תפנימי, תתאמני, תמשיכי ללמוד ונסי כשקצת תעברי את השלב הזה בחייך להשתמש בידע הזה למטרות טובות - עבור עצמך ועבור הסביבה.

חנה

 

[tookmy]

אני יודעת שיש כאן הרבה שיחלקו עליי

אבל אני באופן אישי מבינה לגמרי את התחושה שלך וגם מסכימה איתה. כפי שהפרסומות בעייני, (ולצערי גם החדשות ותוכניות הטלויזיה, אבל שם זה אולי פחות "בכוונה") הן שטיפת מוח לאנשים איך לחשוב, כך גם טלמרקטינג. לימדתי תקשורת בבתי ספר. היה לי קורס של חצי שנה בחטיבת ביניים שנקרא "פרסום" , הייתי אז עוד הרבה פחות בעניינים מהיום , אבל הצלחתי להוכיח לתלמידים הסקפטיים שלי עד כמה שהם מושפעים, הצלחתי לעשות להם מניפולציות ולהראות להם אותן, ועדיין- לא עשיתי די, לצערי, כי אנשים לא מבינים את המשמעות של כל זה, פשוט לא מודעים. יותר מזה, גם מי שכן מודעת יותר, כמוני, עדיין מוצאת את עצמי נופלת בפחים האלה של חשיבה שמכרו לי. עזבתי עכשיו מקום עבודה.אתמול במקרה מכרה התקשרה אליי בעניין אחר, וכשסיפרתי לה שעזבתי, היא שאלה אם אני מחפשת מקום עבודה,כי במקום העבודה שלה מחשים עובדים. עכשיו, יש לי חור של חודשיים-שלושה ואולי הייתי שוקלת לעשות בו משהו, אבל מיד שנזכרתי שהיא עובדת בטלמרקטינג אמרתי לא תודה. סייג אחד שאני יכולה לומר לכל מה שאמרתי הוא שבעידן של ימינו כולנו נאלצים למכור כדי לשרוד. על כל ראיון עבודה יש המון מועמדות ולכן יותר קל וטוב למי שמוכרת את עצמה טוב. כשאני עצמאית עוד יותר, אני חייבת לדעת לשווק את עצמי, אין ברירה. בכל מקרה לא הייתי רוצה למכור את מה שיש לי לאנשים שלא זקוקים לשירות שלי, יותר נוח לי לעבוד עם מי שבחרה להגיע אליי אחרי ששקלה את העניין והחליטה שזה מה שמתאים לה, אני יודעת גם שלפעמים עם הגישה שלי לפעמים אני מפסידה לקוחות פוטנציאליים, מצד שני לטווח הארוך אני לא בטוחה שלתת חופש מחשבה למי שמולי זה כזה שיקול רע, גם פוליטית וגם כלכלית.

 

[כזאת אני]

לא בכדי כתבתי זאת כאן ....

ציפיתי להבנה מן הסוג הזה. ואין ספק שאי אפשר שחור ולבן - אלא חייבים באיזשהו מקום כן למכור את עצמך ולשרוד, אחרת תמצאי את עצמך הומלסית שמפונה על ידי עיריית ת"א לאברבנל הקרוב שם ישטפו ממך את פצעי הלחץ ראה ערך ההומלסית מכיכר מסריק. עצמאות- אם כך - זו דילמה. מצד אחד תחושת השחרור מבוסים, מצד שני מכירות למי שלא אוהב/ת זאת מנימוקי המוסר שלעי"ל- דילמה. אז איך בכל זאת את שורדת את הקונפליט

ישנם כאילו שהם ללא קונפליקט כי הם נציגי מכירות בדמם ובנפשם... אגב... אריך פרום, מנוס מחופש קראת

מובעים שם בהרחבה הרעיונות אשר הבעתי בהודעה לעי"ל.....

 

[tookmy]

איך אני שורדת?

מוכרת את עצמי כשצריך: סדנאות, שיעורים פרטיים וכו´. העבודה החלקית שעזבתי כללה דווקא גם במכירות- עבדתי בחנות, אבל הרגשתי טוב עם זה מכיון שמדובר בחנות ספרים, ועוד אחת שלא נכנעת לתכתיבי הריטינג (הייתי אומרת ללקוחות שיחפשו רבי מכר בסטימצקי, ככה, ליד המעביד שגם הוא אומר את אותו דבר) וספרים לדעתי זה דבר שעוזר לאנשים לחשוב (כמובן שלא כולם, אבל לפחות רוב אלה שהיו בחנות). כשעבדתי בעבר , כסטודנטית בניו יורק בחנות תכשיטים, הרבה יותר סבלתי, לא ניסיתי לדחוף לנשים תכשיטים ולא סבלתי את הבעלים והבנים שהיו באים לכבוד ולנטיין או יומולדת לקנות איזה קישוט לאישה/ אמא. בקשר לסדנאות שלי- אין לי איתן בעיה כיוון שאני מאמינה שהא/נשים שבאים/ות אליי יצאו מורווחים מהעניין ואני מעולם לא ניסיתי לשכנע מישהו שאני הדבר הכי חשוב בחיים או שאין כמו הסדנה שלי, אלא מקסימום סיפרתי על התוכן ועל שיטת העבודה, לפעמים גם הזהרתי אנשים ושאלתי אותם אם מתאים להם לעבוד בדרך שהיא לא קלה וכו´. איפה שהייתה לי התלבטות קלה זה בשיעורים פרטיים. נדיר שבאים אליי "סתם " לשיעור, בשביל הכיף. אני מפרסמת שאני מכינה לבחינות כניסה לבתי ספר מסיימים, לחלקם, הכניסה קשה והתחרות רבה. אני באמת עושה את זה מעולה, יש לי טביעת עין חדה ומקצועית ואנשים שעובדים איתי סביר להניח שיתקבלו, בדרך כלל, לפחות עד כה לא היו לי כשלונות. הדילמה בעניין הזה? בתי הספר הללו מאד תחרותיים ומשרתים את הגישה המגעילה שבעייני אין לה דבר וחצי דבר עם אמנות, שאותה בתיה"ס הנ"ל מתיימרים ללמד. התלמידים נבחנים בסרט נע וגורלם להיות או לא להיות אמנים נחרץ (בולשיט, חלקם יהיו אמנים בלי בתי הספר הללו) או שסתם מורידים להם את הביטחון בעצמם. איך אני מיישבת את הסתירה? אני לא אגרום לאנשים הצעירים לוותר על חלום חייהם, הם חושבים/ות שהלימודים האלה זה מה שהם זקוקים לו ויכול להיות אפילו שהם צודקים. אילו בגיל 21 כשרציתי כל כך להיות חלק מהסרט הנע הזה היה לי מי שיעזור לי ויתן לי עצות ועידוד לדרך כפי שאני עושה עם האנשים שמגיעים אליי, אולי היה לי יותר קל, לא יודעת. בכל מקרה להתפרנס צריך כפי שאמרת, ולצערי היום למי שלא יודעת למכור את עצמה אין סיכוי כלל... בעייני זה עצוב מאד, אבל- זה לא מונע ממני להשתמש בכישורי המכירה שלי כשאני נזקקת להם , רק משתדלת לא לוותר על עצמי והעקרונות שלי בדרך.

 

[כזאת אני]

ואלללה...... ( לא הפורטל ../images/Emo70.gif)

אני עבדתי בסטימצקי ...באתי לשם בשביל להיות מחוברת לספרים באינפוזיה. זה היה אחרי שכלקוחה הייתי קוראת ´בסתר´ מתחמקת מעינה של המוכרת . אם רציתי נורא לקרוא ספר ולא היה לי איך לקנות אותו הייתי הולכת לסטימצקי בדיזינגוף, אחר כך לסטימצקי השני בדיזינגוף, ואחר כך לסטימצקי השלישי בדיזינגוף, ואחר כך לפרוזה, וכך מסיימת את הספר. לעבוד בסטימצקי זה סיוט מאלוהים. כל מה שאת רואה שם כקונה, את תמותי כשתראי כמוכרת. את שפחה של סידור מדפים. את פורקת ערימה אחרי ערימה וזה מרגיש לך כמו סדרנית סחורה- הרגשתי כאילו נתנו לי ארגז תפוחי אדמה ונתנו לי ארגז מלא ספרים- אבל הייתי צריכה לפרוק את העגלה- ומהר- בכדי להספיק את הבאה

 

[כזאת אני]

אני לא יודעת לגבי בתי הספר לאמנות..

כמדומני שרובם בסדר...ואם תרצי לתקן אותי בטח לא תעשי את זה על גבי עם ועדה.... כי הפרנסה מחייבת כמה מלקחיים , בכל מקרה מה שמדהים בבתי ספר לאמנות הוא שחלקם- אם את רוצה גם תואר- צריכה לקנות את התואר באוניברסיטת זימבבואה.

 

[rutile]

להאמין במוצר

מילת המפתח לבעיה (הבעייתית..)שהעלית. כי אם את מאמינה במוצר- את בעצם מוכרת אותו כי זה טוב ללקוח ובסופו של דבר טוב גם לך (ולבוס)בקיצור- טוב לכולם. אבל אם את לא מאמינה ומפעילה מניפולציות פסיכולוגיות רק בשביל הכסף, אז את מרגישה רע, כי את מרגישה שרימית! אז צריך להתפרנס, אבל עדיף ביושר. תמכרי רק דברים שאת מאמינה בהם.. ושיהיה לך טוב

 

[tookmy]

בקשר לבתי ספר לאמנות

אולי הם זקוקים לסלקציה ואולי לא. מה שהם בטוח לא זקוקים לו, לדעתי, זו אוירה מלחיצה של סלקציה במשך 3 שנים, שכל שניה את צריכה להוכיח את עצמך שם ואם לא את עפה, ולצערי בתחום שלי יש כאלה. גם הסלקציה נעשית על סמך התרשמות מאד ראשונית, שיטת הסרט הנע, אבל זה ניחא. אבל ללמוד אמנות כששוט מתנופף מעל ראשך כל שניה? נראה לי אנטי תזה לאמנות. אמנות דורשת תהליכים עמוקים ויצירתיות פורחת באוירה של חופש, לא באוירה של טרור. כשנסעתי לניו יורק ללמוד הגעתי מפוחדת לגמרי בשל הטרור שנעשה לי בארץ בבית הספר (וזה למרות שפחות משנה אחרי ש"עפתי מהלימודים" הייתי אמנית פעילה ויוצרת בתחום) ולא הייתי היחידה, היו עוד ישראלים שבאו עם פחדים וטראומות. בהתחלה הייתי יותר מפוחדת מיצירתית, אז מה?! אף אחד לא עמד/ה לי עם שוט על הראש לתוצאות מיידיות, ונתנו לי ביקורת בונה על מה שעשיתי, לא מה שהייתי צריכה לעשות. לקח כמה חודשים והפלא ופלא- התחלתי להבריק ולהוציא את המיטב מעצמי, מה שלעולם לא היה קורה באוירה מלחיצה.

 

[tookmy]

גם אני הייתי צריכה לסדר ספרים

ולא היה לי זמן לקרוא בחנות, אבל לפחות אהבתי את תוכן החנות, וגם, הדברים נעשו בדרך כלל עם התייחסות אישית ללקוחות וכו´, מה שנדיר היום מאד. אני אשאר לקוחה נאמנה של המקום בו עבדתי.

 

[חנה בית הלחמי]

ויש לי ספר שיאזן את התמונה

"No logo" שכבר הומלץ כאן ע"י אחת הגולשות. אני קוראת אותו כעת. העניין הוא, שטלמרקטינג הוא קצה הקרחון של המניפולציה שאנחנו נתונות לה מכל עבר, וזה רק מחזק את דעתי שההזדמנות ללמוד את המניפולציה מבפנים היא הזדמנות מצויינת לרכישת כלי התמודדות משופרים עם העולם המערבי (במיטבו). ספר יקר (95 ש"ח) אבל שווה.

 

[ליאת +]

גם אני קוראת אותו עכשיו

וגם אני חושבת שהוא חשוב בהקשר הפמניסטי, ובכלל. ואולי (בהשראת הספר) תנסי לראות את העובדה שאת לא רק מנצלת (את מי שאת פונה אליו בטלמרקטינג, ואגב גם לא את כולם. אני מסרבת קטגוריאלית לכל הצעת טלמרקטינג) אלא גם מנוצלת: גם את מושפעת (במידה כזו או אחרת) מפרסומות, חשופה לטלמרקטינג ולשכנוע מסיבי שבלי מותגים מסוימים חיינו אינם חיים. לפני כמה חודשים הייתה בטלויזיה (ערוץ אחד, שעה שמונה בבוקר) תוכנית על אנשים (הולנדים לדעתי, לצערי ראיתי רק חלק מהתוכנית) שהחליטו לחיות מפחות כסף. הם הצליחו להוריד את הוצאותיהם לשליש!! מה שאפשר להם לעשות את זה היתה התפקחות מרעיונות שמקובעים בנו לגבי "מה צריך בשביל לחיות". האם אנחנו חייבית מכונית? (או יכולים לחלוק עם עוד כמה אנשים, או להשתמש בתחבורה ציבורית?) ואפילו דברים קטנים כמו: בכמה כמות שמפו להשתמש (הישראלים, אגב ידועים כמי שאוהבים כמויות עצומות של שמפו ומרכך (ושיהיה הרבה קצף!) ולכן גם הם מגיעים בבקבוקים גדולים יותר). הענין הוא שהאנשים האלה הם לא קמצנים!! הם פשוט רצו לשנות את סגנון החיים: כשצורכים פחות אז אפשר גם לעבוד פחות, משלמים פחות על חובות ועל אשראי, יש זמן להתפתח כאנשים וכו´.

 

[ליאת +]

אה ולגבי הספר

אם תרצי אני אשאיל לך אותו כשאסיים (זה ספר עבה, תצטרכי הרבה סטימצקים בשבילו

)

 

[tookmy]

לי הוא עלה פחות....

הזמנתי אותו מיד כשיצא (לא מחזיקים אותו "אצלנו" בחנות) אח... למה נטשתי את העבודה בחנות ואת ההנחות הניכרות בצידה... (ממילא זה הדבר היחיד שאני קונה חוץ מאוכל ודלק)...

 

[tookmy]

ואחרי שסיימתי-

דחפתי אותו בכוח לאבא שלי שאמנם עושה הפסקה ארוכה בקריאה שלו באמצע אבל טען שהוא "מאד מעניין" - אולי ככה הוא יפסיק לענות לי בכזאת התנשאות שאני לא מבינה ומה אני כבר רוצה מהגלובליזציה... אולי הוא גם יפסיק לחשוב שאנשים מובטלים רק בגלל שהם לא מוכנים לעבוד (לפעמים אני תוהה אם הוא מאמין בזה, אבל אני מכירה יותר מדיי אנשים שעדיין חושבים ככה)